משנה אחרונה קעט

מ"ו אעפ"י שהרמב"ם עצמו שם לא ס"ל דקדוק זה:

המת שעשאה שטיח. הרב נמשך אחר פי' הר"ש לפרש מתני' ע"פ התוספתא והוקשה להם סיפא דמתני' חמת שעשאה תורמל דקתני טמא ובתוספתא תני מקבול לקבול טהור ולכך כתבו דצריך לגרוס בסיפא דמתני' נמי טהור. ולשון המשנה לא משמע הכי מדקתני זה הכלל כל ששינהו לשמו טמא ולפי גירסתם לשמו טמא לא נזכר לעיל ואין דרך התנא לשנות זה הכלל אלא על הדינים ששנה בתחלה ועוד צריך להבין מה נקרא לשמו אי שם ממש כמו מפשוט לפשוט שלא נשתנה שמו א"כ מקבול לקבול אמאי טהור הא לא נשתנה שמו. ועוד דבתוספתא תני שכל החילוקים הללו הם דוקא בעור ובבגד הכל טמא. והדברים צריכין טעם מה הפרש בין זה לזה. ונראה דלשמו היינו אותו שם טומאה שהי' עליו מתחילה שע"י השינוי לא נגרע ממנו שם של טומאה וגם לא ניתוסף עליו שם אחר מלבד הראשון כמו מפשוט לפשוט לא נשתנה שם טומאה הראשון. שבתחלה ראוי למדרס מדאורייתא ולשאר טומאות מדרבנן. ועכשיו ג"כ אין בו טומאה אחרת. אבל מפשוט לקבול ניתוסף עליו שם אחר דמקבל עכשיו שאר טומאות מדאורייתא והלכך ככלי אחר חשוב. וכן ממקבל לפשוט נשתנה לטהרה שבתחלה הי' מקבל כל הטומאות מדאורייתא ועכשיו אין בו אלא מדרס ומקבול לקבול דטהור היינו משום שנשתנה בינתים כגון שעשה מכלי קבול זה מין כלי אחר והתיר התפירות של ראשון ואח"כ חזר ותפרו בתמונה אחרת הרי מיד כשהתיר התפירות נעשה פשוט ונטהר. וכשחזר ותפרו הוה כמו שעשה מפשוט לקבול. וזהו טעם התוספתא. ולפ"ז י"ל דמתני' ותוספתא לא פליגי דמתני' דמטמא בחמת שעשאו תורמל אע"ג דמקבול לקבול היא דמיירי שלא התיר התפירות בענין שלא בטל קבול ראשון מעולם אלא כמות שהוא עשה ממנו תורמל שקיצעו מלמטה או מן הצדדין עד שנעשה בתמונה אחרת ולא נעשה פשוט מעולם. והשתא ניחא זה שאמרו בבגד הכל טמא. משום דגבי כלי עור תנינא לעיל רפ"ב ורפט"ו פשוטיהן טהורין. ובבגד לא מצינו בשום מקום דפשוטיהן טהורין אע"ג דתרווייהו בחד קרא איתקשו לשק. אלא משום דבבגד לא שייך פשוטין כלל כמ"ש תיו"ט רפכ"ז בשם התוס' דשבת דבגד כל שהו ראוי לכרוך ולקפל בו מרגלית והוה כלי קבול והארכנו בזה בפכ"ז. והיינו דבבגד הכל טמא דאין כאן שינוי שם לענין טומאה דבין פשיט ובין מקבל חד דינא אית להו דמטמא בכל הטומאות מדאורייתא. ולפ"ז אין צריך לשבש גירסת הספרים דגרסי טמא בסיפא דמתני'. דחמת שעשה תורמל איירי שלא שינה התפירות בענין שלא נעשה בינתים פשיט וכדפי'. ובכר שעשאו סדין וכסת שעשאו מטפחת. אע"ג דמקבול לפשוט הם ובתוספתא תני טהור. התם בשל עור מיירי והכא בשל בגד והא אמרי' בבגד הכל טמא. ולזה נתכוון הרמב"ם ז"ל בפירושו שכתב ואל יטעך אמרם סדין ומטפחת ותחשוב שהן של עור. כי רוב כר וכסת הם של בגד ע"כ. כוונתו דאלו הם של עור היו טהורין כששינה מן הכר לסדין דממקבל לפשוט הוא. ואעפ"י ששניהם ראויין למדרס מ"מ הואיל ובשעה שהי' כר הי' בו ג"כ טומאת מת מדאורייתא. ועכשיו כשעשאו סדין אין בו אלא מדרס היינו מטהרין אותו. אלא דמתני' בשל בגד דבין פשוט שלו ובין מקבל שוה בכל הדינים ומ"ש בתחלה דכר וסדין הם שם אחד שהם יחד טמאין במדרס ר"ל אף במדרס ובשל בגד איירי. כן נ"ל לקיים גירסת הספרים והרמב"ם דגרסי טמא בסיפא ומתני' דיקא הכי דהשתא הא דקתני זה הכלל לשמו טמא קאי אחמת ותורמל. ושלא לשמו קאי אחמת ושטיח

מ"ו מטלית שטליי' על הקיפה. פי' הרב מטלית הטמאה מדרס וקופה לאו בת מדרס היא וכו' ע"כ ומשמע דאלו מטלית שנעשית אב ע"י מת אין חילוק בין טלאה בקופה ובין טלאה בבגד כשהיא מחוברת מטמאת הקופה והבגד שנים ופוסלין אחד דלטומאת מת ראוי הקופה כמו המדרס ולא בטלה מטומאתה ע"י החבור. ומיהו נראה דדווקא לר"מ הוצרכו לפרש כך דאלו לר"ש ור' יוסי הא לא אזלי בתר טעמא דמשום דראוי למדרס דהא שק ועור ראויים למדרס ואפ"ה ס"ל דהמטלית בטלה כשנתחברה דאינהו סברי דכל שלא במינו בטלה המטלית מטומאתה דאתי העיקר ומבטל טומאת הטפל. ולפ"ז אין חילוק בין נטמאה המטלית במדרס או במת. וקצת קשה על הרמב"ם שפסק כר' יוסי דמתני' וכתב מטלית הטמאה מדרס וכו' דלר"י אין חילוק בין מדרס למת: על הקופה. פי' הרב וקופה לאו בת מדרס היא. ונראה דקופה דהכא אינה כההיא דסוף כלאים שמפרש הרב שם שהיא מין בגד גס. אלא קופה זו היינו סל של נצרים כאותה ששנינו פט"ז מ"ג ופ"ח מ"ב וכן פי' הרב פ"ו דמקוואות מ"ה: