משנה אחרונה קפג

רובה אינה חבור פי' הרב אם נטמא קצה אחד לא נטמא השני ע"כ משמע דלענין ליטמא להבא איירי דוקא אבל מטומאה דלשעבר לא איירי. אבל בגמ' פ' העור והרוטב דף קכ"ג גרס אינה חבור וטהורה וע' בר"ש מה שהקשה ע"ז ממתני' י' דפכ"ז ותיו"ט שם הביא מקצתו. ומיהו אפי' לפי' הרב דמתני' בטומאה דלהבא איירי. צריך ליישב מהא דתנן רפ"ג דטבול יום אוכל שנפרם ומעורה מקצת וכו' דלכולהו תנאי דהתם אין חילוק בין נקרע רובו או מיעוטו לעולם כל שעולה אחד עם חברו חשוב חבור אפי' בט"י וה"נ תנן פ"ב דעוקצין מ"ה דדווקא מחתך לבשל אעפ"י שלא מירק אינו חבור משום שסופו ליפרד ע"י בישול אבל לצלות ולשלוק הוה חבור אפי' נחתך רובו. וצ"ל דיש חילוק בין טומאת אוכלין לטומאת כלים בזה: והרמב"ם בחבורו ספכ"ג מה"כ כתב בלשון הזה כיון שנקרע רובה שוב אינה חבור וטהרה אעפ"י שנשתייר בה כדי מעפורת שלא נקרע שהרי הוא קורע והולך ע"כ מלשונו משמע דלעולם בעינין שיקרענה כולה וזהו שכתב שהרי הוא קורע והולך אלא שטהרה למפרע כשקרע רובה ולשון שהתחיל בה הכי משמע וכמ"ש הרב משנה למלך שם ולדבריו ניחא דטומאת כלים ואוכלין לא סתרי אהדדי אלא דמתני' דהכא מילתא אחריתא קמ"ל דנהי דבכל דוכתא הוה חבור אפי' מעורה במקצת עד שיקרע כולה. מיהו אי חזינין דקורע את הבגד ודעתו לקורעה כולה טהרה מעת קריעת רובה: העבין והרכין: פי' הרב רכין כגון השיראין והסריקין ע"כ. ונראה לפרש דכגון אלו ולא אלו עצמן דכיון שהן של משי אפי' אינם רכין אין בהן משום שלש ע"ש דאין שלש ע"ש אלא בבגדי צמר ופשתים כדפי' פכ"ז ולשון הרמב"ם בחבורו רפכ"ב הרכין ודקין ביותר כגון בגדי פשתן של מצרים שהבשר נראה מתחתן ע"כ

מ"ט כסת הסבלין: פי' הרב שפעמים יושבין עליו וכן פי' בסבכה של זקנה וגבי משמרת פי' שאין יושבין עלי' מפני השמרים וכן. פי הר"ש והרא"ש. ולדבריהם צריך ביאור דא"כ כולה מתני' מאי קמ"ל ועד השתא לא ידעינין דאין מדרס אלא במיוחד למושב או למשכב ונראה דכסת הסבלין כל היום כשנושא משאות מניחו תחת המשוי ובלילה או בשעה שעומד לפוש מניחו תחת מראשותיו. וקמ"ל דהא דאמרי' בכל דוכתא דאין מדרס אלא במיוחד למדרס לא תימא דבעינין דווקא מיוחד למדרס בכל שעה ושעה ואין בו תשמיש אחר אלא עם המדרס קמ"ל דליתא אלא אפי' שעה אחת מיוחד למדרס ובאותה השעה אין א"ל עמוד אעפ"י שכל שאר שעות היום מיוחד למלאכה אחרת. ה"ז נקרא מיוחד למדרס מפני אותה השעה והיינו דקמ"ל בכסת הסבלין אעפ"י שרוב השעות מיוחד למשוי כיון שיש לו ג"כ זמן קבוע שמיוחד רק למדרס הוה מיוחד למדרס וכבר הוכחנו סברא זו במקום אחר. וא"ש נמי בסבכה של זקנה וענין סבכה זו פי' לעיל פכ"ד שעיקרה עשוי להגין על הבגדים והיא מטפחת גדולה ורחבה שהנשים נותנות על הכסא בשעה שיושבות שלא יתקלקלו בגדיהן מן האבק שבכסא ולפי שעשוי' נקבים נקבים מעשה שבכה לנוי קרוי שבכה. והשתא קמ"ל דישיבה כזו אעפ"י שאינה לצורך ישיבה אלא להגן על הבגדים כיון שמ"מ יושבת עלי' מושב הוי. וכה"ג יש לפרש משמרת של יין שלאחר שיצא ממנו כל היין ונשאר במשמרת השמרים והחרצנים דרך לדרוס עליו ברגלים או לישב עליו לכבוש ולהוציא עוד היין הבלוע. וקמ"ל דהא לאו מושב הוא ואעפ"י שיושבין עליו מעשה אבן בעלמא קעביד ולא לצורך ישיבה ולא דמי לסבכה דהתם שמונח על הכסא צורך ישיבה חשוב כיון שהישיבה על הכסא לישיבה ממש היא. ולפי זה הי' נראה להגיה בפי' הרב שכצ"ל שאין יושבין עלי' אלא מפני השמרים ומיהו הואיל שגם בפי' הר"ש והרא"ש נכתב כן בלא תיבת אלא קשה להגיה בדברי כולם. וגם שהר"ש הביא תוספתא במתני' דלעיל נמי כהך לישנא שאין יושבין עלי' מפני השמרים. ולכן יש לפרש דמשמרת אפי' לאחר שפסקו מלהשתמש בה ליין וניגבה אם ייחדה למושב בטלה דעתו שכיון שהיא מאוסה מפני השמרים אין יושבין עלי' כלו' אין דרך לייחדה לישיבה. וכן נראה לפי סברת הר"ש והרב לעיל פכ"ג במדוכה המדית שטמאה משום מרכב אעפ"י שהמרכב אינו לצורך רכיבה ממש אלא למלאכה ובכה"ג במשמרת אם דורסין עלי' לכבוש ולהוציא היין חשוב מדרס ולכך צ"ל לשטתם כפי' האחרון שכתבנו. ומיהו מהר"ם ז"ל תמה שם וס"ל דאין זה ענין מרכב: סבכה של זקנה ולעיל פכ"ד תני של ילדה ונדחקו המפרשים בזה. ושם כתבנו דשל זקנה ושל ילדה לאו דוקא אלא לסי' בעלמא וסבכה זו היא מטפחת כדפי' לעיל וסתם ילדה מקפדת על בגדי' והסבכה שלה עשוי' להניחה על הכסא בשעת הישיבה להגין על