משנה אחרונה כז

ז"ל נ"ל דמתני' תרתי קתני דהיתה מוטה ויש בה חידודים דינה כיושבת וכן העשוי' כמין קתדרא ולאו בדין חדודין מיירי וקמ"ל דבקתדרא נמי משערין אם מקבל עמה בזתים כמו גבי חדודין. וקתדרא היא כסא ומוקפת משלש רוחות כמ"ש הרב פכ"ד מ"ב. וגיסטרא זו נמי כה"ג היא שנפרץ דופנה מצד אחד כולה ואין לה אלא שלש דפנות ויושבת על שולי'. ודבר ידוע היא זה כשרוצין למלאות בה פירות א"א למלאותה כולה מסביב כמו אותו שיש לה דפנות מכל צד שהרי הם מתגלגלין ונופלין דרך מקום הפרוץ. אלא דרך למלאות' בשיפוע שממלא כל השולים ואח"כ מקצר ועולה בענין שיהו התחתונים מחזיקין את העליונים ונמצא שאין ממלאו בשוה לדפנות במילואן אלא צריך להניח מקצת הדפנות פנוי למעל'. והשתא קאמר שכל מקום שממלאו זתים ואין נופלין ויורדין הוי תוך גמור ומטמא במגע ובאויר וכ"מ שאינו מקבל מטמא במגע לבד: שולי קורפיות: בשברים מיירי שנשבר הכלי ונשארו השולים וקמ"ל דהני אפי' מסומכין מטמאין שלכך נעשו מתחלתן כלומר כשהיו שלמים ג"כ נעשו מתחלה להשתמש ע"י סמיכה וכ"כ הרמב"ם והר"ש ז"ל ומשמע מזה דבשלימים לעולם לא קפדינין אם יושבין מסומכין שלכך נעשו וכדפי' לעיל בפ"ב מ"ב

מ"ד שלשה שפיות:

פי' הרב ואויר בנתים ע"כ:

ומשמע דכולה מתני' איירי לענין אם נפל שם שרץ על השפיות או לאוירן אי חשיבי השפיות כתוכו נטמא הכלי ואי חשיבי כגבו לא נטמא דאין כ"ח מיטמא מגבו. וקשה למאי דפי' הרב ברפ"ב גבי מיטמאין מאחוריהן דחקק שבאחוריו חשיב תוך ואם נגעה שם טומאה נטמא הכלי. וא"כ ה"נ תוך של השפיות דמי לחקק שבאחוריו וכי נמי הפנימית עודפת ונגע שרץ בתוך השפיות אמאי טהור. ואין לומר דהני שפיות לא עבידי כלל לשום תשמיש אלא לנוי בעלמא והלכך לא חשיבי תוך כלל וגרעי מחקק שבאחוריו והא דחיצונה עודפת הכל טמא משום דכיון שהכלי מתמלא עד הגבוה ממילא מתמלאין השפיות כולם וחשיבי תוך הכלי ממש. א"א לומר כן דאי לאו לתשמיש עבידי היכי א"ר יהודה חולקין האמצעית ואמאי טמא מן חצי האמצעית ולפנים הא גבו ממש הוא כיון שאינו עשוי לקבלה אעפ"י שיש לו תוך חשיב כפשוט כדמוכח בפ"ב. ועוד דחכמים דאמרו הכל טהור פי' הרב דהשפה שנפלה טומא' באויר' היא לבד טמאה כו' ואמאי היא טמאה כיון שאין עשוי לקבלה. ואפי' עשוי לקבלה לא א"ש לשיטת הרב בפ"ב דחקק אחורים לא חשיב תוך אלא למגע ולא לאויר והאיך כתב כאן דשפה שנפל טומאה באוירה טמאה. ובאמת פירושו זה בדברי חכמים העתיק מפי' הרמב"ם ולא דק דהרמב"ם יש לו שטה אחרת במשנתינו וכמו שנפרש לקמן. אבל לשיטת הר"ש והרא"ש ברישא והרב נמשך אחריהם צ"ל דחכמים אומרים הכל טהור כפשטי' דכל מן השפה הפנימית ולחוץ חשיב גבו וטהור וכ"כ הרא"ש בהדיא. ומ"מ עדיין לא נתברר טעם משנתינו בהני שפיות אי תוכן עבידי לתשמיש הא לא חשיבי כגבו ואמאי הפנימית עודפת הכל טהור הא לא גרעי מחקק אחורים. ואי לא עבידי לתשמיש מ"ט דר"י דחולקין האמצעית. ואם נפרש דכולה מתני' שנמצא השרץ באויר השפיות ולא נגע בתוכן דהשתא אפי' עבידי לתשמיש לענין טומאת אויר לא חשיבי תוך כשיטת הר"ש והרב לעיל נמי גבי אחורים דלענין אויר לא חשיב תוך. וא"ש דפנימית עודפת הכל טהור. אבל גבי היו שוות דא"ר יהודה דחולקין האמצעית ע"כ לענין מגע קאמר דלענין אויר אין כאן אמצעית דהא ליכא אלא שני אוירים בין השלשה שפיות אלא לענין מגע דופן אמצעי קאמר דמחציו ולפנים חשיב כתוך וזה תימה דעובי הדופן הפשוט האיך נדון כתוכו. ואפשר דר"י לטעמי' דס"ל נמי גבי כירה לקמן פ"ח מ"ח דעובי הכתלים נידונין כתוכו ושמא ס"ל הכי בכל כלי חרס והכא דעוביו חלוק לשלשה ס"ל דחולקין. ומ"מ אינו מיושב דרישא באויר וסיפא במגע. ועוד דלא משמע כלל שיסבור ר"י דעובי הדופי נידון כתוך אלא דוקא בכירה. ועוד דלפי' המפרשים ז"ל לשון הכל טהור והכל טמא אינו מיושב דמאי הכל הא לא איירינין אלא לענין הכלי אי טהור או טמא וליישב פי' המפרשים ז"ל נראה דאם יש כאן שפה אחת עודפת לכ"ע אזלינן בתר העודפת דלפנים ממנה חשוב תוך ולא חוצה לה דלא דמי לאחורים דהתם ליכא עודפת אבל הכא דאיכא בהד' חדא עודפת בתרה אזלינין וכל שחוצה לה כמאן דליתא ואם נפל שם שרץ הוה כנוגע בגבו וטהור. אבל בשוות דליכא עודפת ודמי כולהו לאחורים. בהא קא"ר יהודה חולקין האמצעית ולאו דדופן האמצעי קאמר דטמא. אלא ה"ק מה שבין הפנימי לאמצעי חשיב תוך וטמא. ושבין האמצעית לחיצונה טהור וטעמא דס"ל דטומאת תוך של אחורים מדאורייתא לא חשיב תוך אלא מדרבנן וכמ"ש הר"ש