משנה אחרונה כו

עם אלו החדודין ואין זה קלקול דכל כלי שנשבר א"א בלא חדודין. ועוד דשיעור גיסטרא כשיש בה לקבל שיעור המפורש בפ"ב גבי הדקין דכל שיש בה לקבל השיעור ההיא דרך להניח' תחת הכלים הדולפין וההיא דחידודין נמי מקבלת היא כשיעור בתוכה למטה מן החדודין ואין זה מבטלה מתורת גיסטרא ומתני' דנקט נתרועעה ודאי דה"ה ניקבה אלא דבעי לאשמועינן דגיסטרא שיעורה במשקין ולא באוכלין והוא חילוף מחבית שנתרועעה דרישא דשיעור' באוכלין ולא במשקין וכדפי' לעיל להכי תני נמי בגיסטרא נתרועעה דומיא דרישא. כ"ז נראה פשוט ודברי רבינו הר"ש ז"ל צל"ע. ושוב ראיתי שיצא לו להר"ש חילוק זה מהא דתניא בתוספתא בחידודין כל המקבל עמה מים ובמתני' תנן בזתים. ומתוך זה חילק הר"ש בסוף מתני' דלקמן דתוספתא במיוחדת למשקין. ומתני' במיוחד לאוכלין. ומ"מ לדינא צ"ע דפשטא דמשניות וגמרא משמע שאין חילוק בגיסטרא וכן הרמב"ם לא כתב זה

מ"ג כל שניטלו אזניה כתב הרמב"ם בפי' שניטל ראשה עם אזני' וכ"כ הרא"ש והרמב"ם בחבורו לא כתב אלא כלשון המשנה היו בה חדודים חידודים אלו הם שנפגם שפת הכלי ונפרץ מכאן [ומכאן] והשלם שבין פרוץ לפרוץ בולטין והם חידודים. ואם מקבלין עמה בזתים הוה כשלם כולו וכשנפל שרץ לאויר הכלי אפי' היא נגד הפרוץ נטמא הכלי דכסתום דמי. ואם אין מקבל בזתים אין כנגדו מטמא באויר דאין כאן תוך כיון שאינו מחזיק זיתים. ומשמע דוקא אויר שכנגד הפרוץ לא חשוב תוך אבל כנגד החדוד מטמא דהא כנגדו החדוד מחזיק. ומתני' דקתני ואין כנגדו מטמא באויר היינו כנגד אותו שאינו מקבל וכל מקום הכלי שאם יתן לתוכו זתים מחזיק חשיב תוך. וכנגד הפרוץ שאינו מחזיק שם לא חשיב תוך ומיהו מדקתני מטמא במגע ואין כנגדו מטמא באויר ובפרוץ לא שייך מגע אלא בחידוד ומשמע דבאויר אפי' כנגד החדוד לא מטמא. ואפשר דהחדוד עצמו הוא דק וקלוש שגם הוא אינו מחזיק. והא דחשוב יד לכלי שמא שדרך לאחוז בו את הכלי. א"נ אפי' החדוד מחזיק הואיל ופרוץ מן הצדדים אין דרך למלאות הכלי אפי' כנגד החדוד אלא לפרקי' מדוחק וכיון שאין תשמיש תוכו קבוע הוה כתוך אחורים דרפ"ב דס"ל להר"ש והרב התם דמטמא במגע לבד לא באויר דלא מיקרי תוך גמור אלא כמו יד ואין אויר ליד כלי חרס כמ"ש בפ' דלעיל מ"ד. וכל זה כשנפל השרץ למעלה כנגד אויר החידוד או הפרוץ. אבל אם נפל באויר הכלי למטה בתוכו משמע דאין חילוק בין מחזיקין זתים למעלה או לא נטמא כולו דאויר של עיקר תוכו כמגע הוה וכ"כ הראב"ד בהשגות פי"ט. אבל הרמב"ם מפרש כולה מתני' דווקא שנפל השרץ לתוך הגיסטרא שאם מחזיקין בזתים נטמאין החדודין עם הגיסטרא ואם לאו לא נטמאו החידודים בטומאת הגיסטרא. ומשמע דהגיסטרא לעולם אינה נטמאת בטומאת החידודים. ואיני יודע טעם לדבר שאם מחזיקין זתים הוה תוך גמור ולמה לא תטמא הגיסטרא. דנהי דבידות הכלים ס"ל להרמב"ם גבי כ"ח דדווקא להוציא איתרבי ולא להכניס דלא עדיף מגבו כמ"ש הרב משנה למלך רפי"ז מה"כ. הכא לאו יד הוא אלא תוך מעליא כיון שמקבלין בזתים ואפשר דברישא כשמקבלין עמה בזתים מודה הרמב"ם דמכניסין החידודים טומאה לג לגיסטרא. והא דאסברה לענין להוציא לאו דווקא אלא איידי דקאמר גבי אין מקבלין בזתים דמטמאין במגע דווקא להוציא דהתם לא משכחת להכניס כיון שאין כאן תוך הוי כגבו ואין כ"ח מטמא מגבו נקט האי גוונא נמי ברישא. ונ"ל דבשאין מקבלין בזתים ס"ל להרמב"ם דאפי' תורת יד אין להם לחדודין שאין משמשין כלום דאי הוה יד אמאי לא מיטמו באויר הגיסטרא הא להוציא יש יד לכ"ח בין במגע ובין באויר. אלא דאלו אינם יד ומדרבנן מיטמו במגע ולא באויר דעביד היכרא כמו בבית הפך ובית התבלין בפ"ה מ"ג אליבא דר"מ, וכ"מ מדבריו בפי"ז בדין בית הפך כתב וכן כל שאנו אומרים בענין זה שמתטמא במגע ולא באויר אינו אלא מדבריהם ע"כ אבל יש לדקדק לפ"ז דא"כ סתמא דמתני' דהכא כר"מ והוי סתם ואח"כ מחלוקת ואמאי פסק התם כר"מ. וי"ל דאיכא עוד כמה סתמי כר"מ כההיא דפ"ז מ"ג ומ"ד כל הני דמיטמו במגע ולא באויר וכדפי' במ"ה מ"ג גבי טירת התנור:

היתה מיטה על צידה כמין קתדרא:

לא ידעתי פירוש דבר זה וכי קתדרא היא מוטה על צדה הלא היא עומדת על רגליה. ועוד דהו"ל למיתני כמין ערבה כדקתני בר"פ כמין שתי עריבות. ועוד כיון דכל עצמו לא בא ללמדינו אלא שאין חילוק בחידודים בין יושבת או מוטה למה האריך וכפל משנתו בחנם והו"ל למיתני בקצרה בין יושבת ובין מוטה ותו לא. ובאמת הרמב"ם בחבורו לא כתב אלא בלשון הזה בין יושבת ובין מוטה. ולשון משנתינו קשה. ולולא דברי המפורשים