משנה אחרונה קעא

לענין שאר טומאות אבל טומאת נגעים ודאי אפילו דעתו להוסיף טמא דבהדיא כתב רחמנא דאפי' שתי וערב טמא ופשיטא דכל שתי וערב דעתו להוסיף שעדיין. לא נארג ואפ"ה טמא וממילא נמי כי מרבי שלש ע"ש נמי דטמא מקרא דוהבגד כדאיתא בשבת דכ"ו אפי' כשדעתו להוסיף מרבינין דבנגעים אין חילוק. ובהכי מיושב הא דאמר התם דשלשה על שלשה לא צריך רבוייא דאתי בק"ו משתי וערב וכתבו התוס' שם דבלאו ק"ו נמי לא צריך ריבוי דשלשה על שלשה חשוב כמו בגד שלם דמה לי שלשה ע"ש ומה לי ד' או ה' אמות שזה ראוי כמו זה עכ"ל. ולמאי דפי' דאפי' כשדעתו להוסיף מיירי לא שייך למי' דחשוב כמו בגד שלם. דשאני בגד שלם שאין דעתו להוסיף ולהכי צריך ק"ו. דמשתי וערב ילפי' דבנגעים דעתו להוסיף נמי טמא. ומיהו לרבא דאמר דשלשה ע"ש בשאר בגדים נמי טמא בשאר טומאות בר מנגעים. איהו ודאי כשאין דעתו להוסיף קאמר דאי דעתו להוסיף בשאר טומאות טהור ואין לו' דאפי' דעתו להוסיף גלי קרא הכא דטמא מייתורא דאו בגד. דהא מצינין לאוקמי קרא לבגד שלם אתי דטמא בשאר בגדים ולא נימא סתם בגד הוי. צמר ופשתים ומנ"ל דלשלשה ע"ש אתי. וליכא למי' כמ"ש התוס' דשלשה ע"ש חשוב כמו בגד שלם. דהא אי בדעתו להוסיף מיירי ודאי לא חשוב כמו בגד שלם. אלא ודאי באין דעתו להוסיף מיירי. וכן מוכח נמי לאביי דאמר התם דאו בגד אתי לשלש ע"ש בצמר ופשתים ובשלמא אי באין דעתו להוסיף איירי ניחא דלא מוקי רבוייא לשלשה ע"ש בצמר ופשתים משום דשלשה ע"ש חשוב כבגד שלם כמ"ש התוס'. אבל אי איירי בדעתו להוסיף דהשתא אינו חשוב כבגד שלם. א"כ מנ"ל לרבויי שלש ע"ש דילמא שלשה ע"ש דווקא אלא ע"כ באין דעתו להוסיף איירי:

טהור מן המדרס:

כיון דנתמעט שיעורו הוה ככלי שנשבר וטהר ולא אמרי' כיון שהשלים הבגד הרי מצטרף ובין כולו איכא שיעור ואכתי כלי היא. דזה שנשלם פנים חדשות היא דלאחר שנטמאה מדרס בא לו פנים הללו ואין זו הראשון מאחר שנתקלקל בה כדי ביטולה וכמ"ש הרב בפכ"ו מ"ד גבי סנדל ובפי"ח גבי מטה:

אבל טמא מגע מדרס. פי' הרב שנגע בשלשה ע"ש קודם שנתמעט ע"כ וכ"כ הר"ש והרא"ש ובסיפא שנטל חוט אחד ואח"כ השלים דלא שייך ה"ט הוצרכו לידחק דאתיא כת"ק דר' יוסי לק' מ"י דשלשה ע"ש שנחלק טמא מגע מדרס וכדמסיק הרב ג"כ. ולפי זה קשה על הרמב"ם שבכאן העתיק כלשון המשנה ולק' פסק כר' יוסי ונדחק בזה תיו"ט לק' וגם הרב משנה למלך הניחו בצ"ע (ועוד דלפי פירושם גם רישא דמגע מדרס היא שנגע בשלשה ע"ש קודם שנתמעט לא מתיישב דאימתי נגע אי קודם שנתחבר ע"י אריגה לא חזי לקבל טומאה דחוטי שתי וערב לא מקבלי שום טומאה בר מנגעים ואי לאחר שנתחבר א"כ ע"כ רישא נמי ס"ל כת"ק דר"י דטומאת בית הסתרים מטמא וכן ק' נמי בסנדל דפכ"ו ובמטה פי"ח וע' בתוס' פ' ואלו קשרים דקי"ב ובפ"ב דעירובין דכ"ד אם לא שנאמר דסתם בגד נקפל ונוגע קצתו בקצתו וזה דוחק וע' בתוס' בפ' בהמה המקשה דע"ב. וי"ל דמיירי שנארג ונתחבר חצי החוט מתחלה וקודם שחבר חציו האחר נטמא מגע וכ"כ התוס' בעירובין גבי סנדל ובכה"ג החוט מקבל טומאה דלא גרע מיד הכלי כיון שנתחבר קצתו ומשמש לבגד) ולפע"ד נראה דבחנם נדחקו לפרש כאן דמגע מדרס היינו דווקא כשנגע במדרס אחר דשפיר מצינין לפרושי דיש על המטלית גופה שתי טומאות מדרס ומגע כגון שדרס הזב עלי' ברגלו יחף דבאו מדרס ומגע יחד והשתא כשנתמעט שיעורו אח"כ לא נתמעט אלא לענין מדרס דליכא שיעור מדרס ופש עלי' טומאת מגע שהי' בה מתחלה דלמגע לא נתבטל. ור' יוסי דלק' נמי מודה בכה"ג ולא פליג התם אלא היכי דליכא מגע בשעת מדרס כגון שהפסיק פשוטי כלי עץ בין רגלו לבגד כשדרס עליו שלא נגע בו בשעת דריסה והיינו דא"ר יוסי לק' אא"כ נגע בו הזב טמא כלו' בשעה שדרס נגע בו דבהא מודה וכ"כ רש"י בהדיא בפ' בהמה המקשה דע"ב וכ"כ התוס' שם וכולה מתני' דהכא לא נחתא לפלוגתא דר"מ ור"י דהכא מיירי כשנגע בשעת מדרס דכ"ע מודו דכשטהר ממדרס פש עלי' מגע ולא נחית הכא אלא לאשמועי' דהבגד שהשלים עליו טמא כמותו ובין ברישא ובין בסיפא המטלית עצמה יש בה מגע שכבר נגעה בזב בשעה שדרס עלי' ולא פליג ר"י לק' בשלשה ע"ש שנחלק אלא היכי דלא הי' שם מגע בשעת דריסה והכא מיירי דהי' שם מגע בשעת דריסה ואתי לאשמועי' דהבגד שהשלים הרי היא כמו המטלית לכל דיניו וברישא שקודם שנתמעט היו שניהם טמאים מדרס ואחר שנתמעט כשם שהמטלית טהור ממדרס וטמא מגע גם הבגד כמוהו ובסיפא דלא הי' על הבגד מעולם טומאת מדרס מ"מ טמא מגע כטומאת