משנה אחרונה קעו

לתמוה על לשון המשנה דנקט פחות משלשה על שלשה ואמאי לא תני שלש על שלש דמכדי כל שהיא פחות משלשה הרי כל דינו כשלש ע"ש וא"כ ליתני שלש ע"ש ועד השתא במתני' דלעיל ובכולי' פרקין דלעיל תני לן מה בין שלש ע"ש לשלשה על שלשה והכא מאי אריא דתני פחות משלשה. ונראה דעד השתא איירי בבגדים של צמר ופשתים דבין שלשה ע"ש ובין שלש ע"ש טמא בהם. והכא איירי בשאר בגדים שאינם של צמר ופשתים דקיי"ל דאין בה טומאות שלש ע"ש אלא שלשה ע"ש בלבד כדמוכח סוגיא דפ' במה מדליקין וכ"כ הרמב"ם רפכ"ב. וכל עיקר משנה זו בא לו' דאע"ג דלא אתרבו שאר בגדים לטומאה אלא בשלשה ע"ש דוקא מ"מ אפי' בפחות משלשה נמי אי חישב עלייהו והתקינן לשים תשמיש מהני להו הך מחשבה להביאן לידי טומאה. והך מילתא לא משכחת לה אלא בפחות משלשה דשאר בגדים. דאלו שלשה ע"ש דשאר בגדים לא צריך מחשבה דאיתרבו מקרא מדכתיב או בגד כדאמר בסוגיא דשבת. וכ"ש שלשה ע"ש דצמר ופשתים ואפי' שלש ע"ש דצו"פ איתרבו מקרא ובלא מחשבה מטמו. ופחות משלשה ע"ש בצו"פ היינו נמי שלש ע"ש ולא צריך מחשבה. ופחות משלש ע"ש בצו"פ ס"ל דלא מהני בי' מחשבה וכמ"ש רפכ"ז. והלכך לא משכחת מידי דצריך מחשבה ומחשבה מהני בי' אלא פחות משלשה בשאר בגדים. והיינו דקתני פחות משלשה והכא לא שייך למיתני שלש על שלש. כיון דבשאר בגדים לא הוזכר מעולם ש שיעור זה דשלש על שלש אלא שלשה ע"ש היא שיעור שלהם ליטמא בלא מחשבה והשתא קמ"ל דפחות מזה מטמא ע"י מחשבה (וכן משמע לעיל פרק כ"ז מ"ח שלשה ע"ש שנתמעט אעפ"י שטהור ממדרס טמא בכל הטומאות אלמא דשלשה ע"ש של צמר ופשתים שנתמעט טמא בכל הטומאות ולא חילק בין קולי מטלניות לשאר) ונ"ל דהיינו דבש"ס בפ' במה מדליקין דכ"ט קרי להו מקולי מטלניות. כלו' דמטלניות של שאר בגדים נינהו דקילי משל צמר ופשתים דשאר בגדים אין בהן טומאת שלש ע"ש. אבל רש"י ז"ל פי' מקולי שקלות בעיניו שהתקינן לתשמיש שאינו חשוב כמו לפקוק מרחץ ע"כ. ולולא פה קדוש נראה דפירוש שלנו נוח יותר דמה לי תשמיש גרוע או חשוב לדינא ומאי נ"מ דקרי להו מקולי מטלניות אלא משום דקילי לענין דינא דומיא דמקולי כתובה. ולק' נכתוב ליישב פירש"י:

ושוב ראיתי לשון הרמב"ם בחבורו מוכיח בהדיא כפי' זה שקודם שהעתיק משנתינו זו הקדים וכתב בפכ"ב דין כ"א מטלניות שאין בהן שלשה על שלשה אין מקבלות טומאה ואם חשב עליהן והכיון מקבלות טומאה עד שיהיו פחות משלש על שלש שכל פחות משלש על שלש אין מקבל טומאה כלל אעפ"י שהכינו ע"כ. ומיד אח"ז העתיק משנתינו זה פחות משלשה ע"ש שהתקינו וכו'. ונראה שממשנתינו זו יצא לו להרמב"ם דפחות משלש לא מהני בי' מחשבה אעפ"י שהכינו מדאיכפל תנא למיתני פלוגתייהו בפחות משלשה דשאר בגדים ולא תני לה בפחות משלש. ש"מ דבהא לא משכחת לה כלל וכ"ע מודו בה דאפי מן המוכן טהור וזהו שכתב הרמב"ם אעפ"י שהכינו. אבל בגמ' בפ' דם חטאת דצ"ד אמר בהדיא דפחות משלש אי חשב עלה מקבל טומאה ורש"י פי' שם דחשב עלה לתקן חלוקן והתוס' בסוכה דט"ז מוקי לההיא במחשבתו ניכרת מתוך מעשיו והר"ש לק' מ"ח מוקי לה בטלית שבלתה ועיי"ש. וברפכ"ז כתבנו דמדברי הרמב"ם בפכ"ג גבי מקצע משמע דאפי' מחשבתו ניכרת מתוך מעשיו ס"ל דלא מהני בפחות משלש. וצ"ל דס"ל דההיא דדם חטאת בטלית שבלתה כפי' הר"ש ולשיטתם ניחא טובא מתני' דהכא דנקטה פחות משלשה דאלו פחות משלש לא משכחת בה צד טומאה כלל. ולשטת רש"י ותוס' צריך יישוב כמו שנכתוב בזה עוד לק' בס"ד:

שהתקינו לפקוק בו את המרחץ וכו' פשטא דמתני' משמע דלאו דווקא התקינו לתשמישים הללו דה"ה לשום תשמיש אחר ועיקר פלוגתייהו הכא אי מהני מחשבה לאתויי טומאה לבגד שהוא פחות משיעורו לטומאה ומשמע הכא דכ"ע ס"ל דמחשבה גרידא לא מהני אלא בעינין מחשבתו ניכרת מתיך מעשיו כסברת התוס' דסוכה שכתבנו והלכך אם הניחו בקופסא לכ"ע טמא דבזה ודאי ניכר מחשבתו שחשובה בעיניו הרבה ובתלאו במגוד או הניחו אחורי הדלת פליגי דר"א סבר כל מקים בבית הוי מוכן כל שלא זרקו לאשפה הוי מחשבה ניכרת. ור"י סבר דאין מחשבה ניכרת אלא בקופסא. ור"ע סבר תלאו במגוד הוי מחשבה ניכרת ואחורי הדלת לא. אלא דלפ"ז קשה אמאי נקט תנא דמתני' פחות משלשה והך פלוגתא הו"מ למיתני בפחות משלש נמי כמש"ל. ועוד דלא הו"ל למיתני לפקוק בו המרחץ ולנער בו הקדר וכו' אלא הו"ל למיתני בקצרה שהתקינו לתשמיש. ואפשר שזהו שהביאו לרש"י ז"ל לפרש דמקולי