משנה אחרונה קצא

חפץ בהם. תקרב הטומאה. ועל הכלים תשתרר הטומאה גם השתרר עדי אבדן וקלקלתן לגמרי ועומדים להזרק לאשפה. אז פרחה מהם הטומאה. (עפכ"ז מי"א לענין בגד) ע"כ בא ר"י במתק לשונו לאמת ולהצדיק עליהם את הדין להאיר עינים כי ישר משפטיהם כי כן גזרה חכמתו ית' וכן עלה הרצון לפניו. לפי שהטענה עצמה של הכלים למה יגרע חלקם שכל זמן שהם שלימים חיים וקימים רבה כמו רבה עליהם קבלת הטומאה. ואף גם שכל עוד שיזכרו בשם כלי או חלק או שמוש או צורה או חיבור עוד עלולים הם לכל קבלת הטומאה ולאחר שלא יפקדו ולא יזכרו עוד בשמם ולא בתמונה אז נטהרו לא לעזר ולא להועיל. הטענה הזאת עצמה היא הנותנת ומצדקת עליהם את הדין בכלל ובפרט. ופתח ואמר אשריך הדין והשם של כלים כי בך וממך משפטיך כאור יוצא ואותיות שמך את משפט צדקך יענו ויגידו והן הם עדיך שהדין דין אמת ונאמן עליך הדיין. שנכנסת בטומאה. כמו כנוס כל היהודים. עת כנוס אבנים. כונס כנד. לשון אסיפה וקיבוץ. כלומר שנקבצת ונאספת ונתחברת מאותיות הסמוכות יחד. בהא"ב זו אצל זו כזה י' כ' ל' ס' ונקרא בם שמך. אבל לא חוברו יחדיו בשמך בסדר המסודרין בהא"ב זו אחר זו כנ"ל רק הוקדמו האות כ' ואות ל' קודם לאות י' ואחריהן האות ס' וחוברו יחדיו בשמך כזה כלים. וכל הכלים מכלים שונים הנמצאים בכל הארץ ותבל ומלואה אשר לכל כלי וכלי שם עצם בפני עצמו עליו מעין מלאכתו ותשמישו ועבודתו המיוחד לו. כוללם יחד ולכולם כאחד קרא בשם התואר הזה כלים והנה זה השם בכינוס וסידור ומוקדם ואיחור האותיו' הנ"ל. הלא הוא כמורה באצבע לאות ומופת ורמז מפורש מזוקק שבעתים ללמד על הכלל כלו היינו על קבלת טומאת הכלים כשהם שלימים ותמימים. ועל כל פרטי הדינים החרוצים עליהם במס' זו המובאים לעיל. היינו שיהי' להטומאה אחוזה בהם ותמשול עליהם ולא תמוש כל זמן שיהי' בהם אחד מהתנאים הנ"ל היינו השתמשות ושם וצורה וחלק וחיבור והתכה לחדשם. כי שם כלים כשהוא שלם בכל האותיות עולה בגמטריא טמאי"ם לשון רבים ולשון יחיד נטמ"א ולכל חלק אשר תחלק השם כלים. עוד ישאר ויקרא על כל חלק שם טומאה. היינו אם תחלק תיבת כלים לשני חלקים כזה כל-ים כל חציו טמא טמא יקרא כי כל גימטריא טמא. גם גם ים גימטריא טמא. ואם תחלק תיבת כלים לחלק אחד גדול וחלק אחד קטן היינו חלק הגדול שלשה אותיות וחלק הקטן שתי אותיות. הלא על חלק הגדול שם שלם כשמו ממש כלי עליו ועולה בגימטריא יטמ"א צא וחשוב. וזה שאמר ר"י אשריך הדין לשון יחיד. בשם הזה של כלים כי משפטיך הלא חרוץ באותיותיך אשר בם נקרא שמך. לחוק ולא יעבור הן בהיותך בשלימותיך הן במחלקותיך. תאחז טומאתך בשוליך ולא תרף. עד תפרדנה כל האותיות משמך אשה מעל אחותה כל אות ואות לבדהן בלי שום חיבור וכינוס ודיבוק זל"ז ויחלק שם של כלים שלא ישאר שום צירוף של השם. אז פרחה הטומאה כי אין מחזיק עוד בידה שום גימטריא של כח הטומאה. וזה ויצאת בטהרה כלומר כשיצא ממך כל הכינוס והחיבור והצירוף של האותיות של השם הזה תאתה עליך הטהרה כי אין לטומאה עוד שום אחוזה ולא מקום לחול. וכן הדין בפועל אם נשברו הכלים לגמרי עד שלא ישאר עליהם שום סימן טומאה היינו השתמשות ושם וצורה וחלק וחיבור והתכה אז לא ישאר שום כח ושום אחוזה להטומאה לשלוט בהם. כי נראה בעליל כי חוק חקוק בכף המשפט והדין של הכלים שטומאתם תלויה בהוייתם וטהרתן בהפסדם. וע"ז אמרו שבירתן היא טהרתן. וגזרה היא מלפניו י"ת וכן דבר המלך מלכו של עולם ודתו. דוגמת זה מצינו במדרש בחוקת פרה אדומה בפתח דבריהם מי יתן טהור מטמא כו' מי עשה מי צוה מי גזר לא יחידו של עולם. כל העוסקין בשריפתה מתחילה ועד סוף מטמאה היא גופא מטהרת. הרי שכל זמן שהיא עוד בהוייתה בשעת שריפה מטמאת ולאחר שנעשה אפר אף שמטמא את הנושא מ"מ מטהרת טמא נפש:

ומסיימים אמר הקב"ה חקה חקקתי גזרה גזרתי אי אתה רשאי לעבור על גזרתי

עוד יתפרש ויצאת בטהרה. כי תיבת ויצאת משמש בשני פנים. א' הוצאה והסרה וסילוק הדבר כמו ויצא מן המקום. ב' התפשטות והרחבת הדבר כמו והי' תוצאותיו. ויצא לך שם. ואמר ר"י בעומק דבריו הקדושים ויצאת בשני הפנים הנ"ל. כלומר ויצאת אם תתפשט ותרחיב ותמלא כל אות ואות של תיבת כלים במלואה כזה. כ"ף למ"ד יו"ד מ"ם עולה בגמטריא ר"ע"ד ותיבת טהורי"ם בגימטר' ע"ר נמצא עולה תיבת כלי"ם יותר מן תיבת טהורי"ם ארבעה. אזי ויצאת היינו טול והוציא וסליק את