משנה אחרונה לב

דר"פ הוא מדתנן תנור תחילתו ארבעה ושיריו ארבעה ע"כ דמהתם אין ראי' די"ל דהתם קאמר שאם עשאו גבוה ד' ואין דעתו להגביהו יותר מקבל טומאה ואלו בפחות מד' אעפ"י שאין דעתו להגביהו יותר טהור ומ"מ אם דעתו להגביהו יותר לא שמעינן מהתם דאפשר דכל שלא נגמרה מלאכתו לא מיטמא וכסברת ר"י בתוספתא וע' לקמן פכ"ז מ"ב אלא מהתוספתא הוציא זה וכחכמים דר"י והיינו נמי דין הוסק בבית האומן דמתני' וכדפי'

מ"ה מוסף התנור. פי' הרב שנעשה כדי לשמור חומו וכ"כ הר"ש והרא"ש. וא"ת א"כ של בע"ב אמאי טהור דלשמור חומו אמאי לא הוי יד מידי דהוה אטפילה וי"ל דלא הוי יד אא"כ משתמשין בו שום דבר אבל בלא תשמיש לא דהא כסויי הכלים טהורין אעפ"י שהם צורך לכלי ושומרין את מה שבתוכו וטפילה שאני דהוי כדופן התנור עצמו ואופין הפת בדופנו אבל מוסף התנור אין אופין בו ומה"ט נ"ל הא דפליג ר"י הסנדלר היינו דס"ל דסמיכה בעלמא לא חשיב תשמיש אבל לפי' הרב [נמחק השאר] ושל נחתומין טמא. בתוספתא תני ואינו מטמא באויר אלא כנגדו והביאה הר"ש. ומכאן ראי' לפי' הר"ש והרב ברפ"ב גבי מיטמאין מאחוריהן דתוך אחוריו חשוב תוך למגע ולא לאויר משום שאינו תשמיש קבוע בתוכו ואינו אלא יד ולא עדיף מגבו דאינו מכניס טומאה אלא כיון דיש לו חלל מיטמא מדרבנן במגע ולא באויר וכדפי' נמי במ"ג

מ"ו תנור שנתן בו עפר. לפי פי' הרב איירי מתני' לענין אם נטמא התנור למעלה מן העפר אם נטמא ג"כ החלק שלמטה מן העפר. ובזה חילק בין מגע לאויר שאם נטמא במגע כולו טמא. ואם נטמא באויר לא כטמא התחתון וכ"כ הרמב"ם בפירושו וכן בחבורו פט"ז ביאר בהדיא כן. והטעם בזה דהחלק שנתן בו עפר בטל לו מתורת כלי דכקרקע הבית חשוב ומדאורייתא אינו חיבור לחלק העליון ומדרבנן גזור בי' דליהוי חבור מטעם כל המחובר לו הוא כמוהו והילכך מטמא במגע לחוד דעביד היכרא וכסברת ר"מ לעיל גבי בית הפך ובתוספתא מסיים בה דברי ר"מ והכא לא פליג ר"ש כיון דכלי א' הוא. ואדרבה בתוספתא תני דחכמים פליגי שאין חולקין כ"ח וכולו מטמא במגע ובאויר. והכא לא קתני שנתן בו עפר וביטלו כדלקמן פט"ו דאהלות מ"ז. דהתם בית לאו למטיימי' קאי וסתמא לא ביטלו. אבל הכא דרך למעט התנור ובסתמא הוי בטול ונראה דוקא בעפר אבל תבן או פירות בסתמא לא הוה בטול כדמוכח התם והרא"ש מפרש למתני' בתנור טמא ולענין אם מטמא אוכלין הנתונים בתוך העפר למטה. שאם האוכלין שבעפר נוגעים בדופן התנור שאין כולם מכוסין טמאין. אבל אם אין נוגעין בתנור אלא מכוסים בעפר לא נטמאו מאוירו של תנור שהרי אין כאן אויר שהעפר ביטל את אוירו ולא דמי לאוכלין שגבלן בטיט דאמרי' בריש זבחים ד"ג שאם נכנסו לאויר תנור נטמאו דהתם איכא אויר והכא הא ליכא אויר ומ"מ צ"ע לפי' זה דמאי קמ"ל פשיטא כיון שאין כאן אויר לא נטמאו מאויר וצ"ל דהיא גופה קמ"ל דסתם עפר מבטל לי' לתנור. דאלו לא מבטל לי' חשיב העפר כמאן דליתי' והיו אוכלים שבתוכו מיטמאין באוירו. ולפ"ז נראה דטומאה זו שנטמאין האוכלין במגע התנור אינו אלא מדרבנן דתנור גופי' אין בו טומאה מדאורייתא דהא העפר מבטלו מתורת כלי כמ"ש לפי' הרמב"ם:

וניחא השתא לפי' הרא"ש הא דתני נתן בו עפר עד חציו דה"מ למיתני שמילא את כולו בעפר דבטל מתורת אויר אלא דאי מלאו בטל נמי מתורת מגע אפי' מדרבנן אלא שאם נתן בו עד חצי' התחתון הוה כמו יד לעליון וכדפי' וצ"ל לפי' הרא"ש שנטמא התנור אחר שהיו שם האוכלין בעפר דאם נטמא התנור קודם שבאו האוכלין ממ"נ טמאים אם היו בתנור קודם שנתן בו עפר נטמאו מאויר התנור ואפי' נכנסו ביחד עם העפר נטמאו בשעת כניסתם אלא כדפי' שנטמא התנור אח"כ במגע. עוד כתב הרא"ש וכן הדין אם נמצא שרץ בעפר אם נוגע בתנור מטמא ואם לאו אינו מטמא. ונראה דמיירי שבדקו התנור קודם שנתנו העפר ובשעת נתינת העפר ולא הי' בו שרץ ועכשיו נמצא שרץ בעפר אמרי' דנפל באויר התנור אחר נתינת העפר ונטמא חלק העליון באויר והתחתון טהור דלאויר אינו חבור ולא חיישי' שמא בשעת נפילתו נגע בחלק עליון ונטמא כולו. דכיון דאפי' במגע אינו טמא אלא מדרבנן החלק התחתון וספק דרבנן לקולא. ועוד דכיון דעכשיו אינו נוגע אמרי' דמעולם לא נגע שכל הטומאות כשעת מציאתן אף להקל כדתנן פ"ג דטהרות ומיהו אם לא בדקו התנור קודם נתינת העפר ובשעת נתינה נראה דטמא כולו אפי' אין השרץ נוגע דכיון דכל הטומאות כשעת מציאתן אמרי' ודאי הי' השרץ בתנור קודם לכן וטימאו ולא דמי להא דאמרי' בפ"ט מ"ג שמא חי נפל