משנה אחרונה כח

והרב בפ"ב וכן אויר של השפיות דהכא. וכולי האי לא אחמרו רבנן ומסתיין דנגזור טומאה בפנימית ולא בחיצונה. ולשון חולקין האמצעית לאו דווקא אלא כלומר האמצעי מחלקן וחכמים אומרים הכל טהור יש לפרש כפי' הרא"ש ז"ל דכל מן השפה הפנימית ולחוץ טהור דאע"ג דחקק שבאחורים חשיב תוך. הכא גרע טפי כיון שהיא אצל עיקר תוכו וסמוך לו לא חשיב כלל ובתר עיקר אזלינין א"נ יש לפרש הכל טהור אלא אותה שנמצא טומאה בתוכה היא לבד טמאה והיינו אם נגעה בה הטומאה דלענין אויר הא ס"ל להר"ש והרב דתוכו דאחוריו לא חשיב לענין אויר אלא במגע איירי ומ"מ ל"ד לתוכו דאחורים דהתם מביא הטומאה לכלי והכא כיון דסמוך אצל עיקר תוכו לא חשוב כולי האי לטמא את הכלי אלא היא לבד טמאה ובזה נתיישב כמה קושיות שהקשינו לעיל לפירושם ז"ל

ואמנם הרמב"ם ז"ל נראה שרוח אחרת אתו בפי' משנתינו שהוא אינו מפרש מתני' לענין אם נמצא שרץ בתוך השפיות אלא כולה כשנטמא הכלי אם נטמאו אוכלין ומשקין שבתוך השפיות כמבואר בפירושו וכ"כ בחבורו ג"כ בפי"ג דין י"א וז"ל כלי חרס שהיו לו ג' שפיות זו לפנים מזו היתה הפנימית עודפת ונכנס טומאה לאוירה כל האוכלין והמשקין שבאויר שבין שפה הפנימית ובין האמצעית והחיצונה טהורין היתה האמצעית עודפת ונטמא אוירה ממנה ולפנים טמא ממנה ולחוץ טהור היתה החיצונה עודפת ונטמא אוירה הכל טמא היו שוות כל שנטמא אוירה טמאה והשאר טהור ע"כ. נראה שהוא מפרש טעם משנתינו דכולה משום דתוכו אמר רחמנא ולא תוך תוכו כדלקמן פ"ח מ"ב וספ"י. ומבואר שם דלא מיקרי תוך תוכו אא"כ הכלי הפנימי עודף שפתה למעלה מן החיצון או אם הם שוין. אבל אם הפנימי שקוע והחיצון עודף כחד תוך דמי. והילכך ה"נ אם הפנימית עודפת והשרץ בתוכה. אין זו תוכה דחיצונית אלא תוך תוכן ואוכלין ומשקין שבחיצוניות טהורין. וכשהאמצעית עודפת ונמצא שהפנימית שוקעת והוה חד תוך לגבי הפנימית. ולגבי חיצונה הוי תוך תוכה שהיא פנימית לה ועודפת. ואם החיצונה עודפת וכולם שקועים בה כולהו כחד תוך הוו והכל טמא ובשוות כולם הוי תוך תוכה והכל טהור אלא היא לבד טמאה. ולכאורה מוכח הכא דס"ל דתוך דשפיות הוה תוך מדאורייתא ליטמא אף באויר שהרי בכולן כתב ונטמא אוירה ולפ"ז ה"ה בחקק שבאחורי הכלים נמי הוה תוך מדאורייתא דהא דמי נמי לשפיות דזה וזה אין תשמישו קבוע. וכבר כתבנו בפ"ב שכן היא ג"כ סברת הרמב"ן. אלא מדכתב כל האוכלין ומשקין שבאויר שבין השפיות כו' ולמה דקדק לכתוב באויר מתוך זה נראה דלא ברירא לי' אי תוך השפיות חשיב תוך או לא. והילכך ליכא לאוקמי במגע שנגעו אוכלין שם בתוכן דבמגע אין לנו לטהרן דדילמא לא חשיב תוך וכגבו של כלי חשוב וכשנטמא תוכו כולו טמא ואוכלין ומשקין שנגעו בגבו טמאין להכי מוקי לה שהאוכלין ומשקין באויר דהשתא ממ"נ טהורין דאי חשוב תוך טהורין מטעם תוך תוכו. ואי לא חשוב תוך הא לא נגעי וכל שאין לו תוך אין לו אויר. ומ"מ גם לשיטה זו מילתי' דר"י דאמר חולקין האמצעית אין לפרש אלא כדפי' לעיל והיינו דר"י ס"ל דבכלי אחד לא שייך תוך תוכו כלל כשהן שוות ודוקא בעודפת אזלי' בתר העודפת או בשלשה כלים זו בתוך זו אפי' בשוות חשוב תוך תוכו וכ"כ הר"ש לקמן ספ"י דבשלשה כלים מודה ר"י. אבל בכלי אחד בשוות פליג דלא שייך בי' תוך תוכו וכולהו כחד תוך דמי ובדין הוא דכשנטמא תוך אחד מכולם שהכל טמא. אלא דס"ל דתוך דשפיות מדאורייתא לא הוי תוך כלל אלא מדרבנן כדפי' לעיל וכיון דמדאורייתא אם נגע שם שרץ לא מטמא כלל דכגבו חשוב אלא מדרבנן גזור דהוי תוך ולא גזור אלא באמצעית שסמוכה לפנימית שאם נמצא באמצעית טמאה גם הפנימית. אבל בטומאת חיצונה אין טמאה הפנימית דכולי האי לא גזור. ומיהו בנטמאת הפנימית מודה ר"י דהכל טמא דלא יהא אלא כגבו וכשנטמא תוכו נטמא גבו. אלא הכא איירי שנטמאת אחת מן החיצונות וקא"ר יהודה שחולקין האמצעית כלומר האמצעית מחלקן. וחכ"א הכל טהור דסברי בכלי אחד נמי שייך תוך תוכו והלכך אין לנו לטמא אלא אותה שהטומאה בה והשאר טהורין ממ"נ אי חשיב תוך טהורין מטעם תוך תוכו. ואי לא חשוב תוך פשיטא דהכל טהור דאין מטמא מגבו:

ונ"ל דהא דתני שלשה שפיות והא בשתים נמי הוה מצי למיתני לכולהו בבא דמתני' דבעודפות לעולם אזלי' בתר העודפת ובשוות לחכמים נמי אין חידוש בשלשה יותר מבשתים אלא משום מילתי' דר"י דאמר חולקין האמצעית והיינו דהאמצעית נידונית כפנימית ולא החיצונה ובשתים לא משכחת לה:

היו שוות. נראה דסתם מתני' כר"י הגלילי דמסקי' בפ"ב דבכורות די"ז דס"ל בידי אדם אפשר לצמצם דאי כחכמים דסברי א"א לצמצם