משנה אחרונה קנז

נטמא אחוריו. ובין אם היו אחורי הכוס טמאים וידו הטהורה אוחזת בבית הצביעה לא נטמאת ידו ור"י סבר דוקא שלא לטמא ידו הטהורה אמרו אבל לטמא אחורי הכוס מחמת ידו אם נטמא בית צביעה נטמא אחורי הכוס ג"כ. כך משמע פשט השמועה. וכ"כ הרמב"ם בפירושו. אלא שאני תמי' שדברי ר' יוסי אינו כן והשיא הענין לדבר אחר שחלוקת בית הצביעה היא שאם אחז בבית הצביעה בכוס שאחוריו טמא אינו חושש שמא נטמאו ידיו באחורי הכוס. ולמה הניח עיקר הדין לו' שלא נטמאו ידיו ממגע בית הצביעה שהוא חלוק מאחוריו. ולא עוד אלא שהדברים בעצמן תמוהים שאמר אינו חושש שמא נטמאו ידיו. מאי חידוש איכא הא הלכה רווחת היא כל ספק ידים טהור כדתנן ספ"ב דידים. ולא ספק ידים בלבד אלא אפי' בכל טומאה שמד"ס ספקן ליטמא ולטמא טהור כדא"ר יוסי גופי' פ"ב דמקוואות מ"ב. ודוחק לו' דקמ"ל הכא אעפ"י שנגע בבית הצביעה ומשהו סמוך לו הוה אחוריו ואיכא למיחש דילמא לאו אדעתי' ונגע מעט למטה ונטמא. שזה לא יתכן כלל דפשיטא דהיינו נמי בכלל ספק ידים כדמוכח בשני ככרות ספ"ב דידים. ונראה שהר"ש ז"ל הרגיש בזה ולכך כתב בריש מתני' דבית הצביעה חלוק מאחוריו שאם אחד מהן טמא מותר ליגע באחר ולא גזרו שלא יטלנו בזה פן יגע בזה וכ"כ גבי עריבה גדולה שאוחזו בבית הצביעה ואינו חושש שמא יגע באחוריו הטמאות וכמ"ש הרב ג"כ. הרי ששינו הלשון של ר' יוסי דאמר אינו חושש שמא נטמאו ידיו. והיינו אם כבר נגע בבית הצביעה. ואינהו אסברו למילתא לענין לכתחלה דמותר ליגע בבית הצביעה ואינו חושש שמא יגעו במשקין שבאחוריו. וכנראה דמשום שהוקשה להם מילתי' דר"י שינו הלשון לו' דר"י נמי ה"ק דלכתחלה מותר ליגע ובא העבר במקום עתיד בדברי ר"י. ומלבד שזה דוחק נגלה. אלא שגם זה אינו מובן דמאי ס"ד לאסור ליגע במקום נגוב שמא יגע במקום משקה והיכן מצינו גזירה כזו. ואפי' באחורים עצמן היכא אשכחן דגזרו מקום נגוב אטו מקום משקה. ואי מיירי דבבית הצביעה נמי יש משקה ומותר לטמא אותו בידיו ולא גזרינין שמא יטמא גם האחורים. ומאי איכפת לן אם יטמא את האחורים ג"כ ומאי אולמי' דהא מהא ושניהם אינם מקום תשמיש ובתוכו מותר להשתמש בכוס שאחוריו טמאות והנה בין דברי משנתינו ובין דברי המפרשים ז"ל אין לנו לב להבינם: עוד ראיתי בתוספתא הביאה הר"ש ז"ל משקין טמאין שהיו נתונים בבית צביעתו של כוס ונגע בהן ככר הטהור נטמא הככר. משקין טהורין שהיו נתונין בבית צביעתו של כוס ונגע בהן ככר טמא נטמאו המשקין ע"כ. והדברים תמוהים מה בא ללמדנו דמשקין מטמאין אוכלין ואוכלין למשקין. ומה ענין זה לבית הצביעה ואטו משום שהן בבית הצביעה פרחה טומאתן

ותו תניא התם משקין טהורין שהיו נתונין ע"ג הארץ נגע בהן כוס שאחוריו טמאין בבית צביעתו נטמאו המשקין. משקין טמאין שהיו נתונים ע"ג הארץ ונגע בהן כוס שאחוריו טהורין בבית צביעתו נטמאו אחורי הכוס ע"כ. הרי דבית הצביעה מביא הטומאה לאחורי הכוס. וכן אחורי הכוס מביא הטומאה לבית הצביעה לטמא משקין טהורים בנגיעתו וצריך טעם מ"ש דמביאין טומאה זה לזה במשקין שעל הארץ ולא במשקין שעל גבן: תו תניא התם ר"מ אומר לידים הטמאות כיצד א"א לו' בנגוב שאין הידים מטמאין הנגוב. וא"א לו' במלא משקה שעד שלא נגע בהן נטמאו המשקין. אמור מעתה היו ידיו טמאות ואחורי הכיס טהור ומשקה טופח באחורי הכוס אוחזו בבית צביעתו ואינו חושש שמא נטמאו משקין שבאחורי הכיס מחמת ידיו ויחזרו ויטמאו את הכוס ע"כ. וצריך ביאור מה שאמר א"א לו' במלא שעד שלא נגע נטמאו המשקין מה נקרא מלא. ועוד עד שלא נגע מה טומאה יש. והר"ש מפרש מלא משקין כלומר אחוריו ובית צביעתו מראש ועד סוף ועד שלא נגע לאו שלא נגע כלל דא"כ במה נטמאו אלא שלא נגע בהן שלא לאחוז בו כדי להגביהו עכ"ל. ומבואר כמה מהדוחק יש בפירוש זה ומה חילוק יש בין הגביהו או נגע בלא הגבהה וגם פירוש מלת מלא אינו מיושב: ומה שנראה לפענ"ד ביישוב המשנה והתוספתא היא דחלוקת בית הצביעה ששנינו כאן אינו כמו חלוקת אחורים מתוכו דהתם היינו שאם נטמא אחוריו לא נטמא תוכו. אבל בית הצביעה חלוק לגמרי והיינו דלא גזרו בו טומאת משקין כלל שאפי' נפלו משקין טמאין בתוכו לא נטמא אפילו הוא עצמו ודמי לידות הכלים דאמרינין שמנגבן וטהורים. והא דלא תני לי' לעיל בהדי ידות היינו משום דגבי ידות לא שייך שום טומאת משקין. אבל בית הצביעה מתוך שהוא חלק מאחורים לגמרי כדפי' לעיל לא הקילו בו כ"כ אלא לענין