משנה אחרונה נג

ברצונו. והיינו נמי טעמא דתנאי דהכא דבעי ברוק הפינה או עקירה דאל"כ הרי הם כמחוברין כדמוכח במס' מכשירין וכמ"ש הרמב"ם שם בהדי' ולפ"ז אם נגע בכוונה ברוק לכ"ע טמא דאפי' מחוברין מתטמאין בכוונה: ר' יוסי אומר אם הפך. מה שתמה תי"ט על הרמב"ם מההוא דעירובין לאו קו' היא (דאדרבה למאי דמסיק הש"ס בעירובין מוחלפת השטה קם לי' ר' יוסי בסברא זו לחלק בין הפך או לא וכ"כ הר"ש בהדי' הכא דגירסתינו במתני' לפום מסקנא דהתם והיא ג"כ שיטת הרמב"ם בחבורו ואעפ"י שבפירושו במס' עירובין לא כ"כ בחבורו חזר בו והוא עיקר דפשטא דגמ' התם משמע דמשנתלש דהתם לאו היינו הפכן. ודע מ"ש הרב דבלה זו היא של חולין וכ"כ רש"י והתוס' מוקי לה בשל תרומה וכ"כ הרמב"ם ונראה דהך תליא במחלוקת אם טומאות של ד"ס עושה משקה תחלה אף לטמא חולין או דוקא לתרומה וכתבנו זה בפ"ח דפרה מ"ז ובפ"ב דט"י מ"ב) דבמס' ט"י ספ"ג סתמא דמתני' דרוצה למוץ את גרעינתו במציצתו אחשבי' לרוק והפכו הוי כמוצצו כמ"ש הרמב"ם בפט"ו מהט"א. ודע דלמאן דבעי הופכו לאו דווקא בעודו בפיו אלא אפי' יצא לחוץ אם נעקר שלא ברצון לא הוי משקה כדמוכח התם במס' ט"י לפי שיטת הרמב"ם ולא כן לשיטת הר"ש ושם פי'

מי"א האשה שנטף חלב מדדי'. באשה טמאה איירי והכי מוכח במס' כריתות די"ג דמייתי התם למתני' וגרס ונפל לאויר התנור. התנור טמא אלמא דבאשה טמאה איירי ונטמא התנור מחמת החלב. ואע"ג דהא תנינא לה בסוף מס' מכשירין חלב האשה מטמא לרצון ושלא לרצון. אי מהתם הו"א דיציאת החלב מן האשה הי' שלא לרצון אבל נגיעתו בטהרות הי' לרצון דלא תימא דיצא שלא לרצון לא חשוב משקה אלא כמי פירות ואפי' נגע בטהרות ברצון לא מטמא קמ"ל דמטמא. והכא אתי לאשמועי' דאפי' תרווייהו שלא לרצון שהחלב נטף מעצמו וכפל לתנור מעצמו אפ"ה מטמא. ואע"ג דבכל הטומאות הדין כן שאם נגעו בטהרות אפי' שלא בכוונה מטמאין מ"מ הכא איצטריך למיתני' משום דקיי"ל המחוברין לקרקע אין מתטמאין ואין מטמאין אלא ברצון והיינו שנגיעת הטמא תהא ברצון כמו שביאר הרמב"ם רפט"ו מהט"א ומשקין שבגוף האדם חשיבי כמחוברין כמ"ש הרמב"ם שם דין ז' לענין הרוק. והשתא חלב האשה שנטף מעצמו כיון שלא נתלש ברצון אכתי כמחובר חשיב וסד"א שלא יטמא את התנור אא"כ נתנו לתוכו ברצון קמ"ל דמשקה של טמא לא בעי רצון וכדפי' במתני' דלעיל דרוק של טמא אפי' לא הפכו חשוב משקה. וה"ה חלב האשה הטמאה. וכיון דחשוב משקה טמא מטמאין ג"כ שלא לרצון. דכי היכי דנטמא ה"כנ מטמא. והא דתני שהמשקה מטמא לרצון ושלא לרצון כלומר המשקה טמא. וממילא משמע כיון שמטמא ע"כ בטמא איירי. ומ"ש הרב דלענין הכשר זרעים דוקא בעינין דניחא לי' כו' לא ידעתי כוונתו דהכא אכי להכשר מכשיר שלא לרצון דמשקין טמאים מטמו ומכשרי אפי' שלא לרצון. ושמעי' השתא דאם האשה טהורה והתנור טמא ונטף חלב מדדי' ונפל לתנור לא נטמא החלב דמשקה של טהור כיון שלא יצא ברצון חשוב כמחובר ואינו מקבל טומאה אא"כ נתנו ברצון לתנור הטמא. והא דאמר בסוף מכשירין דדם מגפתה הוי משקה אעפ"י שלא יצא מרצונה. היינו אם נפל אח"כ על הזרעים ברצון אבל תרווייהו שלא לרצון לא מטמא אא"כ במשקה של טמא:

ונ"ל דנטף חלב מדדי' לאו דוקא דה"ה אם לא נטף אלא נתנה הדד לאויר התנור והיא טמאה מגע טמא מת או כה"ג טימא החלב שבדד לתנור דומיא דמשקה טמאין בפי האדם דמתני' דלעיל ואף על גב [דבטהור] לא חשיב משקה אא"כ הפכו ובחלב דליכא הפיכה לא הוי משקה. הא אמרי' לעיל דברוק של טמא לא בעינין הפכו וה"ה לחלב של טמא דאפי' עודו בדד חשוב משקה ומטמא את התנור ולא עוד אלא אפי' באשה טהורה והתנור טמא ונתנה הדד לאויר התנור נטמא החלב שבדד. דאע"ג דמשקה של טהור היא ובעי הפכו ובחלב ליכא הפיכה. מ"מ כי לא הפכו נמי נהי דלא מקבל טומאה שלא ברצון משום דחשוב כמחובר. ברצון מיהו מתטמא דמחובר גופי' נמי מיטמא ברצון. וכיון שנתנה הדד לתנור היינו ברצון. וניחא השתא דתני נטף ולא אשמועי' רבותא טפי דאפי' בעודו בפנים מטמא דאדרבה נטף הוה רבותא דאפי' איכא תרתי שלא לרצון היציאה מן הדד והמגע בטהרות אפ"ה במשקה טמא מטמא דאלו במשקה של טהור בכה"ג לא מיטמא כדפי'. אבל אי תני בעודו בפנים ונתנה את הדד לתנור לאו רבותא הוא לענין טמאה דאפי' בטהורה נמי חשוב משקה כיון שברצון נתנה:

היתה גורפתו. פשטא דמתני' משמע דאדלעיל קאי באשה טמאה והתנור טהור ומיירי שאין טומאתה משום נדות או זיבות דא"כ בלא הדם ורוק נטמא התנור מיד בהכנסת ידי' שהרי היא אב. אלא בטמאה מגע שרץ וכה"ג ג דהיא אינה