משנה אחרונה נב

כל מקום שנוגעת הקדרה ונסמכת על כותלי הכירה מכאן ומכאן חשוב כמו חללו. אבל הרב כ' דכנגד שפיתה מקום שמתחיל לסתום אויר הכירה וכ"כ הר"ש וכתב תוי"ט דר"י מיקל טפי מדרבנן ע"כ. ואינו מובן דמן השפה הפנימית ולפנים דחכמים היא מקום סתימת הקדרה ממש ועוד דא"כ סתמא דמתני' דקתני בסיפא אין טמא אלא מן הסתימה ולפנים כר"י אתי' ולא כחכמים: נמצא מקום ישיבת הבלן. היינו נמי כמו מקום הנחת העצים שיש בכירה למטה מקום רחב בתוכו שמתרחב לחוץ הרבה ויש שם פתח פתוח לחוץ שנכנס שם הבלן ויושב שם וכשנמצא שרץ שם לא מטמא את חלל הקצר שבכירה למעלה שאין טמא אלא ממקום הסתימה ולפנים כלומר אם נמצא בתוך הרחב נגד חללו של קצר והיינו מן השפה הפנימית ולפנים והוא מקום הסתימה וסתמא כחכמים כדפי' לעיל

מ"ט בור שיש בו. והרמב"ם גורס כור. ובין כך ובין כך נ"ל דהכא אתי לאשמועי' דהא דטמאה התורה תנור וכיריים המחוברין לקרקע לא תימא דווקא שאין להן תשמיש אחר אלא לבשל ולאפות בהן. אבל אם יש להן עוד תשמיש אחר הרי הן כשאר כל הכלים ובמחובר טהורין. קמ"ל דלא אלא כל שיש לו בית שפיתה הרי הוא תנור וכירה ומיטמא במחובר אפי' הוא משמש ג"כ לענין אחר כמו בור או כור. ותו תנא נמי של עושי זכוכית אפשר שבא לומר דכל בית שפיתה טמא משום כירה אפי' אם שפיתות קדרות שבה אינם לצורך תבשיל לאכילה אלא למלאכה כגון עושי זכוכית שמבשלין בהן חול ואפר ושאר דברים למלאכתן. אף זו נקראת כירה דכל בית שפיתה מיקריא כירה. אבל כבשן של סיידין כו' טהורה הואיל ומלאכתן אינה ע"י שפיתת קדרות. והיינו נמי טעמא דפורנא דבמחובר טהורה לפי שאין תשמישה אלא עם קרקע ואין מעמידין ע"ג לעולם כמ"ש תויו"ט ואם יש לה ליזבז מעמידין קדרות שם על הליזבז והו"ל כשאר כירה. ובחנם נדחק מהר"ם לומר דמיטלטל ע"י הלזבוז: רי"א אם יש לה אסטגיות. פי' הרב שחייב אדם לומר בלשון רבו וכה"ג מצינו לר"י פ"ב דפרה מ"ה

מ"י מגע טמא מת. בטהור נמי הו"מ למיתני שאם היו משקין טמאים בפיו טמאו את התנור ומשקין טהורים נטמאו מן התנור אלא אגב אורחי' קמ"ל דמטמאיך לא טמאוני כו' כמ"ש הרב

שהיו אוכלין ומשקין. כתב הרב אוכלין כדי תני וכ"כ הר"ש. והרמב"ם סיים דאיידי דסיפא תני לה ע"כ. וקשה כיון דבאמת אוכלין אין מטמאין כלי והיכי תני דטמאוהו ומשום איידי אין לשנות דבר שאינו אמת. ונראה למאי דפי' ספ"ג דט"י דמשקה של טמא לא בעי רצון ואפי' רוקו שלא נעקר ולא הפכו טמא דטומאתו חושבתו א"כ שפיר משכחת לה דאפי' אוכלין מטמאין התנור ע"י הרוק דהרוק שבאוכל חשוב משקה וה"ה אם לא היו אוכלין ולא משקין בתוך פיו מטמא את התנור אם הכניס ראשו דא"א שאין לו רוק בפיו אלא איידי דסיפא תני אוכלין ומשקין: הכניס ראשו לאויר התנור. באדם לא שייך לטהר משום תוך תוכו דלא שייך תוך אלא בכלי וצ"פ נמי לא שייך הכא כמ"ש הרב דאין האדם מציל בצ"פ. וטעמא כי היכי דכלי שטף אין מצילין בצ"פ דכל שאינו מציל במת אינו מציל בשרץ כדלעיל מ"ו. ובלוע נמי לא הוי עד שיגיעו למעיים כדפי' במ"ה. ומשמע הכא מפי' הרב דאי הוה אמרינין דאדם מציל בצ"פ. חשוב קפיצת פיו כמו צ"פ אע"ג דליכא מירוח. דרך ע"ג רך לא בעי מירוח כמ"ש תויו"ט פ"י מ"ג: הי' אוכל דבלה בידים מסואבות. צ"ע דפלוגתא זו אי רוק שבפיו חשוב משקה אין ענינה לכאן. ועוד למה לי' למיתני בידים מסואבות והכניס ידו לפיו. ואמאי שביק מגע טמא מת דאיירי בי' ואפי' לא הכניס ידו. דלר"מ רוקו שבפיו של הטמא חשוב משקה ור"י מטהר ור"י אומר אם הפך. ונ"מ אם הכניס ראשו לאויר התנור כדלעיל.. ונראה מכאן ראי' לסברא: שכתבנו לעיל והוכחנו ספ"ג דט"י דבמשקה של טמא ליכא פלוגתא ולכ"ע חשוב משקה אפי' לא הפכו. ולהכי תני פלוגתייהו דווקא בטהור ובטומאת ידים. והשתא ניחא דתני לה הכא משום דלעיל תני במגע טמא מת דאוכלין שבפיו מטמאין את התנור ובאוכלין לא משכחת לה אלא מחמת הרוק שבאוכלין כדפי' לעיל, ומוכח דבטמא לכ"ע רוקו שבפיו הוי משקה. והשתא תני דבטהור בכה"ג פליגי. וא"ת אכתי למה לי' למיתני אוכל דבלה והכניס ידו ליטול צרור ואמאי לא תני בפשיטות טהור שהכניס ידיו מסואבות לפיו ונגע ברוקו ר"מ מטמא כו' וממילא שמעי' למאן דמטמא אם נגע רוקו אח"כ באוכלין מטמא. ונראה דדייק למיתני ליטול צרור כלומר שלא נתכוון ליגע ברוק אלא שהוצרך ליטול צרור שאם נתכוון אפי' ר"י ור"י מודו דלא בעי' עקרו ולא הפכו וזהו לפי שיטת הרמב"ם רפט"ו מהט"א דמים המחוברין בקרקע אין מקבלין טומאה אא"כ ברצון שנגע טמא בהן