משנה אחרונה מב

הקדרה בטלטולה. אלא נותנין רמץ חם בחלל הקטן שמסביב ולפי שהחלל הקטן אין תשמישו תדיר אינו חשוב תוך ליטמא מאויר אלא במגע כמ"ש הרב והר"ש לעיל ברפ"ב גבי מיטמאין מאחוריהן ולהכי תני נמי הכא הצדדין שלו היינו החללים שמן הצד הנוגע בהן אינו טמא דאויר לא שייך בהו אלא דאפילו במגע אינו טמא משום כירה כיון שאין שם שפיתת קדרות לכ"ע לאו כירה הוא. אבל ברחב שלו הם החללים ששופתין בהן קדרות ר"מ מטהר דס"ל כיון דחידוש הוא שחידשה תורה בתנור וכירים שמיטמאין במחובר שלא מצינו כן בכל הכלים אין לך בו אלא חידושו היינו תנור וכירים ממש שמסיקין אותם לבשל בהם מתחלה. אבל אלו שאין עושין עיקר הבישול אינם אלא כשאר כלי קבול ור"י מטמא הואיל ומ"מ עושין מעשה כירה חשיבי ככירה: וכן הכופה את הסל ועושה ע"ג כירה. לכאורה נראה דכירה ממש עושה ע"ג והיא של חרס ומסיקין אותה ומבשלין בה ככל הכירות ולא אמרו שדינה כדכון אלא לענין הצדדים מן הסל הבולטין מחוץ וכ"נ מדברי הרב אבל לא יתכן דא"כ מאי קמ"ל פשיטא דהצדדין הם כדכון כיון דאפי' של חרס הוא אינו טמא משום כירה זה שהוא של עץ איך יטמא משום כירה. ולמאי דפי' לעיל כראה דלאו כירה ממש עשה ע"ג הסל שהרי א"א להסיק ע"ג סל של עץ אלא שעשה ע"ג כמין כירה של חרס חלל למלאותו רמץ ולשפות בו קדרה. ובסביבות הסל הבולטים נותנין שם ג"כ רמץ חם לפרקים. והשתא קמ"ל דאותו החלל שעשוי לשפיתת קדרה לר"י טמא משום כירה אעפ"י שהוא בנוי על העץ והצדדין טהורים לכ"ע ודמי לדלעיל וניחא הא דתני הכופה את הסל ולא תני שעשה כירה בתוך הסל משום דהתם הכירה גופה נמי טהורה אפי' לר"י דהא תוך תוכו הוא

מ"ג כירה שנחלקה. הכא בכירה וכופח לא מפליג אם נחלקו אפי' לשנים אחד גדול וא' קטן אף הגדול טהור משום דמ"מ בטל מקום השפיתה כשאין להן אלא שלשה דפנות ומיהו דוקא נחלקו מלמעלה למטה אבל מימין לשמאל הא אמרי' רפ"ה דשיריהן אם יש בהן כשיעור טמאין שעדיין ראויין שכל דפנותיהן קיימין (וכן כירה שנחלקה לרחבה משום שיש לה דופן מפסיק בין שפיתה לשפיתה וגם הדופן נחלק לשנים ויש לכל חלק ד' דפנות מ"ה טמאה ותיו"ט כ' דבשלש דפנות נמי חזי ויותר נראה כדפי' ומיהו) בתנור בין נחלק מלמעלה למטה ובין מימין לשמאל יש בו טומאה כדאמרי' בפ"ה מ"ז: חצר הכירה. לא פי' לנו המפורשים מה תשמישו של חצר זה. וממה שפי' בסמוך בפחותה משלש דהוי כמו יד לכירה מכלל דאם גבוה שלש עדיף מיד. ומ"מ לא נודע מה תשמישה ואין לפרש כאן כדפי' גבי טירת התנור בפ"ה מ"ג שעשוי ליתן בו הלחם כשרודין אותו מן התנור וה"ה הכא נותנין שם הקדרות שמסירין מן הכירה דהא הך דכון קרי לי' במתני' דלעיל לפי פי' הר"ש והרב ז"ל ולעיל לא מפליג בין גבוה ג' או לא וקתני טהור משום כירה והכא משמע דגבוה ג' טמא משום כירה ואי משום דהך מקפת את הכירה מה בכך ואטו משום הא אשתני דינה ועיקר פי' הר"ש והרב ז"ל כאן דפחותה מג' אין אויר שלה חשוב ומיהו מטמא במגע מדרבנן אינו מובן דבכירה עצמה קא פסיק ותני ברפ"ה דתחלתה שלש ומשמע דפחותה מכן אין לה טומאה כלל ואמאי לא תני לך התם דמטמאה במגע מדרבנן ומי עדיף חצר הכירה מכירה עצמה ואידך פירושא דכתבו דא"נ דהוי כמו יד שיש לו מגע ואין לו אויר כבר כתבנו בפ"ג שאין לסברא זו סמך כלל כיון דיד הוה מדאורייתא כמו גוף מנ"ל לחלק בין אויר למגע אלא שהר"ש לטעמי' שהוציא זה לעיל ברפ"ב גבי מיטמאין מאחוריהן מתוך דקדוק לשון של המשנה לחלק בין אויר למגע אבל אינו מוכרח וכמש"ש (וכדמוכח נמי בסיפא ממילתי' דראב"י). ולכן נראה עיקר דכולה מתני' לא איירי אלא לענין חבור ליטמא זה בטומאת זה וכן מפרש לה הרמב"ם בפי' וגם בחבורו דאלו לענין טומאת עצמן פשיטא דפחות משלש אין לה טומאה כלל כדאמרי' ברפ"ה תחלתה ג' וכ"ש חצר הכירה אלא הכא עיקר טעמא דמתני' הוא דהחצר הוה יד לכירה ונראה דתשמישה של החצר הוא כעין תשמיש של כירה לבשל שם קדרות משום דכירה אין בה אלא שיעור שפיתת שתי קדרות וכשצריך ליותר מבשל בחצר הסמוך לה ומתוך שסמוכים ודבוקים זה לזה מועיל ג"כ היסק של האחת לחברתה להחזיק חומה יותר. ונמצא דהוה יד זה לזה לסייע לתשמישה והלכך אם החצר גבוה ג' שראוי להסיק בה בעצים ואש ולהרבות בשלהבת הוי יד גמור מדאור' ואם נטמא אחת מהן בין באויר ובין במגע נטמאת האחרת מדאוריית' אבל פחותה מג' דקיי"ל אין כירה פחותה מג' שאין ראוי להסיק שם היסק גדול אלא בגחלים ורמץ ולא חשיבא יד לחברתה אלא דמיחזי כמו יד וגזרו עלי' מדרבנן ובכל טומאה דרבנן קיי"ל דאין לה אויר אלא מגע