משנה אחרונה קעד

דבגד שלם בעינין. ולהכי בעי צורר מלח ולא צורר קמח דמשערין כולה בחזק ובריא ביותר דומיא דבגד שלם. וניחא השתא דדווקא בשלשה ע"ש דבגד אמרו דבעי בריא וצורר. ואלו בעור ושק ומפץ לא מצינו חילוק זה. לא באשפה ולח בבית. והיינו משום בגד דכתיב בקרא משמע שלם וחשוב שראוי ללבישה ולא מרבי שלשה ע"ש אלא דומיא דבגד שלם. אבל עור ושק אין עומדין ללבישה ולא חשיבי והלכך אין חילוק כל שיש בהן השיעור אפי' אינו בריא וצורר טמאים ומיהו מדתני גבי שלשה ע"ש דוקא בריא וצורר מלח. וגבי שלש ע"ש במתני' דלק לא תני דבעי בריא וצורר מלח לא באשפה ולא בבית משמע דטעמא לאו משום דמוקמי' רבוייא דקרא דומיא דבגד דהא שלש ע"ש נמי מרבוייא אתי אלא נראה דדווקא בשלשה ע"ש משום דחזי לעניים ולעשירים וסברא היא דטמא כמו בגד שלם כמ"ש התוס' בשבת והלכך אם אינו בריא וצורר מלח אזל חשבות דידי' אלא שאם הוא בריא וצורר מלח אפי' מושלך באשפה טמא דאשפה לא מבטל לי' כמו בגד שלם ובבית גזרו בי' רבנן דטמא בבריא או בצורר כדפי' לעיל אבל שלש ע"ש דלא חזי אלא לעניים הוי איפכא דאפי' אינו בריא וצורר מלח טמא מגזרת הכתוב אבל אשפה מבטל לי' אפי' הוא בריא וצורר מלח כיון שהשליכו באשפה לא חזי כלל דמאיס. וא"ש טפי למאי דפי' במתני' דלק' דשלש ע"ש חזי לעניים ואינו טמא אלא ביד עניים וכשהשליכו לאשפה גלי דעתי' דעשיר הוא ולא חשיבא גבי' הלכך טהורה אבל שלשה ע"ש דחזי גם לעשירים לא מהני לה אשפה ולפ"ז נראה דאם הוא באשפה ואינו בריא או לא צורר טהור לגמרי דממדרס טהור כיון שאינו בריא ולא צורר. ומשאר טומאות נמי טהור משום שהשליכה באשפה דטהור מדין שלש ע"ש אפי' הוא שלם אבל בבית שאם אינו בריא וגם אינו צורר טהור דווקא ממדרס אבל בשאר טומאות טמא כדין שלש ע"ש. דהא בשלש ע"ש ליכא קפידא דאפי' אינו בריא וצורר משמע דטמא מדלא אדכר בי' לק' אלא השלכה באשפה מטהרת. ואי איתא דבבית נמי אית ליה טהרה באינו בריא ואינו צורר הו"ל למיתני':

בבית או בריא או צורר. ומשמע דאם אינו בריא או אינו צורר והשליכה באשפה וטהרה אם חזר והכניסה לבית טמאה והא דלא תני הכא לעולם השלכתה מטהרתה וחזרה מטמאתה כדתני לק' גבי שלש ע"ש. משום דבשלשה ע"ש אין ההשלכה מטהרת דמיד שבלתה ונתקלקלה שאינו בריא או צורר מלח הוא טהרתו מדאורייתא אלא כל זמן שלא השליכה גזרו בה רבנן טומאה ומשהשליכה אוקמוה אדאורייתא ונמצא שאין ההשלכה גורם הטהרה. אבל בשלש ההשלכה היא גורמת הטהרה:

ר"ש אומר שוין שלשה ע"ש באשפות לשלש וכו' משמע דאפי' הוא בריא וצורר מלח לר"ש טהור ממדרס וכ"כ הרמב"ם והרא"ש. וצריך לדקדק מ"ט דר"ש אי אשפה מבטלת מבגד אפי' במת יטהר. ואי אשפה אינה מבטלת במדרס אמאי טהור:

ונראה דת"ק נמי דמטמא שלשה ע"ש באשפות במדרס ע"כ איירי שיחדו למדרס כבר קודם שהשליכה דאי לא יחדו לא משכחת כלל טומאת מדרס באשפה כיין דמדרס בעי יחוד ובאשפה לא שייך יחוד דאין לך אדם שמייחד ישיבה או שכיבה על האשפה. ולאחר שהגביהו פשיטא דבגד מעליא הוא דחזרתו מטמאתו. וכיון דבעודו באשפה לא שייך יחוד ע"כ הא דת"ק מטמא דוקא ביחדו קודם שהשליכה וס"ל לת"ק דאשפה לא מבטל היחוד דאשפה לאו גריעותא היא לגבי שלשה על שלשה וכמנח בבית דמי ואם דרס עליו הזב באשפה טמאה ור"ש ס"ל דאשפה מבטלת היחוד דמשהשליכה הא חזינין דמבטל לי' מישיבה ויחוד לא בעי שינוי מעשה כדפי' לק' פכ"ח מ"ה

מי"ב ובשרו נוגע בכסא טהור: כיון שנקרע ואינו בריא טהור אם הוא באשפות אפי' עדיין צורר מלח ואם הוא בבית ואינו צורר מלח טהור כדאמרי' לעיל. והרב שפירש טהור דבטל מתורת בגד וכ"כ הר"ש משמע דטהור לגמרי בין במדרס ובין במת וכ"כ הר"ש בר"פ דלק' גבי עשאו כדור. ואינו מובן נהי דממדרס טהור דבטל משלשה ע"ש מ"מ משלש על שלש לא בטל אפי' נקרע בכמה מקומות ואין בו שלש ע"ש שלם כל שלא הובדלו הקרעים טמא כדין שלש ע"ש כמ"ש הר"ש בפכ"ח מ"ח וצ"ל דבאשפות קאמר דטהור לגמרי דשלש ע"ש כשהשליכה לאשפה טהור אבל הרא"ש מפרש דטהור ממדרס דלא חזי לישיבה וכ"כ הרמב"ם שלש ע"ש שנמהה ממנה חוט אחד: לעיל במ"ח תנינא דנטל חוט אחד ממנה טהור והכא קמ"ל אפי' לא ניטל אלא שנמהה ועומד לינטל טהור:. וה"ה בשלשה ע"ש הו"מ למיתני' דטהור מן המדרס אלא דניחא לי' לאשמועי' בשלש על שלש דטהור לגמרי וברישא שנקרע לא מצי למיתני בשלש ע"ש דהא לא מיטהר בקרע: או שנמצא בו קשר: וכתב הרב