משנה אחרונה נא

הכל טמא אף בשרץ כמו בכוורת פחותה דר"פ ע"כ לא דק דכוורת אינו נידון כמחיצה שאין חולקין כ"ח וכולה חד אויר היא. אבל קרץ דהכא מחיצה מעלייתא היא שבא כך מבית האומן מתחלתו וכן הביא שם בהגה"ה בשם הר"ר מנחם. וא"כ אפי' נפרץ עירוב אוירים בעלמא היא ואינו מטמא בשרץ

מ"ז ואם הי' באויר. הרב פי' באויר שלא תחת האוהל וכ"כ הר"ש. והרמב"ם מפרש באויר העין ולשון המשנה לפירושו צ"ע דקתני ואם הי' באויר משמע שבא לחלק בין מגע לאויר ומה חילוק יש הא אפי' כזית מן המת נוגע בעין ג"כ הכל טהור דאין זה תוכו של תנור וכ"ח אין מיטמא מגבו. ובאמת בחבורו שינה לשון המשנה ולא כתב ואם הי' באויר אלא כ' השרץ שנמצא בעין טהור וכן אם נמצא באויר העין טהור ואפי' הי' שם כזית מן המת טהור ע"כ וצ"ע מי דחקו להוציא המשנה ממשמעה. ולכאורה הי' נראה דקשיא לי' אי באויר היינו שלא תחת האוהל ומשמע דאלו תחת האוהל טמא שהאוהל מביא הטומאה לכל הבית. ואמאי כיון שאין בעין פ"ט הוה טומאה רצוצה ואינה בוקעת אלא כנגדה ואין טמא אלא כנגדו אבל במס' אהלות פ"ו מ"ה ורפ"ז הוכחנו שטומאה רצוצה ויש אוהל ע"ג הרצוצה האוהל כולו טמא וכך הם דברי הרמב"ם עצמו ספ"ז מהט"מ אלא שהראב"ד חולק בזה. וא"כ דברי הרמב"ם כאן לפי שיטתו שם צ"ע. ונראה שמכאן ראי' לאותו סברא שרצוצה תחת האוהל כל האוהל טמא וזהו שיטת הר"ש והרב כאן: ואם הי' שם פ"ט הכל טמא. מה שהקשה תויו"ט מי מביא טומאה לתנור כיון שאין עליו אוהל לאו קושיא היא דדוקא לענין טומאת מת בעלמא תלי באהל שאם אין אהל ע"ג הטומאה אין מטמא אלא כנגדה אבל בכ"ח דמשנפל טומאה באוירו נטמא אפי' אין שם אוהל ממילא הכא כיון שפתוח לתנור טפח מביא אהל העין טומאה לאויר הכלי ונטמא אע"ג דבשרץ כה"ג אין מועיל עירוב אוירים כדאמרי' במתני' דלעיל. במת דהאהל ממשיך הטומאה בכה"ג לאוהל הסמוך לו וה"ה לאויר כ"ח דאויר כ"ח אפי' אין שם אוהל הוי כמו אוהל

מ"ח נמצא מקום הנחת העצים. הרב פי' דפליגי בעובי דופני הכירה אי נחשב כלפנים. ואינו מיושב מ"ט יהא נחשב כלפנים כיון דגבו הוא. ומתוך פי' הרא"ש נראה דבכירה שרחבה מלמטה הרבה בצד שולי' ושם הוא מקום הנחת העצים. והולכת ומתקצרת למעלה ולא נשאר בצד שפתה רק שיעור חלל הקדרה ששופתין על אותו החלל ופליגי אם נמצא שרץ למטה בתוכו של הרחב שלא כנגד פיה. דר"י מטמא כל הכירה אף תוכו של הקצר דאעפ"י שבטן הרחב הבולט לחוץ מפסיק בין אויר זה לאויר זה ולעיל בפירקין אמרי' דעירוב אוירים אינו מטמא. וה"נ אין השרץ בתוכו של הקצר ואפי' למטה מתערבים האוירים יש לטהר. שאני הכא דכלי א' הוא כולו וכחד תוך דמי והילכך מן השפה החיצונה ולפנים טמא. ושפה חיצונה היינו מקום הרחב הבולט לחוץ אם נמצא שם שרץ בתוכו הוי כאלו הוא בתוכו של הקצר וכולו טמא. וחכ"א דאינו מטמא את הקצר אלא אם נמצא ברחב כנגד חללו של קצר והיינו מן השפה הפנימית ולפנים ושפה הפנימית הוא דופן של הקצר משם ולפנים הוא תוכו של הקצר. אבל שלא כנגד חללו של קצר. הקצר טהור כיון שאינו באוירו ואפי' הדרי וערבי האוירים עירוב אוירים לאו כלים הוא ואפי' בכלי אחד כיון שהבטן מפסיק חשיב כשני כלים. ופשוט דלא פליגי אלא אי נטמא חלק הקצר מטומאת הרחב. אבל הרחב עצמו פשיטא דטמא שהשרץ בתוכו. ונראה דמקום הנחת עצים יש שם פתח לחוץ שדרך שם מכניסין העצים דאל"כ אלא שאין שם פתח אלא בשפת הכירה כבר נטמאת הכירה שנפל השרץ שם דרך פיה. וא"ת חכמים דמטהרי הכא ומ"ש מבית הפך ובית התבלין שבכירה בפ"ה דלר"מ מטמאין במגע ולא באויר והכא משמע דמטהרי לגמרי והא בית העצים נמי חשיב יד כבית הפך. ואין לומר דחכמים דהכא כר"ש דהתם. דהא הכא קיי"ל דהלכה כחכמים והתם הלכה כר"מ. ונראה דהיינו דאמר בתוספתא בסיפא דמתני' אין טמא אלא מן הסתימה ולפנים בין במגע ובין באויר. ומן הסתימה לחוץ מטמא במגע ולא באויר. דאכולה מתני' קאי דהא דלחכמים אין טמא אלא מן השפה הפנימית ולפנים. והיינו נמי מן הסתימה ולפנים. דוקא לענין אויר דלא נטמא הקצר מאוירו של רחב. אבל במגעו נטמא זה מזה והיינו כר"מ דבית הפך. ומיהו ר"י ס"ל דהכא דהאוירים מתערבים חמור טפי מבית הפך ונטמא זה מאוירו של זה. כך נ"ל ברור בפי' משנה זו. ויש לתמוה על הרמב"ם בחבורו פי"ג שהעתיק דברי חכמים בסתם שאין טמא אלא מן השפה הפנימית ולפנים. ולא פי' דלענין מגע אף מן הסתימה ולחוץ טמא כדמפרש בתוספתא ומוכרח הוא כדפי'. ר' יוסי אומר מכנגד שפיתת הקדרה. נראה דר' יוסי מחמיר טפי מחכמים דלחכמים אין טמא אלא כנגד חללו של קצר. ולר' יוסי אף מחלל ולחוץ