משנה אחרונה קעה

דקשר נמי שני קשרים מהאימין כדאמר בפ' כלל גדול כו' וכ"כ הר"ש ופשט לשון המשנה משמע אפי' קשר אחד ומההיא דכלל גדול אין ראי' דודאי האורגים אין מקפידין על קשר אחד אבל הכא בשלש ע"ש מצומצמת כשנמצא בו קשר בצר ליה שיעור מקים כפלי הקשר לאו אריג היא ושתי וערב אינו מיטמא אלא משום שעומד ליארג. והא דתנן, פי"א דנגעים מ"ח דלר"י פסיקה א' וקשרה אינו מטמא מכלל דלת"ק טמא התם איירי שיש שם שיעור מלבד הקשר כדקתני כדי לארוג ממנה שלש ע"ש ואפ"ה לר"י אינו מטמא כדפי' שם דבקרא פליגי:

שלש ע"ש שהשליכה לאשפה טהורה הכא לא מפליג דאפילו בריא וצורר מלח אשפה מטהרתו ואפי' היא חדשה כדתני בסמוך דר"א הוא דפליג בחדשה. וצריך טעם האיך אשפה מטהרת והא קיי"ל כל הכלים אין עולין מטומאתן אלא בשינוי מעשה. וא"כ שלש ע"ש נמי כלי הוא דקרא רביי' לטומאה כדתניא בפ' במה מדליקין דכ"ו והשלכה באשפה לאו שינוי מעשה היא בגופה. ונ"ל דהיינו טעמא דשלש ע"ש לא כתיב בקרא בהדיא אלא דחכמים דרשי ריבוי דוהבגד אפי' מה שאינו בגד שלם ושלשה ע"ש ל"צ ריבוי דמק"ו אתי כדאמר התם ומוקי ריבוייא לשלש ע"ש משום דחזי לעניים. אבל פחות משלש דאפי' לעניים לא חזו לא מסתבר לרבויי דלאו כלי היא. ואפי' בשלש ע"ש נמי תניא בפ' כירה דף מ"ז ובעירובין דכ"ט בגדי עניים לעניים, ובגדי עשירים לעשירים. ופירש"י דשלש ע"ש אינו טמא לכל אלא ביד עניים והקשו שם התוס' ע"ז דבכל דוכתא משמע דאין חילוק בשיעורים אלו בין עני לעשיר וכן הקשה הר"ש בפכ"ח מ"ח. אבל לפעד"נ דמתני' נמי סברא הכי דע"כ עניים ועשירים דקתני בברייתא לאו בעני ועשיר בנכסים איירי אלא לענין הך מטלית קאמר שאם מצניעה למטלית של שלש ע"ש בביתו לתקן חלוקו ולעשות טלאי לבגדו עני היא אצלה דגלי דעתי' שחשובה היא בעיניו ואם השליכה לאשפה עשיר הוא ולגבי' לאו כלי היא וחכמים לא ראו לרבות מרבוייא דקרא אלא מידי דחזי דהוי כלי והשתא מתני' דהכא וברייתא דבגדי עניים חדא מ לתא אמרי. אלא דמתני' מיפרשא דהשליכה לאשפה עשיר הוא ולדידי' לאו כלי היא:

ואני תמה על התוס' שם בפ' כירה שכתבו דהך דבגדי עניים דווקא למדרס איתמר שאין דרך עשיר לייחד מטלית של שלש. אבל שאר טומאות דלא בעי יחוד טמא בין לעני ובין לעשיר אפי' מוטל באשפה דקרא לא מפליג ע"כ. והאיך אפשר לו' אפילו מוטל באשפה הא תנן הכא בהדיא דהשלכה לאשפה מטהרת שלש ע"ש. ומה שהביאו התוס' שם עוד ראי' ממתני' לק' פכ"ח מ"ח בגדי עניים אעפ"י שאין בהן שלש ע"ש וכו' כבר יישב הר"ש משנה זו שם בע"א:

החזירה טמאה:

לרבותא נקט החזירה הוא עצמו דאע"ג דמעיקרא ביטלה וגלי דעתי' דלא חשיבא לגבי' אפ"ה כי הדר אחשבה מהני. וכ"ש אם הגביהה אדם אחר והכניסה לבית פשיטא דטמאה:

ושל זהורית טובה:

פי' הרב משי הצבוע כרמיזי וכ"כ הרמב"ם. והוא תמוה דכל בגד שאינו מצמר ופשתים אין בו טומאת שלש ע"ש לכ"ע כדמוכח בפ' במה מדליקין וכן פסק הרמב"ם ריש פכ"ב מה"כ. ונראה שהוא ט"ס בפי' הרמב"ם וצ"ל צמר צבוע כרמיזי וכן פי' בלשון של זהורית דרפי"ד דנגעים ובמס' יומא. ומ"ש הרב דמשום חשיבותייהו לא מבטל להו אשפה ולכאורה הי' כראה לפ"ז דכ"ש בשלשה ע"ש דחשיב טפי אם היא של זהורית אפי' השליכה באשפות טמאה. אלא מדלא תני לה לעיל גבי שלשה ע"ש משמע דהתם אפי' זהורית טהורה באשפה דכיון דלא מיטהרת התם אלא משום שאינו בריא וצורר מלח אפי' בלא אשפה טהורה כדפי' לעיל

פכ"ח מ"א שלש ע"ש שנתנו בכדור: בפ"ב דשבת גבי פתילת הבגד שקיפלה כתב הרב דפליגי תנאי התם אי קיפול מבטל מתורת בגד. והכא משמע דאתיא כמ"ד קיפול מבטל דאל"כ בנתינה לכדור אמאי טהור כיון דליכא שינוי מעשה, ומיהו למאי דפי' בפ' דלעיל דהשלכה לאשפה מטהרת אע"ג דלאו שינוי מעשה הוי משום דגילוי דעתא מהני גבי שלש ע"ש דכיון דגלי דעתי' דלא חשיבא לדידיה הו"ל עשיר ולא חזי לי' א"כ ה"ה נמי בנתנה לכדור לאו משום דקפולה מבטלה אלא דגלי דעתי' דלא חשיבא גבי'. אבל מדברי הר"ש דבסמוך מוכח דמוקי מתני' כמ"ד קפול מבטל: עשאו כדור בפני עצמו טהור: פי' הרב טהור ממדרס וטמא בכל הטומאות וכו' וכ"כ הר"ש. ומסיים ומיהו טהור משמע לגמרי מכל טומאה ולא דמי לשלשה ע"ש שנתמעט דכאן התפירה והכריכה ממעטתו ומבטלתו מתורת בגד ע"כ. ור"ל דמתני' סברה קיפולה מבטלה וכמש"ל

מ"ב פחות משלשה ע"ש שהתקינו וכו': כאן יש