משנה אחרונה קעז

מטלניות היינו שייחדן לתשמישים קלים וגרועים. ולאפוקי אי התקינן לתקן חלוקו כאותה שפירש"י בפ' דם חטאת דכיון דתשמיש חשוב היא בהא לא פליגי תנאי דמתני' דתלאו במגוד או אחורי הדלת לא מהני אלא דוקא הניחו בקופסא הוי מחשבה ניכרת לענין תשמיש חשוב. וניחא נמי דלא נקט פחות משלש משום דדווקא בתשמישים הללו איירי. ופחות משלש אין ראוי לתשמישים הללו שצריכין מטלית גדולה. ומיהו לשון הגמ' דשבת דבעי לאוקמי מתני' דהתם פתילת הבגד שקפלה דהוה כמו לפקוק המרחץ ולנער הקדרה דהכא ואמאי צריך למי' בפחות משלשה על שלשה עסקינין דפתילה בפחות משלש נמי חזיא. וצ"ל דלישנא דמתני' נקט. אבל לשיטת הרמב"ם והר"ש שכתבנו לעיל דפחות משלש אין בו צד טומאה אפילו במחשבה הניכרת מתוך מעשיו: אתי' כולה מתני' שפיר בפשיטות דצריך למיתני דוקא פחות משלשה הכא וכן בגמ' דשבת דאלו פחות משלש לית בי' טומאה כלל. והא דתני לפקוק המרחץ ולנער הקדרה. משום דלתשמיש חשוב כמו לתקן חלוקו ודאי לא הוי מחשבתו ניכרת אלא בהנחת קופסא ולא פליגי אלא בתשמיש גרוע כדפי' לעיל: ר"י אומר בין מן המוכן ובין שאינו מן המוכן טהור. פי' הרב בין תלאו במגוד בין הניחו אחורי הדלת ע"כ. והא דבפרקין דלעיל גבי שלש ע"ש שזרקו לאשפה טהור ולא פליג ר"י למי' דהניחו אחורי הדלת או תלאו במגוד מטהר כמו אשפה, דהתם סתם שלש ע"ש. ראוי לטומאה ולאסוקי מידי טומאה פשיטא דלא מהני אלא אשפה. אבל הכא אדרבה פחות משלשה בשאר בגדים לא חזי לטומאה והשתא אתי לאחותי לי' טומאה ס"ל לר"י דלאחותי טומאה לא מהני אלא הניחו בקופסא. ומיהו מדקתני לעיל גבי שלש ע"ש שהשליכה לאשפה טהורה החזירה טמאה. ע"כ אתיא דלא כר"י. דהתם משהשליכה לאשפה וטהרה השתא בחזרה אתי לאחותי לה טומאה ולר"י לא מהני חזרה אלא הניחה בקופסא דוקא אלא ע"כ סתמא דהתם כר"א דחזרה לבית בין תלאו במגוד או אחורי הדלת מהני נמי לאחותי לטומאה. ונ"ל שזהו טעמו של הרמב"ם בחבורו שפסק כר"א דמתני' ולא כר"י ובכל דוכתא הלכה כר"י ועוד דהכא הדר בי' ר"ע לגבי דר"י וכבר תמה הכ"מ ז"ל בזה והניח בצ"ע. ולמאי דפי' מיושב דמתני' דלעיל סתמא כר"א

מ"ג בין בבגד ובין בעור טהורה: בתוספתא איכא מאן דמפליג באספלנית בין שלש ע"ש לשלשה ע"ש הביאה הר"ש עיי"ש ומתני' סברא דאין חילוק ואפי' שלשה ע"ש טהור. ולא דמי לזרקו לאשפה ולכדור דלעיל. דהתם אפשר בחזרה והכא שנמאסת ואין לה תקנה בטלה לגמרי. והיינו נמי דהכא אפי' עור בטלה ובאשפה וכדור לא תני עור. וא"ת נהי דממדרס טהור דתו לא חזיא לישיבה אבל משאר טומאות אמאי טהורה אע"ג דלא חזיא לתשמיש הא השתא נמי כלי תשמיש היא שמניחה ע"ג מכתו. וי"ל כיון דלכ"ע לא חזי אפי' חזיא לדידי' לאו כלי חשוב דבטלה דעתו. ומיהו לשיטת רש"י ותוס' שכתבנו במתני' דלעיל דפחות משלש אי חשיב עלה מהני לקבל טומאה אע"ג דלכ"ע לא חזיא לא לעניים ולא לעשירים ולא אמרי' בטלה דעתו קשה צ"ל דעיקר טומאת הבגד והעור שראוי לקפלן ולכרוך בהן שום דבר דחשיב כלי קבול דהא איתקשו לשק כמ"ש תיו"ט ר"פ כ"ז בשם התוס' דשבת. והכא שנמאסין ואין ראויין לכרוך בהן טהורין. ואע"ג דפשוטין נמי טמאין מדרבנן היינו אם משמשין אדם וכלים דווקא והכא אין משמשין אלא אדם: מפני שהיא ננערת. הלשין משמע דאפי' בעוד המלוגמא עלי' טמאה לרשב"ג שלא בטלה מתחלה הואיל וסופה להיות ננערת. ולא דמי לאשפה דכל כמה דל החזירה טהורה. דהתם אין סופה ליחזר מאלי'. ולפ"ז אחר שננערה ת"ק נמי מודה דטמאה

מ"ד מטפחות ספרים: ספרים עצמן פשיטא דלא מקבלי טומאה כדאמר בפ' לא יחפור דף כ' דס"ת ממעט בחלון וכן בדין שאינוי עשוי לקבלה ולא דמי לשק וגם אסור לכרוך בו שים דבר. והכא במטפחות פליגי. ופי' הרב בטעמייהו דמר חשיב להו משמשי אדם ומר לא חשיב להו משמשי אדם וכ"כ הרמב"ם. ואינו מיושב יפה דא"כ ספרים גופייהו נמי נימא דחשיבי משמשי אדם הואיל וקורא בהן. והר"ש פי' דמצויירות לנוי עבידי והוי תכשיט כלי ותכשיטי כלים טהורין לעיל רפי"ב. אבל לא פי' א"כ מ"ט דב"ש דמטמאו. ויש לפרש מתני' בטעמא אוחרא דלכ"ע בין ספרים ובין מטפחות לא חשיבי משמשי אדם והכא פליגי בהא דאמרי' בפ' נגמר הדין דמ"ח סודרא דאזמני' לתפילין וצר בי' תפילין אסור למיצר בי' זוזי צר בי' ולא אזמני' שרי. אזמני' ולא צר בי' לאביי אסור דהזמנה מילתא היא ולרבא הזמנה לאו מילתא היא.