משנה אחרונה לה

רומז לנו בזה דמיירי בדעבדי' גיסטרא ולא חלקו לרחבו דמחריב בי' טובא אלא שלא רצה לכותתו וחולקו מלמעלה למטה וזהו שכתב שם שחולקו וגורר את הטפלה עד שנמצא כל חרס ממנו עומד על הארץ כו' והיינו בחולקו מלמעלה למטה. דאלו צלקי' לרחבו אין כל חרס ממנו עומד על הארץ שהחרסים הם זה ע"ג זה וה"ק כיצד מטהרין אותו אם לא רצה למעט מגובהו (דהא דאמרי' לעיל שיריו בד' ושיריו ברובו הכל לשיעור גובהו איתמר והכא רוצה למצוא תקנה באינו ממעט כלום מגובהו והיינו בגיסטרא ובהכי א"ש נמי לשיטת רש"י דתרווייהו לקולא ואפ"ה אמר כיצד מטהרין אותו משום דעד השתא אמרי' פחות מרוב או פחות מד' הכל משיעור גובהו והשתא בעי אם אינו ממעטו מגובהו כלום כיצד יעשה) ודע דלפי שיטת רש"י דתרווייהו לקולא כתב שם דאין לפרש תרווייהו לחומרא דא"כ בבר ז' טמא ברוב אע"ג דליכא ד' ולא מסתבר דלא עדיף שיריו מתחלתו דאין תנור פחות מד' ע"כ וכ"כ התוס' שם בחולין. ואני תמי' ע"ז דכמה משניות מוכחי דעדיף שיריו מתחלתו כדתנן לקמן פ"כ מ"ב זה חומר בשירי כלי עץ מתחלתן וחומר בשירי כלי נצרים מתחלתן. ובפכ"ז מ"ב ר"מ אומר השק שיריו בד' ותחלתו משיגמר ובספי"א דפרה האזוב ג' קלחין ושיריו שנים. ושוב ראיתי שהתוס' בנדה כתבו די"ל דשירים עדיפי:

ודע דלפי שיטת רש"י דמפרש דהא דרמי בגמ' מתני' אהדדי היינו דמשמע לי' דחולקו לשלשה היינו אפי' היכי דליכא ד' בחד כגון בבר ז' כשחולקו לשנים אפ"ה לא טהור ורמי עלה ממתני' דלעיל דקתני שיריו בד' דמשמע דליכא ד' טהור אע"ג דאיכא רוב ולפי פירושו לא ידעתי למה נדחק לומר דאין לפרש תרווייהו לחומרא דלא עדיף שיריו מתחלתו. ותיפוק לי' דבגמ' מפרש ובהדי לקולא כדקאמר דליכא ד' טהור אע"ג דאיכא רוב ודוחק לומר דאתי לפרושי טעמא דתלמודא גופי' אמאי לא מפרש להו תרווייהו לחומרא:

ודע דבסברא זו דס"ל לרש"י ותוס' דלא עדיף שיריו מתחלתו והיינו דוקא בדצלקי' מיצלק דאלו בעבדי' גיסטרא הא אמרי' חולקו לשלשה אפי' בדליכא ד' כגון בבר ז' אפ"ה בעי נמי דלא ליהוי רוב כדשנינין ארומיא דמתני' וכפירש"י לעיל. והקשה מהרש"א ז"ל דא"כ צ"ל דגבי גיסטרא אפילו עדיף שיריו מתחלתו לא איכפת לן משום דגיסטרא דמחובר יפה אפי' ליכא ד' הוי כאיכ' ד' כיון שמחוברין ולפ"ז אמאי לא מוקמי' מתני' דר"פ שיריו בד' ושיריו ברובו מיירי בגיסטרא ונימא תרווייהו לחומרא דאפי' בר ז' טמא ברובו לחוד אע"ג דליכא ד' והניח בצ"ע. ולכאורה אין מקום לקושייתו דלדבריו משמע לאוקמי תרתי מתני' בגיסטרא וא"א לומר כן דא"כ קשיין אהדדי דהכא קתני חולקו לשלשה ומיירי בכל התנורים ולא קפיד אלא למעטו מרוב אפי' נשאר בו ד' ולעיל אמרי' לחומרא דבעינן מיעוט מרוב וגם מד'. וכ"ת דשאני הכא משום שגורר את הטפלה ג"כ הוי כמו מיעטו מד' וכדפי' לעיל. דלסברת מהרש"א איפכא היא דבגיסטר' אפי' גורר את הטפלה ס"ל דהוה כאית בי' ד' משום דמחובר (אלא דיש להעמיד דברי מהרש"א כדפי' לעיל דאין דרך תנור להיות גדול י"ב טפחים וא"כ כי חולקו לשלשה לא משכחת ד' בשבר אחד) ומיהו עיקר סברת מהרש"א דגיסטרא דמחובר הוה כאית בי' ד' אינו מוכרח כלל והא דקשיא לי' בגיסטרא הא עדיף שיריו מתחלתו לאו קושיא היא דעיקר שיעור תנור שאמרו תחלתו ד' לא אמרו אלא בשיעור גובהו כדפי' הרב בר"פ וכ"כ הרמב"ם שם. וא"כ דווקא בצלקי' דממעטו מגובהו שייך למימר לא עדיף שיריו מתחלתו ובעבדי' גיסטרא שאינו ממעטו מגובהו לא שייך זה דברוחבו לא אשכחן שיעור, והלכך ליכא לאוקמי מתני' דלעיל בגיסטרא דכולהו שיעורי דהתם בגובהו איירי:

והנה הארכנו ליישב סוגית הגמ' לכל השיטות. ועתה נחזור לפי' משנתינו דכפי הנראה מסוגית הגמ' מתני' דהכא דקתני כיצד מטהרין בא לומר אם לא רצה לחלקו לרוחבו מימין לשמאל. דהני שיעורי דלעיל בר"פ בדצלקי'. והכא אמר אם לא רצה להחריב בו כ"כ חולקו בגובהו לשלשה מלמעל' למטה שבזה אינו מחריבו כ"כ שעומד יפה בחיבורו אבל אם חולקו בענין זה צריך ג"כ לגרור את הטפלה ומדקתני סתמא חולקו לשלשה משמע דלא קפדינין אלא דלא לשתייר רובא שלם. דאי לא שייר רובו אפי' יש ברוחב השבר ד' לא איכפת לן דשיעור ד' בתנור לא איתמר בר"פ אלא לענין גובהו כדפי' הרב בר"פ שאין גובהו פחות מד' והתם אם משייר בגובהו ד' יש שם תנור עליו אבל הכא דאינו ממעטו מגובהו אלא ברוחבו. בזה לא מצינו שיעור לתנור:

עד שיהא בארץ. הרב פי' דאטפלה קאי, ולפ"ז הו"ל למיתני עד שתהא, ולשון הרמב"ם בחבורו עד שיהא כל חרס ממנו עומד על הארץ בלא טיט על גביו:

ר"מ אומר א"צ לגרור בתרתי פליג דגרירת הטפל' לא צריך ואשיעור רוב נמי פליג דאיהו ס"ל אף ברוחב התנור אמרו שיעורו ארבעה ושיעור רוב לית