משנה אחרונה קע

מתני' אף לענין שלש ע"ש לטעמי' אזיל דס"ל דפחות משלש אפי' קיצוע לא מהני כדפי' לעיל. אבל לשיטת הראב"ד דקיצוע מהני בכל שהו בהני דמתני' נמי כיון שעשאן כלי היינו קיצוע ולא בעי כפול גבי שלש ע"ש אלא מתני' דוקא בשלשה ולמדרס איירי דבפחות משלשה אינו ראוי למדרס וכ"כ הרא"ש דמתני' לענין מדרס איירי: שטליי' על השפה. פי' שבא לטלותה וקודם שטלאה אם עשאה כפולה נמדדת כפולה ואם פשוטה פשוטה אבל אחר שטלאה אין לה טומאה בפ"ע אלא עם החלוק. הרא"ש

מ"ז הבגד שארג בו שלשה ע"ש ונטמא מדרס ואח"כ השלים כו' פשטא דמתני' משמע דאפי' אם בתחלת אריגתו הי' דעתו להשלים הבגד כולו אפ"ה מיד שארג בו שלשה מטמא מדרס אעפ"י שלא נגמרה מלאכתו וה"ה בשלש ע"ש לטמא מת כדלק'. וצ"ע דהא כל הכלים אין מקבלין טומאה עד שתגמר מלאכתן כמ"ש הרמב"ם רפ"ה מה"כ וכ"כ תיו"ט לעיל ספ"כ. ואין לו' דבגד מיד שנארג בו שלשה דחזי למדרס הוי כנגמר מלאכתו וכן בשלש ע"ש למת כיון דחזי לשם תשמיש הוה כלי. דהא בהדיא אמרי' בפ"ק דחולין דכ"ה לענין כלי עץ מחוסר חטיטה טהור אפי' חק קפיזא בקבא ופירש"י כלי שדעתו לחוק בו עד שיחזיק קב חקק בו שלשה לוגין אעפ"י שראוי למלאכה הואיל ולשם קב התחיל בו ודעתו להשלימו לא הוי גמר מלאכה ע"כ ומנ"ל דבגדים יש להם דין אחר לענין זה. וצ"ל דמתני' מיירי שאין דעתו להוסיף בתחלה ואח"כ נמלך והשלים ומיהו קשה דבכלי עץ נמי תנן בפט"ז מ"ג הקנונין הגדולים משיעשה שני דורים לרחב שלהן ים נפה משיעשה דור אחד ותני נמי התם בקופה וערק משיעשה בו שני צפירות וצפירה אחת עיי"ש ומשמע דהיינו אפי' עדיין עתיד להגביה הדפנות ויעשה בו עוד דורין וצפירות הרבה אפ"ה מיד שעשה שני דורין מקבל טומאה ויש בדור אחד. וכ"כ הרמב"ם בחבורו פ"ה מה"כ בהדיא שאעפ"י שלא גמר גביהן מקבלין טומאה שהרי נראו למה שנעשו וצורת כלי עליהן הא למה זה דומה לבגד שנארג מקצתו ע"כ. הרי שהשוה כלי עץ לבגד ומשמע דבבגד פשיטא לי' דקודם גמר מלאכתו נמי מקבל טומאה וכדמוכחא מתני' דהכא. ומ"מ קשה מ"ש מההיא דחק קפיזא בקבא וליכא למי' דמתני' דפט"ז מיירי כשלא הי' דעתו להוסיף דא"כ מאי אריא משיעשה דור אחד או שני דורין אפי' כל שהו טמא דכלי קבול טמא בכל שהו ונראה דההיא דחק קפיזא בקבא איירי שאומר בפירוש שדעתו לחוק בו קבא הלכך אם לא גמר לאו כלי הוא. ומתניתין דהכא ודלעיל פט"ז איירי בסתם שלא גילה דעתו והלכך מיד שנעשה בו צורת כלי טמא ואע"ג דכלי קבול טמא בכל שהו היינו שאין דעתו להוסיף בודאי. אבל בקופה וערק דפט"ז צורתן מוכחת שדרכן להיות רחבים אלא כיון שלא גילה דעתו כמה עתיד להרחיב שיערו חכמים שזה צורת כלי שלו בדור אחד וזה בשנים וכן משמע גבי סבכה פכ"ח מ"י. וחילוק זה בין סתם למפרש מוכח ג"כ לעיל ספ"כ וכמש"ש:

וראיתי להתו' בפ' במה מדליקין דכ"ו סוף ע"א בהא דאמר התם דפחות משלש ע"ש אינו מקבל טומאה ומסככין בו והק' ריב"א דבפ"ק דסוכה סיככה בבלאי פשתן פסולה ומפרש לה התם במטלניות שאין בהן שלש. ותירץ דהתם בבאו מבגד גדול שכבר היו ראויות לקבל טומאה. והכא איירי כשלא היו בהם מעולם שלש ע"ש וקשה לרשב"א דאפי' לא נארג בו מעולם שלש על שלש מקבל טומאה כדאמר בפ' במה אשה אריג כ"ש טמא וי"ל דהתם איירי כשאין בדעתו לארוג בו יותר והכא איירי כשיש בדעתו לארוג בו יותר והלכך אם אין בו שלש ע"ש טהור עכ"ל התוס'. ומשמע דמסקנתם דתרתי סוגיות דשבת ודסוכה איירי כשלא היו בהן מעולם שלש אלא דההיא דסוכה כשאין דעתו לארוג יותר, ודשבת כשדעתו להוסיף. והשתא מוכח אפי' דעתו להוסיף טעמא משום דאין בו שלש הא אם יש בו שלש אפי' דעתו להוסיף טמא וזה כדמשמע ממתני' דהכא. אבל באמת לא ידעתי מי הצריכם לחילוק זה דמצינן לו' דתרתי סוגיות איירי כשאין דעתו להוסיף אלא דבסוכה איירי באורג בתחלה דטמא בכ"ש. ובשבת מיירי במטלניות שנקרעו מן הבגד ואעפ"י שאין דעתו להוסיף עליהן כיון שלא ארגן בכוונה כשאין בהן שלש טהורין וכ"כ התוס' עצמם בפ' במה אשה דס"ג דאורג מתחלתו פחות משלש הוא חשוב כמו מטלניות שיש בהן שלשה שבאו מבגד גדול ולא ארגן בכוונה וכן דעת הרמב"ם דכל שלש ע"ש ושלשה ע"ש שמקבלין טומאה הם בקרעים מן הבגד והביאו תיו"ט בר"פ. וא"כ אין להם צורך לחילוק זה בין דעתו להוסיף או לא. ובאמת משמע כשדעתו להוסיף אפי' יש בו שלש ע"ש ואפי' שלשה ע"ש לא מקבל טומאה כמו חק קפיזא בקבא. ודברי התוס' צ"ע:

ונ"ל דהא דאמרי' כשדעתו להוסיף אינו מקבל טומאה דזהו דווקא