משנה אחרונה קפא

מצטרפי והמחברן בטלה דעתו וכ"כ המפרשים ושם כתבנו דה"ה אם יש בכל אחד מהן כשיעורו לטומאה לא מהני בהו חבור וכשנטמא זה לא נטמא זה וכ"כ הרב משנה למלך שם וא"כ הכא אמאי הוה הבגד חבור לעור. וכן קשה לר"ש איפכא אמאי מטהר בשק הא התם אמר דהבגד מצטרף לשק לכ"ע. ונראה דהתם מיירי שאין צורך לו בחבור אבל הכא סתם טלאי היא לתקן מקום הקרע ולהכי לר"מ הוה חבור אף לעור. ותדע דבספכ"ד קיי"ל קטנה וגדולה הולכין אחר הגדולה והכא אמאי מביאה המטלית טומאה על העור דמן הסתם הטלאי קטנה מן העור אלא דכל שאין תשמיש לגדול בלא הקטן מביא הקטן טומאה לגדול כמ"ש הראב"ד שם ומצינין למי' דה"ה בדבר שאין דרך לחברן ס"ל לר"מ דאם בא לתקן הקרע בכך מהני להו חיבורן. ור"ש דמטהר אף בשק נ"ל דלטעמי' אזיל דאיהו אמר התם ספכ"ד גבי כף מאזנים שטליי' על המיחם שאפי' בא לתקן אם נשאר בגדולה שיעור כלי חוץ לקרע הולכין אחר הגדולה וה"נ הולכין אחר הגדול וטהור ושם הוכחנו סברא זו לר"ש מן התוספתא ות"ק דהתם פליג בהא. ור' יוסי דמחלק בין עור לשק ס"ל כסתם מתני' דפכ"ז דהבגד מצטרף לשק ולא לעור אפי' בא לתקן כדאמרי' התם שהמחברן בטלה דעתו והיינו דאמר מפני שהוא אריג ודרך לחבר מין במינו:

ר"ש מטהר:

אמטלית קאי דמיד שטלאה בשק או בעור פרח מינה טומאת מדרס כמו טלאה בקופה. ור"י נמי כר"ש ס"ל בעור ולא בשק. וצריך לדקדק מ"ט דר"ש ור"י בשלמא טלאה בקופה כיון דקופה לא חזיא למדרס מטלית נמי תו לא חזיא כיון שמחוברת לקופה והלכך פרח מינה מדרס כמו סדין שעשאו וילון דפכ"ז מ"ט. אבל שק ועור דחזו למדרס כמו המטלית אמאי נימא דפרח מינה מדרס. ונראה שדרך לטלות מטלית קטנה לטלאי על בגד גדול או על שק ועור גדולים וס"ל לר"ש ור"י דשדי מיעוטא בתר רובא וכאלו המטלית של בגד נשתנה בחבור זה ונעשית היא עצמה שק או עור והשתא אפי' אחר השינוי ראוי' ג"כ למדרס פרח מינה מדרס ראשון דפנים חדשות באו לכאן דמעיקרא בגד והשתא עור ואין זה כלי ראשון אבל בגד שטלאה לבגד אין כאן פנים חדשות דמעיקרא בגד והשתא בגד. ור"מ סבר דלא שייך פנים חדשות אא"כ נתקלקל אותו דבר עצמו והביא אחר תחתיו כמו סנדל דפכ"ו מ"ד ומטה דפי"ח אבל הכא המטלית ש עצמה לא נשתנה ומשום דשדית לה בתר רובא לא מיקרי פנים חדשות:

ומשמע ממתני' דע"כ לא פליגי תנאי דהכא אלא במטלית טמאה שטלאה לעור ושק הטהורים. אבל איפכא אם המטלית טהורה וטלאה לעור ושק הטמאים פשיטא דלכ"ע הכל טמא שהרי הטהור הוא טפל והטמא לא נשתנה ואם העור והשק טמאים מדרס גם המטלית טמאה מדרס כמותן דבהא מודו כ"ע שהחבור עושה אותן כגוף אחד וזה פשוט לפענ"ד. אלא שראיתי להרב משנה למלך פכ"ג מה"כ שכתב עלה דמתני' דלעיל פכ"ז מ"ג כל שחבר לו מן החמור ממנו טמא מן הקל טהור. וכתב הרב ז"ל שנסתפק אליבא דמ"ד דדווקא כסדר השנוי שם מצטרפין בגד לשק ושק לעור וכו' אבל בגד ועור לא מצטרפי. אי דווקא לענין להשלים שיעורו אין מצטרפין כגון ארבעה מן העור ואחד מן הבגד אין משלים השיעור. אבל אם הי' בעור לבדו שיעור חמשה וחבר לו בגד הוי חבור מעליא וכשנטמא זה נטמא זה. או דילמא דלעולם לא חשיבי חבור ואם נטמא זה לא נטמא זה. וכתב שמצד הסברא נ"ל דלעולם אינם חבור ואם נטמא זה לא נטמא זה אלא מחמת מגעו בחברו אבל לא מצד חיבורו להיות אב כמוהו ועיי"ש שהאריך והמעיין יראה לעין שדבריו הם היפך משנתינו דלא פליגי הכא אלא במטלית טמאה שחבר לעור הטהור אבל איפכא לכ"ע ע טמא

מ"ז שלש ע"ש שאמרו. פי' הרב לענין מת ושרץ ונבילה ע"כ. ותיו"ט הוסיף אף לנגעים ואינו נכון דע"כ בטומאת נגעים לא איירי הכא לפי פי' הראשון דמלל היינו שתי ובנגעים שתי לבדו טמא לכ"ע ולא שייך בה פלוגתא דר"ש. ומיהו הר"ש והרא"ש מסקי דהעיקר כפי' האחרון דמלל היינו כפל מקום התפירה ושכן משמע בתוספתא. ונ"ל עוד ראי' ממתני' דפ' בתרא דכלאים שהוא מולל עד שלא קושר אלמא דמלל היינו תפירה. וניחא ג"כ לפי' זה הא דלא פליגי במלל אלא בשלש ע"ש ולא בשלשה ע"ש. משום דשלש ע"ש דוקא דלא חזיא אלא לעני לטלאי על בגדו ודרך התופר כשמחבר טלאי לבגד שכופל במקום התפירה והלכך א"ר שמעון חוץ מן המלל וכן פירש"י בהדיא בשבת דכ"ט. וכ"כ הר"ש פכ"ז מ"ה דשלש ע"ש סופה לתפירה והלכך בעי ר"ש חוץ מן המלל וכ"כ הרא"ש כאן. אבל שלשה ע"ש דחזיא באפי נפשה ואין סופה לתפירה לכ"ע במכוונות סגי: חוץ מן המלל: לכאורה