משנה אחרונה קנח

עריבה לר"ט וכוסות לר"ע ומשום דכלים הללו שכיח בהו הטומאה טובא וא"א ליזהר בהם לא העמידו גזרתם בהם. והיינו נמי טעמייהו דר"מ ור"י דדווקא לענין ידים הקילו שא"א לעמוד בה משום דמשמוש ידים רגיל שם הרבה. ומ"מ כולהו ס"ל דלא גזר, טומאה כלל גבי בית הצביעה שאפי' משקה טופח בבית הצביעה ונגע בו בידים טמאות לא טימא כלל וטהור לגמרי והשתא א"ש הא דאמר בתוספתא דמשקין טמאין שבבית הצביעה מטמאין את הככר ומשקין טהורין מיטמאין מן הככר דקמ"ל דאע"ג דלענין טומאת בית הצביעה עצמו אין המשקין מן הידים מטמאין אותו. אבל מטמאין כל שאר טהרות שנוגע בהן כדין כל משקין טמאין וכן מקבלין טומאה כשהן בבית הצביעה מן הככר הטמא שנוגע בהן ולא הקילו בהם אלא שאין מיטמאין מן הידים לטמא את בית הצביעה. והיינו נמי דתני דבית הצביעה טמא בטומאת אחורים לטמא המשקין שע"ג הארץ. וכן מתטמאין מן המשקין שע"ג הארץ לטמא אחורי הכוס. דאע"ג דלענין טומאת עצמו אין בו טומאה כלל. אבל לענין משקין שע"ג הארץ נטמא ודאי אף לטמא אחורי הכוס דלכל מילי חשוב בית הצביעה כמו אחוריו ממש לבד ממשקין שעליו בשעת משמוש ידים דלא גזרו בו וכדפי'. וא"ש נמי הא דא"ר מאיר בתוספתא א"א לו' במלא שער שלא נגע נטמאו המשקין. דהכוונה ג"כ שלא הקילו בבית הצביעה אלא משום דשכיח משמוש הידים ופעמים שיש משקה טופח בידים או בבית הצביעה ומרגיל את הטומאה ולא הקילו אלא במעט משקה שרגיל להיות טופח תמיד שם בבית הצביעה מן הידים הממשמשין אבל אם הוא מלא משקה בענין שיכול ליגע במשקה לבד מבלי שיגע בבית הצביעה ונמצא שהמשקין הללו הרי הם כמונחין בארץ. והיינו דקאמר שעד שלא נגע נטמאו כלו' עד שלא נגע בבית הצביעה נגע במשקין:

ובהכי מיפרשא נמי דברי ר' יוסי דמתני' דהא דאמר היו ידיו טהורות ואחורי הכוס טמאין אוחזו וכו' היינו שאחורי הכוס בכללו והיינו אף בית צביעתו טמא וכבר כתבנו שבית הצביעה הוא בכלל אחורים ואמר דמותר לאוחזו בבית צביעתו שהוא טמא אעפ"י שהמשקה טופח בידיו אינו חושש שמא נטמאו ידיו כלו' אין צריך לחוש לטומאה שלא גזרו כאן טומאה וכה"ג אשכחן בפ"ד דנגעים מ"ד אין חוששין שמא מיעט מקום שער את הבהרת מפני שאין בו ממש ונמצא שאין חוששין היינו שאין צריכין לחוש שמא מיעט שהרי לא מיעט. וה"נ אינו חושש שמא נטמאו ידיו א"צ לחוש שלא נטמאו ובתוספתא דריש ידים אין חוששין שמא לא נטל מרביעית כמי ה"פ א"צ לחוש שהרי לא צריך רביעית והא דקרי לבית צביעתו בלשון אחוריו כמ"ש שהוא אחורי הכלי ממש להכי זימנין קרי לי' אחוריו וזימנין קרי ליה בית צביעה (ולפ"ז פלוגתא דר"מ ור"י הוא דלר"מ אין בית הצביעה מקבל טומאה מן הידים ולא הידים מקבלין ט טימאה ממנו. ולר"י דווקא לידים הטהורות אמרו שאין מיטמאין מבית הצביעה אבל הם מטמאין לבית הצביעה ולק' נפרש טעמייהו) זה הוא מה שנ"ל ליישב לשין המשנה ותוספתא. ואעפ"י שבאמת דבר חדש היא לו' שאין טומאה לבית הצביעה לגמרי וכ"ש שהרמב"ם כ' בהדיא שאם נגעו ידים הטמאות במשקה טופח בבית הצביעה נטמא בית הצביעה בלא ספק עיי"ש בפירושו אבל אין בידי ליישב המשניות בענין אחר וצ"ע:

ודע שהרמב"ם כתב רפ"ז מהא"ה דהא דמשקין מטמאין כלים דוקא כשבאו מחמת אב ולא מחמת ידים עיי"ש. וקשה עליו ממתני' דהכא דבהדיא א"ר מאיר לידים הטמאות שיטמאו אחורי הכוס מן המשקה טופח וכבר הקשה כן הרב משנה למלך פכ"ח מה"כ. והרב בעל כ"מ הביא ראי' להרמב"ם שם מן הירושלמי ר"פ חומר בקידש דאמר התם היו ידיו טמאות ואחורי הכוס טהורין משקה לחוץ ע"ג הכוס ואוחזו בבית צביעתו פשיטא שאין משקה מיטמא מן היד לטמא את הכיס ע"כ. ולא ידעתי מה סיוע הוא זו דאי כשיטת הרמב"ם מאי אריא בית צביעה ואחורים הא אפי' תוכו לא מיטמא ממשקה שביד. ונראה דהירושלמי קאמר דאין המשקה שבבית הצביעה שנגע בו מביא טומאה לשאר כל אחורי הכלי וזהו פשיטא דקאמר דלר"מ אפי' בית הצביעה עצמו לא נטמא לפי שיטתנו לעיל. ואפי' לר"י דס"ל דידים הטמאות מטמאין את בית הצביעה עצמו אבל חלוקה מיהא אית לי' דאם נטמא בית צביעה לא נטמא אחוריו:

א"ר יוסי לא אמרו אלא לידים הטהורות:

ונראה דתרווייהו ס"ל דעיקר הטעם שהקילו לחלוק את בית הצביעה משאר אח אחורים כדי שלא להרגיל את הטומאה כדפי' לעיל ור"מ סבר כשם שחששו שלא לטמא את הידים הטהורות. ה"נ חששו שלא לטמא את בית הצביעה מן הידים הטמאות בכל שעה ור"י סבר דלא חששו אלא שלא לטמא את הידים אבל לטמא אחורי הכוס לית לן בה דמותר להשתמש בכוס שאחוריו טמאות: