משנה אחרונה מח

לא תלי בשיעור טהרה וכולם במוציא זית אין מצילין ובכ"מ לא כתב מנין לו לרבינו חילוק זה אלא כ' שדעת רבינו דשיעורין דמתני' הן בכלי חרס אבל כלי שטף שיעורן בכאן כשיעורן לקבל טומאה. וכל נקב המוציאו מתורת כלי הרי היא כשבר כלי ואינו מציל בצ"פ ע"כ. ושותא דמרן ז"ל לא ידענא דלא מצינו שיעור מוציא זית בכלי שטף לבטל מתורת כלי לטומאה אלא בקנקנים הקטנים שאין יכולין לקבל רמונים בפי"ז מ"ד. וראיתי שדברי רבינו הם מהת"כ דהתם קתני בכ"ח בכונס משקה ובכלי שטף כמוציא זית. ומ"מ דברי הכ"מ לענין צ"פ תמוהים הם וכתבנו מזה לקמן ספ"ט: שיעורו בזתים. שאם הנקב כמוציא זית אינו מציל ומתני' דלעיל בכוורת פחותה היינו נמי במוציא זית. ולעיל כתבנו דאפי' לר"א דפליג התם דאפי' פחותה מצלת היינו בתורת מחיצה מצלת ולא משום תוך תוכו דכיון דלאו כלי היא לא חשוב תוך תוכו. ונ"מ דאם אינה חוצצת כל התנור משפתו עד שוליו לאו מחיצה היא ומודה ר"א

מ"ג סרידה. פי' הרב כמין עריבה שאין לה בית קבול ורמב"ם אומר שהוא לוח של חרס וכו' עכ"ל. ומשמע דלשני הפירושים אין לסרידה זו בית קבול. ולפ"ז קשה הא דמפרש אח"כ דגפיים הם אזנים ולפי שאין לה אזנים אינה כלי. ותיפוק לי' דאפילו יש לה אזנים אינה כלי כיון שאין לה תוך ובאמת עירוב פירושים כתב דהר"ש וכן הרמב"ם לא פירשו גפיים שהם אזנים אלא למחיצות קרי אגפים דכיון שאין לה מחיצות לא חשוב תוך. אלא שהר"ש הביא עוד פי' הערוך שמפרש סרידה היא עריבה שהנחתום לש בה ומשמע דיש לה בית קבול כדרך העריבות והוא מפרש גפיים הם אזנים. גם מ"ש הרב כמין עריבה שאין לה בית קבול אין לשונו מתוקן כיון שאין לה בית קבול האיך היא כמין עריבה. והר"ש והרא"ש לא כתבו כמין עריבה. גם מ"ש בשם הרמב"ם שהוא לוח של חרס. בדברי הרמב"ם אין כתוב של חרס. אע"פ שבפ"ט מ"ז כתב שהיא של חרס כאן צ"ל שאינה של חרס דכיון שהוא לוח פשוט האיך נשקע ונכפף להיות מקצתו בתוך התנור וקצתו למעלה משפתו. ונראה שבכאן מפרש סבכה ממש של בגד או של עור ואין לה בית קבול. וזו היא ג"כ שכתב בחבורו פי"ד דין י"ג עור פשוט וכיוצא בו שהי' שקוע לאויר כ"ח או לאויר התנור אינו מציל וכו' שאין מציל מיד כ"ח אלא כלי שיש לו תוך כגון הסל והקופה ע"כ. והכ"מ לא הראה מקום ע"ז ונ"ל דמתני' דהכא היא וגם לפי פי' הר"ש צ"ל כן שסרידה זו היא ממין עץ רך שנכפף מקצתו ונשקע בתנור או אפשר דגם לדידי' הוא של עור וכן מפרש הר"ש עצמו בפי"ב דאהלות מ"ב דסרידה של עור או של גמי (ובתוספתא תני לה בסגוס ורדיד) ולכל הפירושי' שמעינן דפירושא דמתני' היא שסרידה זו מקצתה חוץ לתנור ומקצתה שקוע וכ"כ הר"ש והרא"ש בהדיא ששפתה למעלה משפת התנור ואם היתה כלי היתה מצלת אלא לפי שאין לה גפיים אינה מצלת ושוקעת לתוכו דמתני' היינו מקצתה שוקעת ודברי תיו"ט בשוקעת תמוהים דפיות שוות מאן דכר שמי' הכא ונתונה למטה מנחושתו:

בענין שאם אופה את הבצק אינו נוגע לאויר החבית כדתני ר"פ דלקמן:

היתה כפוי'. נראה דמבבא דרישא לא שמעינן אלא דעירוב אוירים לאו כלום הוא כשאין השרץ מכוון נגד אויר של כלי השני דהתם השרץ מונח ברצפת התנור מן הצד שלא כנגד הגומא שהחבית שם. והכא קמ"ל. דאפי' השרץ מכוון כנגד אויר החבית שהרי החבית כפוי' ע"פ כל התנור אפ"ה טהור ובהכי ניחא הא דתני משק' טופח שבשולי החבית ולא קתני משק' טופח שבחבית סתם משום דסתם חביות צרות למעלה לצד פיתן ולמטה לצד השולים ורחבות באמצען וכמין בטן בולט באמצען מבחוץ כמ"ש הר"ש והרב בספ"ט דאהלות. ולפ"ז אפשר שהחבית שכפוי' ע"פ התנור הבטן הבולט הוא חוץ מאוירו של תנור אבל שולי החבית לעולם הם כנגד אוירו של תנור וקמ"ל דאפי' שבשולי החבית (שבשוליו) טהור אעפ"י שמכוון כנגד השרץ וכ"ש שבדופנותי' וכ"כ הרמב"ם בחבורו אפי' משקה שבשולי החבית טהור ע"כ. אבל הרא"ש כתב דקשה אמאי נקט שבשולי החבית וכתב דאם נפרש שחבית זו פיה בתוך אויר התנור דהשתא אם היו משקין דבוקין בדפנותי' מה שנכנס מן המשקה הדבוק לחבית בתנור נטמא וטימא החבית והמשקה שבשולי חבית אלא הכא מיירי שאין שם משקה דבוק בדפנות כלל אלא בשולי' והם טהורים עכ"ד ולע"ד בחנם דחק דבשולי החבית נקט לרבותא וכדפי'. וגם בעיקר הדין דס"ל להרא"ש דאם פי החבית בתנור ושולי' לחוץ נטמא מה שבתוך התנור לא ידעתי טעם לדבר דכל שאין החבית כולה שקועה בתנור תוך תוכו הוי ואין חילוק בין שפתה למעלה משפת התנור או שולי' למעלה כדפי' במתני' דלעיל. אלא שראיתי שהר"ש ז"ל הביא תוספתא חבית שהיא נתונה ע"פ התנור ופיה לצד התנור ושול' לצד התנור.