משנה אחרונה כא

מיוחדת לרמונים וניקב כמוציא זית או כאגוז אינו טהור עד שינקב במוציא רמון וכפירש"י בס"פ המצניע והוא כסברת ר"ש ור"י דמתני' ודלא כסברת הר"ש והרב לעיל בר"פ שאפי' מיוחדת לגרוגרות נטהרה במוציא זית דהיינו כסברת ר' מאיר דמתני' ולית הלכתא כוותי' לגבי ר"י ור"ש. ונראה עוד מכאן דיחוד שאחר שבירה גרע טפי מיחוד דקודם שבירה דהא ביחוד שקודם שבירה אזלי', ודאי בתרי' לר"י ור"ש דמתני' וכדפי' ואם יחדו אחר שבירה פליגי אמוראי ס"פ המצניע דלרבא מהני יחדו לרמונים ולרב חיננא ומר קשישא לא מהני וטעמא דמסתבר הוא דקודם שבירה כיון דחזי למילתי' לא בטל מכלי אבל לאחר שבירה שכבר נטהר כיון דלמילתי' לא חזי אלא שבא עכשיו ליחדו לרימונים י"ל דבטלה דעתו. ולפיכך יש לתמוה על הר"ש והרב בר"פ שכתבו בהפך שאם היתה מיוחדת לגרוגרות ולאגוזים נטהרה במוציא זית ואם יחדו אח"כ לרמונים מקבל טומאה וזה צ"ע:

ודע דהא דאמרי' דהמיוחד לפירות משתערין במיוחד לו מ"מ זה דוקא עד רמונים אבל אם ניקב כמוציא רמון לעולם טהור אפי' הי' מיוחד למה שגדול מרמון דהא תנן ברפי"ז כל כלי בע"ב שיעורן ברמונים ומשמע דבכל מיני כלים איירי והיינו ע"כ לומר דבכל הכלים שוה שבמוציא רמון הוא שיעור טהרה לכולם וכ"כ הראב"ד פי"ד מה"כ דין ט' שלזה השיעור כולם שוים אבל יש שיעורים אחרים שאין כולם שוין שיש לכ"ח שיעורים קטנים מזה וכו'. ואעפ"י שי"ל דההוא דכל כלי בע"ב לענין כלי עץ דוקא איירי אבל בכ"ח בתר המיוחד לו אזלי' מ"מ מסתברא דכלי חרס לא עדיף מכלי עץ וכן בס"פ המצניע הוזכר שיעור רמון בכלי חרס:

שיעורה בגרוגרות פי' הרב רגילין היו להניח גרוגרות בחבית ע"כ וכ"כ הר"ש ואיני יודע מה באו ללמדינו ועוד אמאי לא כ"כ באגוזים לר"י ואפשר דלר"י באגוזים לא צריך טעם דסברא הוא דמשערין בבינוני כמ"ש תיו"ט. ולר"מ בזתים נמי דס"ל כמו רוב שיעורי התורה בכזית אבל ר"ש דס"ל לחומרא הו"ל למינקט רמונים דהוא גדול מגרוגרת ואפי' אינו גדול ממנו כיון דבכל דוכתא הוזכר שיעור רמון כדלקמן רפי"ז ובס"פ המצניע ה"נ הו"ל למנקט רמון לכך כתבו דאיהו אזיל לחומרא לענין תשמיש המיוחד לו וחבית רגילין בגרוגרת ולא ברמונים והיותר נ"ל שדברי הר"ש והרב הללו שכתבו רגילין היו להניח גרוגרת בחבית נכתבו כאן שלא במקומם ועיקר מקומם בפ"ד מ"ב גבי חבית שנתרועעה ששיערוה בחצי קב גרוגרת:

הלפס והקדרה שיעורן בזתים. בהני מדאורייתא בכונס משקה טהרו דהא הוו כמיוחד למשקין כיון שאין מניחין בהן לעולם אוכל בלא משקה אלא הואיל ומשתמש בה גם באוכלין מיחלף במיוחד לאוכלין וגזרו בו אטו מיוחד לאוכלין וכ"כ התוס' בס"פ המצניע וכדפי' במתני' דלעיל. והא דאמר בפ' דם חטאת דף צ"ה דבשורש קטן בטל וטהר מטומאתו ומותר להכניסו למקדש אע"ג דמדאורייתא בכונס משקה טהור והתוס' נדחקו שם בזה. אבל נ"ל דהתם אנן מורינן לי' לינקבו כדתנן התם נוקבו ונכנס ושוברו ולכתחלה לא מורינן לי' לנוקבו בצמצום בכדי טהרתו גזרה שמא לא יקבנו בכדי טהרתו כדאמר פ"ק דשבת לענין טומאה ישנה והלכך אמרי' לי' לנוקבו מעט יותר כדי שורש קטן והא דלא אמרינן לי' לנוקבו בזית למ"ד דבזית נמי מהני יחוד לרמונים ולא בטל מתורת כלי היינו משום דהתם כל כמה דממעט בנקב עדיף דהוי תורת כלי עליו יותר ומקיים מצות שבירה בכלי (ובהכי ניחא מה שהקשו התוס' שם מ"ש דלענין טומאה לא הוי כלי ולענין שבירה הוי כלי ותירצו דהואיל דמהני ליה יחוד לרמונים מקרי כלי. ולפ"ז צריך ישוב להרמב"ם דס"ל דלא מהני יחוד אמאי הוה כלי וצ"ל כיון דחזי להיות כלי ע"י תיקון שיסתום הנקב לא בטל שם כלי ממנו וכדפי' לקמן מ"ג וא"כ הא דפריך נוקבו והא לאו כלי הוא משום דהוה סבר דנוקבו אפי' כמוציא רמון דאז לא מהני לי' סתימה כלל דחשוב כגיסטרא ומשני לי' כשניקב כשורש קטן דמהני לי' תקון וה"ה דהומ"ל בכזתים אלא דלכתחלה כל דממעט בנקובה טפי עדיף):

שלשתן בזרעונים. פי' הרב סבר ר"ש לזרעונים נמי עבידי וכו'. ונראה דכלים אלו עיקרן למשקין אלא לפרקים מניחין בהן זרעונים ות"ק אזיל בתר רוב תשמישן ור"ש לטעמי' דל"ל הך סברא גבי חבית דמשער בגרוגרת אע"ג דאיכא תרי דזוטרי מיני' כדפי' לעיל והיינו נמי טעמא דנר דבסמוך וגירסת הרב דגרס ר"ש אומר בפרוטה ומיהו בכל הספרים גרסינן ר"א כמ"ש תיו"ט וכ"ה בתוספתא שהעתיק הר"ש פי"ד מ"א

בזרעונים פי' הרב בנקב מוציא זרעונים. ונראה דזרעונים אינם בכלל אוכל שאין ראויין אלא לזריעה ואין זה כדין כלי העשוי לאוכלין: שהוסק פיו בפתילה. פי' הרב דלא חשוב בכך כנצרף בכבשן ע"כ פי' משום דקתני רישא שניטל פיו טהור סד"א דפיו חשוב עיקר הכלי וצירוף פיו הוי כצירוף כולו קמ"ל