משנה אחרונה קפב

נראה דמסתבר טעמי' דר"ש דאין המלל ראוי להצטרף כיון שנכפל ואינו משמש כלום והרי הוא כאלו חתכו מן הבגד ובציר לי' שיעורא. ואפשר טעמא דחכמים דאי אמרת חוץ מן המלל נתת דבריך לשיעורין דהמלל עצמו אין לו שיעור זה כופל שליש אצבע וזה פחות או יותר:

טליי' על הבגד מרוח אחת אינה חיבור:

דוקא שחברה לשם טלאי איירי לטלות קרע שבבגדו כמ"ש הר"ש והרא"ש והלכך מרוח אחת לאו טלאי היא שמתהפך וליכא הגנה על הקרע. אבל כל חבור דעלמא שלא לשם טלאי קיי"ל בסוף מס' כלאים דתוכף שתי תכיפות הוי חבור וכשנטמא זה נטמא זה. ולפ"ז נראה דלאו דווקא תני הכא טליי' על הבגד דה"ה אם טלאה על הקופה דאמרי' במתני' דלעיל דבטל דין מדרס מן המטלית משום דהוי דופן לקופה. פשיטא דהיינו נמי דוקא כשטלאה משתי רוחות דכל שעשאה לשם טלאי לא הוה חבור בפחות משתי רוחות כמו בעלמא תוכף תכיפה אחת דאינו חבור. אבל הרב משנה למלך בפ"ו מה' משכב נסתפק בזה דאפשר דווקא בבגד שהחבור היא להביא מדרס על כל הבגד היא דבעינין משתי רוחות. אבל בקופה שהחבור הוא לבטל המדרס מן הטלאי מרוח אחת נמי מהני והאריך בזה. ולא ירדתי לסוף דעתו דלאו כ"ש הוא דהא קיי"ל דכל הכלים יורדין לטומאה במחשבה ואין עולין מטומאה אלא בשינוי מעשה. וא"כ הכא כיון דמרוח אחת לא מהני לאחותי טומאה כ"ש דלא מהני לאפוקי מידי טומאה והא דנקט טלאה על הבגד פשיטא דה"ה על הקופה דהכא לא שייך לחלק דכל לשם טלאי בעי שתי רוחות. ומ"ש הרב כאן דבמטלית הטמאה מדרס איירי וכ"כ הרמב"ם בפירושו ובחבורו. אין כוונתם דדווקא במדרס שייך דין זה ולא במת ושרץ. אלא משום דרישא דמתני' איירי בשלש ע"ש ועלה קתני טלאה על הבגד והוה ס"ד דדווקא בשלש עש שייך דין טלאי דעיקר חשיבותא דשלש דחזו לעניים לתקן קרע שבבגדיהם. אבל שלשה ע"ש דלאו להכי קיימא לא. קמ"ל דה"ה לשלשה ע"ש למדרס כשחברה לשם טלאי. ונ"ל דתנא דמתני' להכי תני לה גבי שלש ע"ש לאשמועי' דהא דנשתנה דין טלאי מכל שחר חבור דעלמא דבטלאי בעינין שתי רוחות ובעלמא סגי בשתי תכיפות אפי' מרוח אחת. דווקא בטלאי שנתנה על קרע שבבגדו להגן ובבציר משתי רוחות ליכא הגנה. ולהכי אסברה בשלש ע"ש דסתמה להכי קיימא לתקן הקרע וכדפי':

זו כנגד זו חיבור:

פי' הרב והבגד טמא מדרס. משמע כדין מדרס גמור לטמא אדם וכלים ובמתני' דלעיל בטלאה על הבגד פירש דאינו מדרס גמור אלא לאוכלין ומשקין. משום דהתם אפשר דמיירי בטלאי שאין צורך לבגד שלא באה לתקן כדפי' שם והכא דע"כ בבאה לתקן מיירי מדבעי' משתי רוחות והוה חבור גמור:

ר"ע מטמא:

לפי לשין המשנה הו"ל למיתני ר"ע אומר חיבור וחכ"א אינה חבור. ואפשר דבשתי רוחות זו כנגד זו הוה חבור מדאורייתא לטומאה ולהזאה. וכמין ג"ם לר"ע הוה חבור לטומאה מדרבנן ולא להזאה והיינו דקתני ר"ע מטמא:

בד"א בטלית אבל בחלוק וכו':

החילוק שבין טלית לחלוק שהטלית עשוי לכבוד ולהתנאות וכל שלא נתכסה הקרע כולו אינו דרך כבוד והלכך מרוח אחת שהטלאי מתהפכת והקרע נראה אינה חבור. אבל בחלוק שאינו לכבוד אלא להגן מפני החמה והגשמים מרוח אחת נמי הגנה כל דהו איכא. ומ"ש הרב הלכה כחכמים כלו' לא כר"ע ולא כר"י וכ"כ הרמב"ם בהדיא וגם בחבורו לא חילק בין טלית לחלוק. ס"ל כר' יוחנן דאמר בפ' זה בורר דכ"ד כ"מ שאמר ר"י אימתי לפרש ובמה לחלוק

מ"ח בגדי עניים. מפי' הרב משמע דבגדים כאלו אף ביד עשירים טמאים הואיל והבגד בכללו יש בו כשיעור והא דנקט בגדי עניים אורחא דמילתא קתני שבגדים כאלו רגילין אצל עניים. אבל הר"ש כתב דדווקא ביד עניים טמאים כדתניא בפ' כירה בגדי עניים לעניים ובגדי עשירים לעשירים וע"כ בכה"ג איירי שהבגד עשוי קרעים קרעים ומחוברים. אבל מטלית יחידית העומדת בפני עצמה לא מצינו בשום מקום חילוק בין עני לעשיר דפחות משלש ביד כל אדם טהורה וכשיש בה שלש ע"ש לכל אדם טמאה עכ"ד. ולפמש"ל ספכ"ז דעניים ועשירים דאתמר בפ' כירה לאו עני ועשיר בנכסים דמי יודע מה נקרא עשיר אלא עני ועשיר לענין מטלית זו קאמר שאם חשובה היא בעיניו הוי עני לגבה שצריך לה ואם השליכה לאשפה עשיר הוא. א"כ בכאן נמי אין צורך לחלק בין מטלית העומדת בפ"ע או לא: די"ל דמחוברת ואין בה שלש ע"ש באחת מהן דינה כמו עומדת בפ"ע וכל שחשובה היא בעיניו ה"ז נקרא בגדי ענים ואצלו היא מטמאה אבל מי שאינה חשובה בעיניו וזורק כיוצא בבגדים אלו לאשפה אצלו אינה מטמאה אלא מה שחשוב אצלו והיינו בגדי עשירים לעשירים: כיון שנקרע