משנה אחרונה טז

סברא להחמיר במשקין יותר ממת ושרץ. וכמו שתמה הראב"ד בהשגות בפ"ז מהא"ה דין ג' בזה. ולדידהו מתני' דהכא דקתני בהדי' כל שאין לו תוך בכ"ח אין לו אחורים צריך לפרש לענין חקק שבאחוריו קאמר דלא חשוב תוך זה ליקרא תוכו הואיל ואין לו תוך בפניו וכדמפרש הר"ש והרב לקמן רפכ"ז. דאין לפרש כפי' הרב דלא נטמא גבו במשקין דהא אפי' יש לו תוך לא נטמא גבו ופי' הר"ש כאן שפי' למתני' דכנגדו בכלי שטף קאמר וכהך דחזקי' לא יתכן דהכא בדיני כ"ח עסיק ומאי שיאטי' דין כלי שטף הכא וכמ"ש המשנה למלך. והילכך לפי סברת רש"י והראב"ד אין להם פי' אחר במשנתינו אלא דלענין חקק שבאחוריו איירי. אבל הרמב"ם ז"ל לא ניחא לי' לפרש בחקק שבאחוריו דאיהו לא ס"ל הך מילתא כלל דחקק שבאחוריו יהא לו שום טומאה אפי' מדרבנן ולא הזכיר דבר זה בשום מקום וכבר כתבו התוס' בפ"ק דשבת דט"ז שיש חולקין על סברא זו דחקק שבאחוריו ונראה שהוא ג"כ סברת הרמב"ם ולכך נדחק בר"פ לפרש הך דמיטמאין מאחוריהן דאחוריהן היינו גביהן ולטמא אחרים קרי אחוריהן. וכל זה משום דלית לי' כלל דשייך טומאה בחקק והיינו נמי דהכריחו לפרש משנתינו דהכא בטומאת משקין מגבו. דלפי שיטתו לא מצא פי' אחר במשנתינו כלל. ומינה מוכח דכ"ח שיש להן תוך יש בהן טומאת משקין מגבו אעפ"י שאין המת והשרץ מטמאין אותו. ומדברי הר"ש לקמן פ"ג מ"ה מוכח דס"ל ג"כ כסברת הרמב"ם בזה: ולענין כלי שטף. דביש להן תוך פשיטא דנטמא אחוריו לא נטמא תוכו ונטמא תוכו כולו טמא כדלקמן פכ"ה. ובאין להן תוך לפי מסקנא דגמ' דבכורות דלעיל יש חילוק דאי לא חזו למדרס דאין להן טומאה אלא מדרבנן. דינם כמו יש להן תוך ונטמא אחוריו לא נטמא תוכו. אבל בחזו למדרס כיון דיש להן טומאה מדאורייתא כמו יש להן תוך. החמירו בהן דאפי' נטמא אחוריו כולו טמא. וכן פסק הרמב"ם פכ"ח מה"כ דין ג'. והרב במשנה למלך תמה על סוגי' דגמ' דפריך בפשיטות ואין לו תוך בכלי שטף דאורייתא בר קבולי טומאה הוא ואין סברא להחמיר בהן לומר דנטמא אחוריו כולו טמא מבשלא החמירו באותם שיש להן תוך. והא משנה שלימה הוא לקמן רפכ"ה השולחן והדלפקי יש להן אחורים ותוך דר"י ר"מ אומר אין להן. הרי דר"מ מחמיר בהדי' באין להן תוך דלא חזי למדרס עכ"ד. ולענ"ד לאו קושי' היא דהמקשה ודאי קשי' לי' נמי מילתי' דר"מ דמ"ט מחמיר באין להן תוך כיון דלית בהו טומאה מדאורייתא וכי משני לי' בהני דחזו למדרסות מילתי' דר"מ נמי מיתרצא דר"מ ס"ל הואיל ואשכחן צד טומאה בפשוטין בדחזו למדרס דמיטמו מדאורייתא שוב לא חלקו חכמים בפשוטין והחמירו בכולם דלא פלוג. ור"י סבר דדוקא בהני דחזו למדרס החמירו ולא בשאר פשוטין ופסק הרמב"ם כר"י אבל בכ"ח לא מיתוקם מילתי' דחזקי' כלל דלית בהו צד טומאה בפשוטין כלל וכדמסיק התם

מ"ד פנס שיש בו בית קבול שמן. מפי' הר"ש משמע דפנס זה אין בו אלא מחיצה אחת והופכה כנגד הרוח ולכך אם אין שם בית קבול שמן הוה פשוט. אלא שצ"ע א"כ מאי קמ"ל פשיטא דפשוט בכ"ח טהור ואפי' מניחין עליו חפצים כמו מחתה פרוצה ומנורה במתני' דלעיל. ואפשר דבפנס המוקף מחיצות סביב איירי והנר מונח בתוכו ואפ"ה לא חשוב בית קבול דלא דמי לשק שעשוי לטלטל על ידו מה שנותנין בו וזה אינו עשוי כדי לטלטל הנר על ידו אלא להגין על השלהבת מפני הרוח ושלהבת אין בו ממש. ויש לישב פי' הר"ש דכשאין לה אלא מחיצה אחת איירי ואע"ג דפשיטא הוא תני לה משום שיש עושין אותו עם בית קבול שמן ויש שעושין אותו בלא בית קבול. שלא תטעה לומר שכולן טמאין או כולן טהורין וכן צ"ל במגופה דבסמוך ובמשפך שיש בהן שני מינים: מפני שהוא של מדה. ואע"ג דבלא הנחת אצבע אינו כלי קבול ואנן קיי"ל דכל שאינו יושב שלא מסומך אינו חשוב כלי וזה נמי אינו משמש בלא סמיכת האצבע שאני הכא שהוא עשוי לכך מתחילתו ודמי להא דלפיד דלקמן בס"פ ושולי קורפיות דבפ"ד מ"ג. והיינו דאמר מפני שהוא של מדה כלומר שהוא עשוי לכך וכן הא דא"ר עקיבא מפני שהוא מטהו על צדו היינו שעשוי לכך ומיהו צ"ע מ"ש הרב דפלוגתייהו אם אינו עשוי למדה דלריב"ב טהור וכ"כ מדברי הר"ש. ומ"ט דריב"ב כיון שעשוי להיות מטהו על צדו הרי הוא עשוי לקבלה. ולולי דבריהם אפשר לפרש בהיפך דבעשוי למדה פליגי דלר"ע טהור משום דאזיל בתר רוב תשמישו ורוב פעמים שא"צ למדוד במשפך שדרך המוכרים יש להם כלי מדה מיוחדים וממלאין המדה ונותנין ממנו למשפך אלא לפעמים כשהוא דחוק ואין כלי המדה מזומן מודד במשפך וכיון שרוב תשמישו אינו למדה אלא תשמיש משפך טהור לר"ע. אא"כ עשוי להיות מטהו על צדו דזה