משנה אחרונה קנו

ואזניהם וידותיהן שנפלו עליהן משקין מנגבן וטהורים ובהא איכא היכרא דאלו בטומאה דאורייתא נטמא מקצתו כולו טמא. וי"ל כיון דיש כלים שאין להם כן ולא ידות ואוגנים לאו היכר מעליא היא אלא באחורים דישנם בכל הכלים. ומיהו בבכורות דל"ח אמרי' כיון דעביד היכר ביש להן תוך איכא היכרא נמי לאין להן תוך וצריך לחלק. ולשיטת הרמב"ם שסובר דמשקין מטמאין כלי חרס מגבן ניחא דמשום כני הכלים וידותיהן לחוד ליכא היכרא בכ"ח דאכתי יאמרו דטומאה דאורייתא והא דאוגנים וידות טהורין היינו משום דאפי' בשרץ טהורין דאין כ"ח מיטמאין מגבן. ולכך הוצרכו לו' דנטמא אחורי' לא נטמא תוכן והשתא הוה היכר מעליא דאי הוה מדאורייתא אמאי לא נטמא תוכן בכ"ח דאי משום שאין להן טומאה מגבן אפי' בשרץ א"כ אחוריהן נמי לא ליטמו כמו בשרץ. וליכא למי' דמשקין חמירי טפי משרץ ומטמאין כ"ח בגבן ולא בתוכן א"כ כני כלים וידותיהן אמאי טהורין לגמרי

מ"ז:

כל הכלים יש להן אחורים ותוך ויש להן בית הצביטה. פשטא דמילתא משמע דבית הצביטה נמי לחלוקה קאמר דומיא דאחורים ותוך והיינו שאם נטמא אחוריו במשקין לא נטמא בית הצביעה. והאי דלא תני דין דבית הצביעה במתני' דלעיל דקתני כלי שנטמא אחוריו תוכו ואוגנו ואזניו וידיו טהורין ולא חשיב נמי בית הצביעה. היינו משום דפליגי תנאי הכא בבית הצביעה ומחמירין בו שאינו חלוק מאחוריו לגמרי דלר' טרפון אין חלוק אלא בערבה ולר"ע בכוסות ולר"מ ור"י בטומאת ידים דווקא דקילא טפי ממשקין דידים עיקרן אינם אלא מדרבנן. ומשום הך מילתא לא תני לה בהדי הני דלעיל. וצריך לדקדק מאי חומרא דבית הצביעה טפי. ונראה דבית הצביעה היינו אחוריו ממש שבדופן הכלי מאחוריו סמוך לשפתו יש שם נקב שקוע בעוביו עשוי להושיט אצבעו שם כשצריך להגביה את הכלי או לטלטלו ומצד הדין ראוי להיות כאחוריו לגמרי דמשום שקועה פורתא לא נפיק מכלל אחורים. אלא שראו להקל בו מחמת שרגיל שם תמיד במשמוש היד וסתם ידים אין טהורות. וא"א לגזור שם טומאה שלא להרגיל חת הטומאה הואיל וא"א לעמוד בה הקילו בה והיינו טעמייהו דכולהו תנאי דמתני' וכמו שנפרש:

ר' טרפון אומר לערבה גדולה:

שמחמת גודלה א"א לטלטלה אם לא ע"י בית הצביעה וכיון שצריכה למשמוש ידים תמיד הוצרכו להקל בה שלא תטמא בבית הצביעה כדי שלא להרגיל את הטומאה שאם אחורי הכלי טמאין פעמים שיטמאו ידיו ע"י משקה טופח מן אחורי הכלי או איפכא שיטמא אחורי הכלי מחמת ידיו. אבל בשאר כלים שיכול לטלטלן בלא בית צביעה לא חילקו בית צביעה מאחוריו:

ר"ע אומר לכוסות:

פי' הרב אף לכוסות כלו' אף לכוסות כמו לעריבה. ומ"מ שאר כלים חוץ מאלו מודה ר"ע דאין להם בית הצביעה דאל"כ ר"ע היינו ת"ק., ומ"מ בתוספתא איתא אמר ר"ע לא הזכירו בית הצביעה אלא לכוסות שלא יהא שותה וראשון ראשון מיטמא ע"כ. ונ"ל דה"פ דר"ע נמי טעמי' דחלוק בית הצביעה בכוסות שלא להרגיל את הטומאה. ובשאר כל הכלים לא חייש להרגל טומאת ידים או לטומאת אחורי הכוס מן הידים דכל הני טומאות קלות הן. אלא איהו חייש לטומאת המשקין בפיו דזימנין דשתי משקה תרומה בכוס שאחוריו טמאות דהא מותר להשתמש בכוס שאחוריו טמאין כדאמרי' בפ"ח דברכות ואי אמרי' דבית צביעה טמא בטומאת אחוריו ושפתיו נוגעין בבית הצביעה בשעת השתי' וכשחוזר המשקה מפיו לכוס כדרך השותים וכדמוכח בריש מקוואות נמצא מטמא המשקין שבכוס וגם מה שבפיו. וכדי שלא להרגיל טומאה זו אמרו שבית הנביעה חלוק מאחוריו בכוסות והיינו דאמר שלא יהא שותה וראשון ראשון מיטמא ע"כ. וכיון דאמרו דבית הצביעה אינו טמא מחמת אחוריו תו ליכא הרגל טומאה אפי' אחוריו טמא לא חיישי' שמא נטמא משקה שבפיו מחמת אחוריו דאין המשקה נוגע אלא בבית הצביעה שהוא סמוך לשפת הכלי במקום שתייתו אבל ליגע באחורי הכלי מרחוק לא חיישי' כדאמר במתני' דלק' אינו חושש שמא נטמא משקה שבפיו מאחורי הכוס ולא אוכל להבין דברי הר"ש ז"ל שכתב דר"ע דתוספתא פליג אמתני' דקתני אינו חושש שמא נטמא משקה שבפיו מאחורי הכוס ור"ע סבר דחיישינין עכ"ל. והדברים תמוהים אצלי:

ר"מ אומר לידים הטמאות והטהורות:

לכאורה נראה דר"מ ור"י נמי טעמייהו דעיקר מה שחילקו בית הצביעה מן האחורים שלא להרגיל את הטומאה כדפי' לעיל אלא דאינהו אתי למי' דלא לכל הטומאות של משקין חילקו אלא במשקין של טומאת ידים דווקא משום דכל עיקר החשש הוא משום דבבית הצביעה שכיח משמוש ידים טפי. ולכך אמר ר"מ שבין אם היתה ידו טמאה ונגע בבית צביעה במקום המשקה אעפ"י שנטמא בית הצביעה לא