משנה אחרונה קפז

טהור. והם אמרו לי אי אתה מודה בנומי הסדין עשר שאם רצה לקיים יותר מכן שהוא טמא ורואה אני את דברי מדבריהם. שאני משיבן מדבר שהוא חבור לטומאה ולהזאה על דבר שהוא חבור לטומאה ולהזאה. והם משיבין אותי מדבר שהוא חבור לטומאה ולהזאה על דבר שמודים בו שאינו חיבור להזאה ע"כ. והשתא לפ"מ שפירשנו שהם נחלקו כאן על טפח שהיא תוך השיעור של ב"ה. היכי מייתי ראיות מהתם דכולהו ביותר מכשיעור. ועוד דהתם ברצה לקיים והכא ברצה לגוד. ונראה דסברי כיון דהכא והכא איכא חד צד למעליותא וחד צד לגריעותא וכי היכי דהתם טהור ה"נ הכא ור"מ ור"י מייתי להחמיר כי היכי דרצה לקיים בנומי סדין טמא ה"נ הכא אע"ג דהכא רוצה לגוד מ"מ איכא נמי הכא צד למעליותא שהיא תוך השיעור. ור' יוסי מייתי להקל מהך סברא גופה והיינו דא"ר יוסי שדבריו נראין יותר דהא אפי' לדידהו רצה לקיים דהתם עדיף מרצה לגוד דהכא. דהתם חבור לטומאה ולהזאה והכא מודים דאינו חבור להזאה. וע"כ דרצה לגוד לא דמי כמו רצה לקיים ואפי' הכא שהוא תוך השיעור אינו אלא כמו יתר מכשיעור וא"כ ממילא אין ראי' מהתם. אבל ר' יוסי מייתי שפיר כדפי' דכי היכי דחוט של בנאין ביתר מכשיעור טהור לגמרי אפי' רצה לקיים ה"נ אית לן למי' אפי' תוך השיעור כיון דרצה לגוד. ויש לדקדק ר"מ ור"י אדמייתי מנומי הסדין אמאי לא מייתי מהך גופה דבהדיא תנינין נמי הכא יתר מכן אם רצה לקיים טמא. וצ"ל דאינהו לא הוו גמירי הכי ביד מגריפה דהכא אלא בנומי סדין: ור' יוסי נמי דמייתי מחוט של בנאים אע"ג דכולהו שיעורי דפרקין משמע דיתר מכשיעור טהור ניחא לי' לאתויי מחוט של בנאין דהתם יש לו' טפי דטמא דהוי צורך כדפי' במ"ג ובר"פ: וצריך טעם מאי שנא דהכא ביד מגריפה יתר מכשיעור טמא ובכולהו שיעורי דפרקין טהור. ואפשר משום דמגריפה עשוי' לתנור וכיריים וסיד שהם רותחין מחמת האור ודמו ליד משמשי האור אלא שכיון שאינם משמשי האור ממש נחתי בי' דרגא דאין שיעורן בכל שהן ומ"מ ברצה לקיים החמירו. ולתנא דתוספתא דס"ל בנומי הסדין והסודרין דר"פ דיתר מכשיעור טמא. טעמי' משום דהני נימין לשמירת הבגד עבידי שלא תתקלקל האריגה והלכך כל דהוו טפי הוה שמירה טפי. ומ"מ נראה דמתני' פליגי אתוספתא בנימין וסברא דהיתר מכשיעור אין חבור אפי' רצה לקיים וכ"ב הכא הו"ל למיתני חבור. ומדקתני טמא משמע רצה לקיים אינו חיבור אלא לטומאה ולא להזאה ומדרבנן ומיהו בתוספתא משמע דרצה לקיים חיבור לטומאה ולהזאה דבהדיא תני הכי אנומי הסדין והסודרין דר"פ. וצ"ל איידי דתני במ"ג בחוט הבנאין יתר מכאן טהור תני נמי הכא טמא

פ"ל מ"א כלי זכוכית פשוטיהן טהורין: פי' הרב הך מתני' תני לה לעיל בפ"ב ואיידי וכו' עכ"ל וכ"כ הר"ש ויש לפרש דהכא הדר תני לה דממשנה יתירה אשמועינין דפשוטיהן טהורין לגמרי אפילו מדרבנן דאי ממשניות דלעיל משמע דאין טהורין אלא מדאורייתא וטמאין מדרבנן דומיא דכלי עץ וכלי עור דתני בהדי'. והא דכלי זכוכית טהורין אפי' מדרבנן. משום דכל עיקר טומאתן לא גזרו בהו אלא משום דדמו לכלי חרס שברייתן מן החול כמ"ש הרב רפ"ב וכלי חרס גופייהו פשוטיהן טהורין אף מדרבנן כדפי' בפ"ב מ"ג וכדמוכח רפכ"ז והא דאמר בגמ' פ"ק דשבת דט"ו דפשוטיהן טהורין משום דעביד היכרא דלידעו דטומאתן מדרבנן היינו לפום סברא דכלי זכוכית דמו לכלי מתכת. אבל למאי דמסיק רב אשי דלעולם לכ"ח דמו פשיטא דבלא"ה פשוטיהן טהורין: ודע דלמאי דבעי למי' דדמו לכלי מתכת פריך התם אלא מעתה יחזרו לטומאה ישנה ומשני טומאת כלי זכוכית דרבנן וטומאה ישנה דרבנן. ובטומאה דרבנן לא גזרו רבנן טומאה ישנה. לפ"ז הי' נראה דטומאת משקין דגזרו רבנן שיטמאו כלים לא גזרו בכלי זכוכית כדאמר לענין טומאה ישנה דבדרבנן לא גזרו רבנן. דאפי' אי משום דדמו לכ"ח גזרו בהן טומאה סוף סוף כל טומאתן אינה אלא מדרבנן ולא שייך גזירת משקין בהו. אלא שלא מצאתי חילוק זה בשום מקום לענין טומאת משקין. ולכאורה נראה דגזירת טומאת משקין שייך אפי' בכלים שעיקר טומאתן מדרבנן דהא פשוטי כלי עץ שאין ראויין למדרס מיטמאין במשקין כדמוכח לעיל פכ"ה בשולחן וכ"כ הרמב"ם בהדיא פכ"ח מה"כ. וצ"ל שאין לדמות גזירות חכמים זו לזו כמ"ש התוס' בכמה דוכתי וה"ה הכא דבטומאה ישנה לא גזור ובמשקין גזור. אלא דאפשר דמפשוטי כלי עץ לאו ראי' היא דהתם איכא במינו טומאה דאורייתא והיינו במקבלין אבל בכלי זכוכית