משנה אחרונה מו

מ"ו כיצד משערין אותן. פי' הרב שהפטפוטין רחוקים זמ"ז וכשנמצא שרץ ביניהם אין יכולין לדעת וכו' ע"כ וכ"כ הר"ש. ודברים תמוהים הם דכל עיקר טומאת הפטפוטין אינם אלא אם נטמאת הכירה נטמאים הם עמה. אבל אם נגע שרץ בפטפוטין אין כאן טומאה כלל דאין כ"ח מיטמא מגבו אפי' יד לא שייך בכ"ח להכניס דלא עדיף מגבו וכ"כ הר"ש עצמו בפ"ה מ"ב וכן דעת רש"י ותוס' בנדה דכ"ו ולכן כתב הרמב"ם בפי"ז דכל ידות של כ"ח להוציא דוקא כמ"ש המשנה למלך שם וכבר כתבנו מזה בכמה דוכתי וגם בכאן הו"ל לכתוב אם נמצאו שם טהרות. וגם לשון ביניהם שכתבו אינו מובן דבין פטפוט לפטפוט אין כאן מגע ולא אויר ומה טומאה שייך שם. גם עיקר פי' זה של הר"ש והרב במשנתינו אין לו ביאור כלל דמה שאלה היא זו כיצד משערין הלא יכול למדוד באצבעו וכמ"ש תויו"ט. ופי' הרמב"ם לפמ"ש תויו"ט דעיקר השיעור הוא לפי רוחב הכנה ולומר ששיעור שלש אצבעות אינם בצמצום אלא אפי' פחות מעט או יותר מעט לפי רוחב הכנה וז"ש הרמב"ם שאין מדקדקין בהם כו' ואינו נראה כלל דא"כ עדיין לא ידענו מעט זה מה הוא אם אצבע או חצי אצבע או שליש. והרמב"ם שכתב אין מדקדקין בשיעורים אלו לא נתכוין מעולם לומר דה"ה פחות או יתר וחלילה לומר כן שכל דברי חכמים הם בדקדוק הרבה אבל כוונתו לענין אחר וכדפי' במתני' דלעיל: ובעיקר פי' משנתינו נ"ל שבחנם נדחקו רז"ל בה. והדברים כפשוטן שאם נגעו טהרות בפטפוטו וניטלו הטהרות משם לאחר מגען. וכשיבא למדוד לידע אם נגעו למטה מג' אצבעות או למעלה לא יוכל לכוון בצמצום מקום מגען אם הוא משהו למעלה או משהו למטה וכל אדם טועה משהו והיינו דקאמר כיצד משערין אותן. ואמר נותן הכנה ביניהם וביניהן היינו בין מקום שכלה שיעור ג' אצבעות ובין מה שחוץ לג' באותו מקום המצומצם נותן שם כנה. וכנה היינו משקולת קטן או מדה קטנה כמ"ש מהר"ם רפ"ח דאהלות. וכל דבר קטן המיוחד לסימן נקרא כנה. ועצה טובה היא שמדביק שם מעט טיט או שאר דבר לסימן מקום כלות ג' אצבעות ובזה יוכל היטב לידע אם נגעו הטהרות חוצה לו או לפנים הימנו

פרק ה' מ"א התנור שדצצו. הטעם דלא מהני מחיצה בתנור לפי שאין דרך לעשות מחיצה בכלי חרס כדאמר בסוף עתני' שאין חולקין כ"ח וכ"כ הרמב"ם בחבורו פי ד ונראה דוקא לאחר שנגמר הכלי אין דרך לחלקו במחיצה. אבל בתחלת מלאכתו כשחלקו האומן הוי מחיצה וחוצץ דהא לקמן מ"ז אמר דהקרץ שבינתים חוצץ בבית שאור וה"נ בפ"ב מ"ז בטבלא מלאה קערות וקלמרין המתואמות. אלא התם שבאו חלוקין מבית האומן ונראה שלזה נתכוין הרמב"ם בחבורו ספי"ב כשהעתיק דין טבלא מלאה קערות כתב שהקערות דבוקין בה בתחלת מעשי' ע"כ וניחא השתא דתני פלוגתא בכוורת פקוקה דנהי דמחיצה אין מצלת בכ"ח שאין דרכו בכך. אבל ודאי דרכו של תנור להעמיד שם כלי והילכך ס"ל לר"א דבכוורת טמא והא דיליף לה ר"א בק"ו ממת. לאו מכח ק"ו הוה טעמי' דא"כ ליקשי נמי לנפשי' לענין מחיצה דמודה ר"א דלא מהני ואמאי הא ק"ו הוא ממת. אלא ה"ק כיון דכוורת דרך להעמיד בתנור אין לנו מעם שלא יציל דאפי' במת מציל. וחכמים סברי כיון דמחיצה אינה מצלת גם כוורת אינה מצלת דלא פלוג רבנן. א"נ גזירה כוורת אטו מחיצה. (אבל מדברי התוס' דזבחים שהביא תויו"ט נראה דטעמא דר"א משום דכוורת יש לה ארבעה מחיצות ודמי' לכלי וקשיא לי דלדבריהם לא מהני נקב בכלי לר"א ולעולם מציל משום תוך תוכו ואמאי לא פליג ר"א במתני' דלקמן גבי ניקבו. ולמאי דפי' ניחא דבניקבו מודה ר"א דל"ה תוך תוכו אלא הכא משום מחיצה מציל ונ"מ היכי דל"ש מחיצה לא מציל בניקבו וכגון שהפנימי אינו חולק את החיצון משפתו עד קרקעותו דלא הוי מחיצה וכל חצצו דהכא היינו משפתו עד שוליו וכ"כ הרמב"ם בחבורו בהדיא) בנסרים או ביריעות. ה"ה במחיצה של טיט ואבנים ומשום דגבי בית שחצצו בפט"ו דאהלות תני נסרים ויריעות לרבותא דאפי' מחיצה קלה חוצצת נקט כמי הכא. ולמאי דפי' לעיל דמתני' מיירי דווקא שלא נעשית מחיצה זו בתחלת עשייתו ניחא דתני נסרים ויריעות שאין דרך לחלוק התנור במחיצות כאלו שאין עומדין בפני האור ובודאי לא נעשה כך בבית האומן שעשאו לשם תנור. אבל בעה"ב חלקו להשתמש בו שום תשמיש אחר: או ביריעות צ"ל דמיירי בתנור שמחובר לקרקע והיריעות קבען בתנור בטיט או במסמרים דהשתא אין היריעות מקבלין טומאה דמחובר לקרקע הן וכן צ"ל גבי בית שחצצו במס' אהלות אבל אי לא חברן תיפוק לי' דאין חוצצין כיון שנטמאו ואין טמא חוצץ. ומיהו הכא אפי' אינם מחובר איכא לאוקמי וכגון שהשרץ הוא באויר ולא נגע ביריעות