משנה אחרונה כט

היכי אמר הכא לחכמים הכל טהור שמא אחת מהן עודפת משהו וא"א לצמצם והיכי מטהרין מספק. וכן מוכח התם בסוגי' דמייתי מתני' דלקמן פ"ה מ"ז תנור שחלקו לשנים א' גדול ואחד קטן הגדול טמא ותני עלה היו שוין שניהם טמאין ומוכח דא"א לצמצם ודחי לה שאני כ"ח דאיכא גומות בשבירתו, וא"כ הך דהכא דמתחלתו נעשו שוות ומטהרי חכמים ש"מ דכר"י הגלילי ס"ל והכי מסקי התוס' שם דהלכ' כר"י הגלילי. ומיהו מהא דמשערינין בכל דוכתא שיעורי התורה כגון כזית לטומאת מת ונבילה ואי בציר משהו טהור ליכא להוכיח דע"כ אפשר לצמצם דאל"כ היכי מטהרינין דשאני הני דהתורה מסרה לנו שיעורין אלו וע"כ לשער לפי ראות עינינו נמסרו דאל"כ לחנם נמסרו וכה"ג אמרי' התם בגמ' לענין מדות כלים ומזבח דרחמנא אמר עביד כל היכי דמצית למיעבד ניחא לי: והיא גמר מלאכתן. פי' הרב אעפ"י שצריך למרחן כו' וכ"כ הרמב"ם ומדברי הר"ש נראה דתני לה לאפוקי מדר"מ דפליג בתוספת' וסבר דקודם צירוף נמי מטמא משנגמר ביד היוצר דחזי לקבולי מידי וע' לקמן ספ"כ

פ"ה מ"א. תנור מ"ש הרב אעפ"י שמעצמו אין לו בית קבול טמא דבתוכו תלי רחמנא כו' לטעמי' אזיל דברפ"ב כתב ג"כ דחבית המפולשת טמא כיון דיש לו תוך אעפ"י שאין לו בית קבול. אבל אין זה נכון דכל שאין לו בית קבול טהור ואפי' יש לו בית קבול אלא שאינו עשוי לקבלה טהור ותנור שאני שלכך נעשה מתחלה להעמידו ע"ג קרקע והוה כיש לו שולים דומיא דשולי הקורפיות דפ"ד מ"ג. ואדרבה מדאמרי' הכא דתנור אין תחלתו פחות מארבעה ע"כ משום דלא חזי לקבלה שאין לו שולים ופחות מארבעה לא חזי לאפות בו ואין מעמידין אותו ע"ג קרקע ואפי' מעמידין אותו הוה כאין לו שולים דלא חזי למידי. ובהכי מיושב מה שהקשה הר"ש תנור גדול שתחלתו פחות מארבעה יהא דין קטן עליו ויטמא בכ"ש דשאני קטן מתחלתו שעשוי הוא לקבלה שהתינוקת משחקין בו ומעמידין אותו ע"ג קרקע ואופין בו. אבל גדול שהוא פחות מכשיעור שלא נעשה לצורך קטנים ולגדולים לא חזי ונמצא שאין עשוי לקבלה ויש לנו ראי' לזה שעיקר טומאת התנור הוא שעשוי מתחלה להעמידו ע"ג קרקע מן התוספתא שכתבנו לקמן מ"ח:

תחלתו ארבעה. פי' הרב בשיעור גובה וכ"כ הרמב"ם והכי מוקי לה בגמ' דחולין ד' קכ"ד דהכא בצלקי' מיצלק כלומר שמחלקו מימין לשמאל וממעטו מגובהו ובשיעור אורכו ורוחבו תנן לקמן מ"ז אבל הר"ש לא הזכיר דלענין גובהו איתמר והרא"ש כתב בהדיא דשיעורו ד' על ד' ומשמע דברוחבו קאמר) (ולקמן מ"ז מוכח כהרב ושם הארכנו):

ושיריו ברובו. ופריך בגמ' בציר מטפח למאי חזי כלומר נהי דכלי קבול מטמא בכ"ש כדלקמן פי"ז. היינו כשעשוי לקבלה וזה בפחות מטפח אינו ראוי לאפות אפי' לתינוקת והוה אינו עשוי לקבלה שלא נעשה אלא לאפות ואינו ראוי. ולכך משני דהך ושיריו אגדול קאי ובבר שבעה שיריו ברובו אע"ג דליכא ארבעה. ורישא דשיריו ארבעה בבר ט' דטמא בד' אע"ג דליכא רובא ותרוייהו לחומרא, (וכה"ג אמר פ"ו דמקוואות מ"ה) והא דלא קאמר בבר תמניא שיריו ארבעה אע"ג דלא הוה רובא דרבותא קמ"ל בבר ט' דארבעה הוי מיעוטו ואפ"ה טמא. כ"כ התוס' בנדה דכ"ו. ומיהו כתבו די"מ איפכא דתרווייהו לקולא דלעולם בפחות מארבעה ליכא טומאה. ובבר ט' אפי' בארבעה לא מטמא עד דאיכא רובא. וכתבנו מזה לקמן מ"ז:

משיסיקנו ומסיק הר"ש דלא בעי צירוף כבשן וכמ"ש תויו"ט. ומשמע מיהת דאם צירפו בכבשן לא גרע מהיסק ומקבל טומאה מיד ואעפ"י שלא עשה לו טפלה עדיין דהא הוסק אפי' קודם גמר מלאכתו מטמא כגון שהוסק בבית האומן כדלקמן מ"ד וה"ה צירפו בכבשן ונראה מה שלא הצריכו צירוף כבשן דוקא בתנור וכירה כמו בכל הכלים. משום דתנור וכירה עיקר תשמישן תדיר באש והולך ומתחזק בכל היסק יותר הילכך לא צריכי צירוף ומ"מ פשיטא דצירוף ודאי מהני בהו. ודלא כדמשמע מדברי הרב דלא מהכי בהו צירוף משום שנעשה קודם הטפלה. ולא יתכן וכדפי'. ושוב ראיתי שהרא"ש בפירושו כתב שאפי' נצרף בכבשן אין זו גמר מלאכתו עד שיסיקנו אחר שעשה לו הטפילה ע"כ ואיני יודע מנ"ל ומהראיות שהביא הר"ש נמי לא מוכח אלא דלא צריך צירוף. ויש להביא ראי' דלאו מטעם הטפילה שיערו בהיסק דהא בכירה נמי שיעורה משיסוק ובכירה ליכא טפלה דלא אשכחן בכולה מכילתין דמדכר טפילה גבי כירה ומיהו מדברי הרמב"ם פ"ק דמ"ק מ"ט משמע דבכירה איכא טפלה ונראה דלאו דוקא ומשום תנור לחודי' כ"כ ועוד כתבנו מזה לקמן מ"ב:

ר"י אומר משיסיק החדש כדי לאפות בישן סופגנין. נראה דמסברא בעלמא אמרה ר"י כיון דקיי"ל דהיסק סופגנין עומד במקום צירוף כבשן אעפ"י שאין כח היסק זה יפה