משנה אחרונה טו

לבד כמ"ש הרמב"ם רפ"ד מה"כ. וכן חבית של שייטין אפי' של עץ טהורה לגמרי שאינו אלא משמשי אדם לבד. ונראה דאפי' איכא בהנהו דחשיב דשל עץ נמי טהורין נקט בכלי חרס משום דבדיני כלי חרס קאי:

וסילונות. כ' הרב דבחקק בית קיבול צרורות טמא וכ"כ הר"ש ממתני' דפ"ד דמקוואות מ"ג ולא הבנתי דבר זה דהא סילון וצינור ומרזב אחד הוא וסתמן עשויין לקבען על הגג וכל שעתיד ליקבע להיות מחובר לקרקע טהור אפי' קודם שנקבע כדתנן בפי"א מ"ב גבי צינור. ודוחק לחלק בזה בין חרס למתכת דבחרס נמי משמע דהמחובר טהור חוץ מתנור וכיריים וממתני' דמקוואות אין ראי' לטומאה דאע"ג דהוה כלי לפסול את המקוה אינו כלי לטומאה כדפי' שם. ומיהו שם כתבנו שבעיקר דין זה דכל שנעשה להיות מחובר טהור אפי' קודם שחברו שאין הכל מודים להרמב"ם ז"ל בזה שמדברי הרא"ש והרשב"א והטור בה' מקוואות נראה דדוקא לאחר שחברו טהור וא"כ י"ל דהר"ש כאן נמי בשיטה זו קאי ואחריו נמשך הרב. אלא שמדברי הרמב"ם עצמו פי"ח דכלים לא משמע כן שכתב בסילונות דהכא שטהורין שלא נעשו לקבלה. ולפי שיטתו אפי' נעשו לקבלה כשעתיד לקובען טהורין. וי"ל דה"נ קאמר שלא נעשו לקבלה שהרי עשוין לקובען בגג כדי להמשיך המים ולא לקבלן. ויותר נראה דסילונות דמתני' מיירי שלא נעשו לגג אלא להמשיך בהם מים מן הבור לכלים או לבור אחר ואין עתיד לקובען:

וכבכב שעשאו לסל. פי' הרב אפי' יש לו בית קבול טהור שכל המשמש כפוי בכ"ח טהור עכ"ל. פי' שיש לו קבול אלא שאינו עשוי לקבלה אלא לכיסוי כמו הטפי דבסמוך דאם הוא עשוי לכסוי ולקבלה נמי טמא כדלקמן מ"ח בכסוי הלפת. ובכלי עץ כה"ג אפי' אינו עשוי לקבלה יש שהוא טמא אם משמש בין בשעת מלאכה ובין שלא בשעת מלאכה כדלקמן פט"ז מ"ז:

והמנורה. באין לה בית קבול נר מיירי אלא שהנר יושב עליו כמ"ש הרב במשנה דלקמן:

זה הכלל כל שאין לו תוך בכ"ח אין לו אחורים. פי' הרב שאם נגעו משקין טמאין באחוריו לא נטמאו ע"כ. ואע"ג דלכאורה מילתא דפשיטא הוא דהא אפי' בטומאה דאורייתא שנגעה בו לא נטמא ומאי קמ"ל הא מילתא מפרש לה הרמב"ם בפירושו דסד"א דוקא בטומאה דאורייתא טהור דבתוכו תלי לה רחמנא. אבל במשקין דלא אצרכוה רבנן תוכו ואדרבה אמרו נטמאו אחוריו לא נטמא תוכו סד"א דשייכא טומאה זו אפי' בכלים שאין להן תוך קמ"ל. ומ"מ יש לדקדק דבסוגיא דבכורות דף ל"ח שהעיד חזקי' אבי עקש כל שאין לו תוך בכ"ח אין לו אחורים לחלוקה וכשנטמא בין בגבו ובין בתוכו כולו טמא ופריך לי' הא כ"ח בתוכו תלי רחמנא אית לי' תוך איטמי לי' לית לי' תוך לא איטמי ומשני דכנגדו בכלי שטף קאמר. ומאי דוחקי' לוקי' לי' בכלי חרס ולטומאת משקין דלא תלי בתוך. ונראה דהיינו דפי' רש"י שם דלא תיקשי אמאי לא גזור בכ"ח טומאת משקין לאחוריו תריץ משום דהתם ל"ש גזירה אטו משקה זב וזבה דכ"ח אינו מיטמא מגבו אפי' במשקה זב ע"כ. כוונתו דמ"ה לא מוקי לדחזקי' בכ"ח גופי' ובטומאת משקין משום דאפי' ביש לו תוך לא גזרו בו טומאה זו כלל (וחזקי' אמר בהדיא נטמא גבו נטמא תוכו נטמא תוכו כולו טמא) והרב במשנה למלך ספ"א מה"כ נדחק בדברי רש"י אלו עיי"ש. ומיהו לשיטת הרמב"ם ז"ל שסובר דגזור טומאת משקין בכ"ח מאחוריו וכמ"ש הרב כאן דכשיש לו תוך מיטמאין אחוריו במשקין. לדידי' צ"ל הא דלא ניחא לי' לאוקמי לדחזקי' בכ"ח גופי' משום דלא יתכן להחמיר בכ"ח שאין להן תוך. יותר משיש להן תוך דביש להן תוך נטמא אחוריו לא נטמא תוכו. ובאין בהן תוך נטמא כולו כדאמר חזקי' אין לו אחורים לחלוקה ולעולם נטמא כולו וכיון דכ"ח שאין להן תוך אין להם שום טומאה מן הטומאות איך יחמירו בהם לענין משקין יותר משיש להן תוך דיש להן כל הטומאות מדאורייתא [נמחק כאן ב' שורות וחבל] ולהכי מוקי לי' דכנגדו בכלי שטף קאמר דכלי שטף שאין להן תוך אין לו אחורים לחלוקה וכשנטמא אחוריו כולו טמא דאלו ביש להן תוך יש להן אחורים לחלוקה ואם נטמא אחוריו תוכו טהור ופריך לי' התם ואין לו תוך בכלי שטף דאור' בר קבולי טומאה היא בתמי' כלומר וא"כ הדר הו"ל כלי שטף ככ"ח דאין להחמיר באין להן תוך יותר משיש להן תוך וכן פי' קו' זו במשנה למלך ותמה שם על פירש"י ז"ל שמפרש בע"א. ומשני בהני דחזי למידרס דאפי' אין להן תוך מטמו מדאורייתא והחמירו חכמים בהן יותר דאפילו נטמא גבו כולו טמא דכיון דאין היכר כ"כ בין גבו לתוכו מיחלף לי' גבו בתוכו אבל יש להן תוך דמינכר בין גבו לתוכו בזה חילקו דנטמא גבו תוכו טהור ונטמא תוכו כולו טמא. והשתא לפי המסקנא שמעינין דלענין כלי חרס שנטמא גבו במשקין לא איירי בהו חזקי' כלל. ולרש"י ז"ל אין כ"ח מיטמא מגבו אפילו במשקין כמו במת ושרץ דאין