משנה אחרונה קעב

המטלית שמחובר לו והיינו דברישא תני טהור ממדרס אבל טמא מגע ובסיפא לא תני אלא טמא מגע לחוד משום דלא מיירי מטומאת המטלית אלא מטומאת הבגד ובסיפא דלא הי' על הבגד מעולם טומאת מדרס לא שייך למיתני טהור מן המדרס ונראה שהר"ש והרב שלא פירשו כן במתני' דהכא משום מתני' דלעיל פכ"ו מ"ד בסנדל ובפי"ח גבי מטה דהתם ע"כ צריך לפרש מגע מדרס שנגעו במדרס אחר דאלו מגע הזב שהי' עליהם בטל לו עכשיו משניטלו שתי אזניו של הסנדל דבטל לו מתורת כלי ואינו מקבל טומאה עוד כדתני התם לא הספיק לתקן הראשונה עד שנשברה שני' טהור. ובטל ממגע כמו ממדרס וכ"כ רש"י ותוס' פ' אלו קשרים דקי"ב וכן במטה משנשברו שתי ארוכות לאו כלי היא ואפי' כפשוטי כלי עץ לא הוי שאינו כלי והתם ודאי צריך לפרש מגע מדרס ממקום אחר והלכך ס"ל להמפרשים דמתני' דהכא נמי מיפרשא כהנהו דלעיל ונכנסו לדוחקים ובאמת אין צורך דמתני' דהכא מיפרשא שפיר מגע מדרס של עצמה שהי' עלי' משעת המדרס וגם רש"י ותוס' מפרשים כן הך דהכא אעפ"י דבמתני' דסנדל פירשו ג"כ מגע ממקום אחר בפ' ואלו קשרים. ומ"מ במתני' דלק' בסמוך גבי ארג בו שלש ע"ש אין לפרש אלא כפי' הר"ש והרב ז"ל וכמו שנפרש לק' בס"ד

מ"ח אבל טמא מגע טמא מת:

דטמא מת היינו שנטמא במת והוה אב:

ומגע טמא מס היינו הנוגע באדם שנטמא במת דהוי ראשון כמ"ש הרב פ"ח מ"י. ומיהו הכא צריך לפרש טמא מת היינו שנטמא בכלי שהוא טמא מת ונעשה אב ומגע טמא מת היינו כלי שלישי שנגע בכלי שהוא אב ע' ריש אהלות:

מגע טמא מת:

הכא אין לפרש אלא כפירוש הרב במתני' דלעיל דמגע זה הוא שכל הבגד נגע בשלש ע"ש קודם שנתמעט. דלא שייך הכא לפרש דמגע אשתייר בי' מחמת מגע הראשון כיון דליכא שלש ע"ש לא אשתייר בי' ולא מידי דבטל הוא לגמרי ושאר הבגד הנשלם אינו מצטרף עמו למגע דפנים חדשות היא כדפי' לעיל אלא מגע דהכא שנגע בשלש ע"ש קודם שנתמעט ומיירי בבגד שנקפל ונגע קצתו בקצתו קודם שנטל חוט מתחלתו. א"נ בשעת אריגה כשנארג חצי החוט כשהתחיל להשלים הבגד חציו האחר קודם שנארג טמא מגע ומשום יד כדפי' לעיל. אבל אם לא קפל הבגד אלא הי' מתוח כל שעה וגם בשעת אריגה נארג כולו כאחד אף מגע אין כאן דלאחר שנארג מגע בית הסתרים היא. ולפ"ז הי' נראה דאם לאחר שנטל החוט חזר וחתך מתחלתו מטלית אפי' יש בה שלש ע"ש טהורה לגמרי שאין מגע עושה מגע שהרי תחלתו של בגד משנטל החוט לא אשתייר בי' טומאה כלל אלא מחמת שמחובר לשאר הבגד שנטמא במגע וכשחזר וחתכו אפי' יש כאן במטלית זו חוט אחד מן שאר הבגד להשלים למטלית שלש על שלש אין כאן עוד טומאה שהחוט האחד אפי' הי' בו טומאת מגע בעודו מחובר. משחתכו נטהר דחוט אחד אין בו שיעור. ושאר המטלית אינו מצטרף לו דאפי' מגע לא הי' בו מעולם וכן במתני' דלעיל גבי שלשה על שלשה אם אחר שנטל החוט חזר וחתך מטלית הנשאר מתחלתו אפי' מגע אין בו שאין מגע עושה מגע כדתנן לעיל פי"ח גבי תפילין ומיהו לפמ"ש התוס' בפ' ואלו קשרים דקי"ב לענין סנדל דכשתיקן אוזן ראשונה בא לו מדרס ומגע מדרס יחד והסנדל בטל לאוזן דא"א להיות זה בלא זה עכ"ל. ומשמע לי מדבריהם אלו דהסנדל עצמו יש בו טומאת מגע כמו לאוזן דאפי' פירש אח"כ מן האוזן נשאר בו מגע וה"נ הכא כמו שיש מגע בבגד הנשלם ה"נ שייך מגע בתחלתו שצריכין זה לזה אלא שזה שכתבו דכשתיקן האוזן בא לו מדרס ומגע יחד צ"ל דבשעת התיקון כשתפר חציו קודם שתפר חציו השני כדפי' לעיל וכמ"ש התוס' בעירובין דאי לאחר שתיקן כולה מגע בית הסתרים היא. ומ"מ אע"ג דבמתני' דהכא צריך לפרש כשיטת הרב במתני' דלעיל אבל במתני' דלעיל גופה לא יתכן כפירושם כיון דצריך לאוקמי מתני' דהתם דמגע בית הסתרים הוי מגע דלא כהילכתא. אבל התם מצינין לפרש דמגע מדרס מחמת עצמה היא כמש"ל:

שלש ע"ש שנתמעט טהור. וכתב הרב משנה למלך פכ"ג מה"כ דין ט' דדווקא בבגדים הדין כן משום דבפחות משלש ע"ש בטל שמו דלאו בגד הוא. אבל אוכל כביצה שנטמא ואח"כ חתך ממנו חציו אפי' להסוברים דפחות מכביצה לא מקבל טומאה מ"מ טומאה דמעיקרא לא פקע מיני' כיון דמעיקרא אוכל והשתא אוכל ולא בטל שמו ותדע שהאוכל תרומה טמאה כזית חייב מיתה אלמא דכזית נמי טומאתו עליו עכ"ד. מ"ש שתרומה טמאה במיתה. אגב שיטפי' כ"כ דאינו אלא בעשה בפ' הערל דע"ג ובעיקר הדין בחנם טרח להביא ראיות לזה שהרי משנה שלימה היא בפ"ק דטהרות מ"ה