משנה אחרונה לט

וחברן בטיט: נקט טיט וכל דכוותי' דבר שעושין ממנו תנורים ולאפוקי חברן בבצק שמרים וגללים ושאר דברים שאין עושין ממנו תנורים דלא הוה חבור כמו שאין מחברין את הסדקים כדאיתא בתוס' שכתבנו בפ"ה מ"ט: להיות שופת עליהן את הקדרה טמאה. ומטמאה אף באויר מן הפטפוטין ולפנים ואעפ"י שאין כאן דפנות הפטפוטין הם כדפנות הואיל וראויין לקבל ביניהם עצים ואש והקדרה על גביהן. ונ"ל דה"ה כירה שנשברה אם נשאר מדפנותי' כעין שלשה פטפוטין שראוי לשפות עליהן טמאה: טהורה פי' הרב דכלי מתכת המחובר לקרקע כקרקע דמי כו' ע"כ וצ"ע על הר"ש שמפרש טהורה מדין כ"ח וטמא' משום כלי מתכת וכ"כ הרא"ש. ואמאי טמא הא מחובר הוא: או עד שיסמוך לכותל: צ"ל שיסמוך לכותל ויחבר האבנים לכותל בטיט אבל סמיכה לחוד לא מהני דהא שלשה אבנים לר"י מעכב כמו שתים לרבנן. ולרבנן בשתים לא מהני הכותל אם סומך עליו ועל האבן המחוברת בטיט לארץ כדתנן לקמן עלי' ועל הכותל טהורה אלא התם שלא חברה לכותל ור"י בחברה

מ"ב האבן שהי' שופת עלי' ועל התנור כו' כולה מתני' בשלא חברן זו לזו בטיט איירי דאי חברן זל"ז אפי' עלי' ועל הכותל טמאה כמו שהוכחנו במתני' דלעיל. ולפ"ז צ"ע דא"כ כולה מתני' מאי קמ"ל דרישא עלי' ועל התנור טמאה פשיטא ומי גריעי משתי אבנים והכא אע"פ שאין התנור מחובר לארץ בטיט ולא בראשן פשיטא דחשוב כירה מעלייתא דדוקא אבנים דלאו בני קבולי טומאה נינהו בעי חיבור טיט ליתן להם תורת כ"ח. אבל תנור וכופח לא בעי טיט ופשיטא דמיטמאין עם האבן המחוברת וסיפא נמי עלי' ועל האבן עלי' ועל הסלע פשיטא הא היינו אחת בטיט ואחת שלא בטיט וכבר תני לה לעיל. והרמב"ם בחבורו השמיט עלי' ועל האבן ולא כתב אלא עלי' ועל הכותל עלי' ועל הסלע ואכתי לא מתיישב דכותל וסלע נמי לא צריכי דמי עדיפי מאחת שלא בטיט. ונ"ל דכולה מתני' לא אתי לאשמועי' אלא על האבן המחוברת בטיט שאם שופת עליה ועל כלי חרס הויא כירה מעלייא. אבל עלי' ועל האבן עלי' ועל הסלע ועל הכותל אפי' האבן המחוברת עצמה טהורה אם נגע בה שרץ אינה מקבלת טומאה דאי מדלעיל א' בטיט ואחת שלא בטיט טהורה. סד"א דהתם טהורה מדין כירה קאמר שהאויר שביניהם אינו מיטמא והאבן האחרת אפי' במגע לא אבל המחוברת בטיט וראוי' ג"כ לשפות עלי' עם הסמוכה לה וכיון שעושה מעשה כירה ונתן בה טיט יש לה דין כ"ח קמ"ל הכא דהיא עצמה נמי טהורה ולישנא דמתני' נמי משמע דעל אבן המחוברת אתי לאורויי כדקתני האבן שהי' שופת עלי' וניחא דקתני הכא שהי' שופת עלי' ולא תני שעשאו להיות שופת כלישנא דמתני' דלעיל דלרבותא תני אפי' שופת עלי' עכשיו ועושה מעשה כירה אפ"ה טהורה וטעמא כיון שחברתה הסמוכה לה אינה מדבר המקבל טומאה אלא אבן בעלמא ולא נעשית בטיט. גם העשוי' בטיט לא חשיבא כלי אלא חצי כלי. וא"ת כיון דכולה מתני' משום דחברתה לא נעשית בטיט למה לי טעמא שאין לו נתיצה. י"ל דכולה חד טעמא היא דלא נאמר דין תנור וכיריים אלא במי שיש לו נתיצה כלומר דין נתיצה שצריך שבירה כשנטמא לאפוקי אבנים שאין מקבלין טומאה ול"ש בהו דין נתיצה אא"כ עשאן בטיט. ולפי זה הי' נראה דרישא דקתני על התנור ועל הכירה ועל הכופח. ה"ה על החביות של חרס ועל האבן טמאה וה"ה בכל כ"ח טמאה. אבל על האבן ועל התנור של מתכת נ"ל דיש חילוק שאם האבן מחובר בארץ בטיט אין כאן דין כירה ואין מיטמאת באויר והאבן ג"כ אפי' במגע לא מיטמא. דכיון דבלא התנור אין כאן כירה. והתנור אינו מצטרף לאבן הואיל והאבן מחובר בארץ ונמצא הכירה מחוברת לקרקע ומתכת במחובר אינו מיטמא וכולה כירה כמחובר חשיבא ואין כאן טומאת כלי חרס כלל אבל אם האבן אינה מחוברת לארץ וחברה בראשה אל התנור של מתכת חשבינין לכולה ככירה של מתכת. דבאויר לא מטמאה דאין הכירה כולה של חרס ובמגע אף האבן מיטמא דהטיט שבראשה נותן לה תורת כ"ח. ונראה אפי' לא חבר האבן אל התנור אלא שנתן טיט בראש האבן והתנור עומד בצדה ושופת על שניהם האבן מיטמאת וניחא השתא דהכא תני עלי' ועל האבן עלי' ועל הסלע כו' ולא תני עלי' ועל תנור של מתכת דהא בס"פ דלעיל אמרי' דתנור של מתכת גם הוא אין לו נתיצה אלא דשאני התם דלא ממעטי' לי' אלא שאינו מטמא בתורת כ"ח. אבל כלי מיהו הוה ומקבל טומאה בתורת כלי מתכת. וכיון דהוה כלי מצטרף אל האבן שבצדו שיהא האבן חשוב ככלי ע"י טיט שבראשו. ולפ"ז משמע דה"ה אם שופת על שני סלעים או על שני כותלים אם עשאין בטיט דינם ככירה של חרס ומיטמאין באויר ובמגע. וכן משמע דדמי לשתי אבנים שעשאן