משנה אחרונה קצ

אמר המו"ל. הרב המופלג בתורה ויראה החכם ושלם סופר מהיר מוה"ר ליב לאזער נ"י מפה"ק הי' בעוזרי ותומכי בהדפסת הס' לכן הצגתי בשמו דבר יקר ונחמד מה שחידש במסכת כלים. אמר ר' יוסי אשריך כלים שנכנסת בטומאה ויצאת בטהרה אוזן מלין תבחן להתבונן עומק מאמר התנא אשר לא הלכה הוא אומר כ"א שיחת קודש של ת"ח העומדים ברום עולם ומשמיעים דברי אלקים חיים באמרות טהורות המבוארים ומאירים כספירים נגד כל עין ולב. אף גם ירזמון בנועם מליהם וצקת חן שפתותיהם דברים הצפונים בעוז חביון. וצריכין לימוד

יפלא מה ראה התנא על ככה להחבירה במלין אל הכלים לספר שבחם לאשרם. ולמה פתח וסיים לשון יחיד. אשריך ויצאת. וכלים לשון רבים. והרב מברטנורא נשמר מזה ומפרש אשריך כלים. מסכת כלים. אולם הא גופא קשה. מה זה התעורר ר"י על מס' כלים על אשר מתחלת בטומאה ומסיימת בטהרה יותר מעל מסכתות אחרות אשר תחלינה בחומרא ותכלינה בקולא. כמו חיוב ופטור חסור ומותר פסול וכשר. מדוע לא ישים מדברתו גם עליהם לאשרם. והגאון החסיד ר"א מווילנא זצק"ל עמד על האושר והשבח הזה בספרו אלי' רבא. ועוד הלא ר' יוסי הי' קודם לדורו של רבי שסידר את המשניות וכבר הקשה בזה הס' כריתות וגם המחבר זצ"ל התעורר בזה לעיל בסיום המס'. ואני השפל וקט הערך כרחש הרוחש תחת כפות רגלי הכפירים שואגים בהררי נמרים אהגה אצפצף ואימא בה מלתא. ואולי אולי רק זעיר שם שמץ דבר אמת ימצא בה אברך ד' אשר יעצני ואהללנו בתודה

וזה גלוי וידוע שכל הטומאות חלים על המתים יותר הרבה מעל החיים. כי האדם החי כל עוד לא נטמא בדברים המטמאים אותו עומד בטהרתו. ולאחר שנטמא אם טבל וטהר כתורה וכמשפט חוזר לטהרתו כבתחילה. וכשמת חל עליו טומאת מת מיד בכזית. יתרה עליו הבהמה וחיה ועוף בטהרה שבחייהם אינם מקבלים טומאה כלל ובמותם חל עליהם טומאת נבלה בכזית. יתר עליהם השרץ בטומאה. שבחיו טהור הוא ובמותו כשהוא לח טומאתו בכעדשה. יתר עליהם כל שבים בטהרה שגם בחייהם גם במותם טהורים חוץ מן כלב המים (עפי"ז מי"ג מס' זו) והאברין מכולם אין להם שיעור אפילו פחות מכזית מן המת והנבלה ופחות מכעדשה מן השרץ מטמאין טומאתן הן מן החי הן מן המת (עי' אהלות פ"א מ"ז) ועצם כשעורה מן המת מטמא במגע ובמשא (ע' עדיות פ"ו מ"ג) וכל הדינים הנ"ל כ"א במקומם. ואמנם כן תורת ד' תמימה דרכי' דרכי נועם עשוים בישר משפטי' צדקו יחדיו. שכל דבר שהוא בחיים חיתו ונדרש לקיום העולם. גזרה עליו חכמתו י"ת שלא תשליטנו ותשתרר עליו הטומאה לבל יהי' נתעב ונאלח: אכן בעת סר מר המות ונשמתו חלק אלקי ממנו תפרד וחיתו לממיתים. הן אז מצאה הטומאה קן לה ואחוזה בתוכו. וכן שאר בעלי חיים אחרי בלותם ואבדן קיומם. אז תקרב ותאחז בהם הטומאה לאחוזה כי טהרה זו מה למו אחרי מותם. אולם הכלים האלה הן הם היו להפך ודתיהם שונות מכל אלה. שכל זמן שלא בא עליהם כליון חרץ לכלותם עדי אובד כעצב נבזה נפוץ ובטרם יקרב עליהם האבדן לבל יצלחו עוד לכל מלאכה. וכל זמן שלא ימח שם כלי מעליהם. וישאר בהם רק תואר או צורה או חלק או חיבור או שם עדן לא סרה מהם קבלת הטומאה. כי אף גם לאחר שנשברו אם ישתמשו עוד למלאכתם הראשונה טמאים הם (עפ"ב מ"ב ופי"ג מ"ב) ואם נשברו ונשאר עליהם שם כלי טמאים (עפ"ג מ"ג) ואם יש עליהם רק צורת כלי טמאים (עפט"ו מ"ב) ואם נתחלקו לשנים אפי' בשוה טמא החלק הגדול בתנור שא"א לצמצם (עפ"ה מ"ז ופי"ב מ"ו תויו"ט שם) ומכ"ש לשלשה ואחד גדול כשנים ואפי' לשני חלקים שוים בצומצם. אם כל חלק משמש לכלי בפ"ע טמאים (עפט"ז מ"א) ואם רק נתחבר לטמא טמא (עפי"ח מ"ז) ואם בגד ג' על ג' שפירש מבגד גדול שהוא טמא מדרס ואפי' חוט א' שפי' ממנו טמא מגע מדרס (עפכ"ז מ"י) וכלי מתכות שנשב' שבור' המטהרת אותו אם התיכם ועש' מהם כלים חדשים חזרו לטומאתם הישנה (עפי"א מ"א) אך ורק לאחר שכלו ונתרצו לגמרי ואין גם אחד מהתנאים הנ"ל בהם אז גזר עליהם המשפט ויאמר תטהרו. אבל הטהרה הזאת מה זו עושה אם לא צלחו עוד לכל מלאכה למי ומי יטהרו ומה יעשה בהם. והם היו להפך מכל היצורים שבכלם שלטה הטהרה בחייהם ובקיומם. חוץ מן האדם ובהגיע העת אשר אין