משנה אחרונה כה

ובשברי כ"ח ריבה הכתוב שטמאין אם ראויין לקבל שיעור דתנן בפ"ב גבי הדקין. והראב"ד השיג ע"ז ודעתו דכ"ח שוה לשאר כלים שבכולן אם השברים עושין מעין מלאכתן טמאין וקרא דמרבה שברי כ"ח רבותא קמ"ל דלא נימא חרס הנשבר אין לו תקנה ע"כ. ונ"ל דהיינו נמי פלוגתייהו דחכמים ור"י דמתני' דחכמים ס"ל דקרא מרבה כ"ח אעפ"י שבטל תורת כלי ממנו דכה"ג בשאר כלים טהור ובכ"ח גזירת הכתוב דטמא כסברת הרמב"ם. וממילא שבר שניקב וטהר שעה אחת אין לו עוד תקנה. דהא אפי' לא ניקב הי' לו ליטהר אם לא שגזר הכתוב ואין לך בו אלא חידושו. דשברים טימא הכתוב ולא שברי שברים ושבר שטהר הו"ל שברי שברים. ומיהו כל כמה דלא טהר וטמא מגזירת הכתוב אין לחלק בין יושב על שוליו או על דפנו דאידי ואידי לאו משום כלי טמא אלא משום שבר ור"י ס"ל דאין חילוק בין שברי כ"ח לשברי שאר כלים ולא טימא בו הכתוב יותר ממה שטמאין כל השברים והיינו דווקא כשעושין מעין מלאכתן הראשונה והיא סברת הראב"ד ונמצא דטומאת השברים משום דאכתי שמו הראשון עליו ולא בטל שם כלי ממנו והלכך אפי' ניקב השבר מהני לי' תיקון כי היכי דמהני בכלי שלם. ומה"ט נמי מטהר ביושב על דופנו דבעי תשמישו כמו כשהי' שלם דניכר דלא בטל שמו

מ"ב ואינה יכולה להטלטל בחצי קב גרוגרות טהורה. פי' הרב דכשבורה דמי'. ולכאורה נראה דהוי כשברי כלי חרס וטמאה מדין גיסטרא אם מקבלת משקה כשיעור הדקין דפ"ב והא דתנן טהורה היינו דטהורה מתורת כלי ומ"מ טמאה בתורת גיסטרא דלא גרע מנשברה אבל לישנא לא משמע הכי אלא דטהורה לגמרי וכ"נ מלשון הרמב"ם בפי"ט שהעתיק דין זה אצל דיני שברים ומשמע דטהורה לגמרי. ונ"ל דכל טומאת גיסטרא אינה אלא משום שדרך לייחדה לקבל משקין הדולפין כדלקמן וכל כמה דלא נשברה לגמרי עדיין שם כלי עלי' דמהני בה תיקון וטפול גללים כדתנן בפ"ג מ"ד ואינו עשוי ליחדה לתשמיש גרוע לקבל הדולפין אלא להשתמש בה כדרכה וזו שאינה ראוי' לחצי קב גרוגרות בטל תשמישה וטהורה ומדין גיסטרא כמי טהורה דאין דרכה בכך. והיינו דקתני סיפא גיסטר' שנתרועעה כו' לומר שדין הגיסטרא היא בהיפך מחבית שנתרועעה דבחבית אפי' ראוי' למשקין ואין בה סדק אפי' כמוציא משקה אפ"ה טהור' דשיעורה אינו אלא באוכלין והיינו בחצי קב גרוגרות ואלו גיסטרא שנתרועעה אדרבא אין שיעורה אלא במשקין שאם מקבלת משקין טמאה אעפ"י שאינה מקבלת אוכלין והיינו שאינה יכולה להטלטל בחצי קב גרוגרות ואם אינה מקבלת משקין אעפ"י שמקבלת אוכלין טהורה כיון שכבר נשברה ונעשית גיסטרא מיחדה למשקין הדולפין לבד:

בחצי קב גרוגרות בפ"ג מ"ב משמע דסתם חבית מיוחדת לגרוגרות ולאגוזי' ולזתים. ומה ששיערו כאן בגרוגרות משום דשיעורה בכדי סעודה כמ"ש הרב. ואגוזים אין דרך לקבוע סעודה עליהן וכן זתים סתמן לסחיטה קיימי כדאמר בשבת ר"פ חבית ולא לאכילה בעינייהו. ואפשר דהאי תנא סבר דבגרוגרות היו רגילין יותר וכמ"ש הרב ג"כ שם בפ"ג:

גיסטרא שנתרועעה:

וכתב הר"ש דווקא בנתרועעה שיעורה במשקין אבל ניקבה אם מקבלת זיתים טמאה כדקתני לקמן גבי היו בה חידודין עכ"ל והביאו תוי"ט בפשיטות. וצ"ע טובא דבפרק המצניע דצ"ה אמר רבא בהדיא ניקב כמוציא משקה טהור מלטמא גיסטרא. ונראה מדברי הר"ש שדעתו לחלק בין גיסטרא הבאה מכלי המיוחד למשקין שבזה אמר רבא התם דניקב שיעורו במוציא משקה והכא איירי כשהי' מיוחד לאוכלין כדקתני אעפ"י שהוא מקבלת אוכלין דבנקב בעלמא אפי' בגיסטרא אין משערין במשקה אלא בזתים כההיא דחידודין. אלא משום דנתרועעה וגרעא טפי כך נראה דעתו ז"ל. אלא שלא שמענו חילוק זה בשום מקום ובכל דוכתא משמע דכל כלי שנשבר בין מיוחד לאוכלין ובין למשקין השברים מיחדין אותן למשקין לעולם לקבל הדולפין מן הכלים וכדתנן בפ"ב גבי הדקין דשיערו התם כולם במשקין דטומאתן משום גיסטרא. ובס"פ המצניע א"ר אסי כ"ח שיעורו בכונס משקה. ולא אמרו מוציא משקה אלא לענין גיסטרא בלבד מ"ט אמר מר זוטרא לפי שאין אומרים הבא גיסטרא לגיסטרא וקשה מה חידש לנו מר זוטרא הא מתני' היא שאין שירים לשירים כדקתני הכא. ודוחק לומר דפירושא דמתני' קאמר שאין אומרים הבא כו'. אבל נראה משום דמתני' בנתרועעה קמ"ל איהו דה"ה בניקב איתי' להך סברא שאין אומרים הבא כו' ועיקר הקושיא של הר"ש שהכריחו לחילוק זה מההיא דחדודין לא קשיא מידי דהא דגיסטרא שיעור' במוצ' משקה. היינו כשנתקלקלה אחר שנעשית גיסטרא דתו לא חס עלה אבל ההיא דחידודין לא נתקלקלה אלא בראשונה משנשבר הכלי השלם ונעשה גיסטרא