משנה אחרונה קנד

במחלוקת חילוק של המכריע הוה הכרעה שלישית ואינה מכרעת אע"ג דהוי חד לגבי תרי א"כ ה"נ דכוותי' ומסוגי' דזבחים לאו ראי' היא דהילכתא הכי די"ל רבא לשנויי ברייתא אתי ולומר דאתיא כר"ש: ומ"מ איך שיהי' בין לשיטת המפרשים ובין לשיטתינו ליכא מאן דס"ל במקום שיש אחורים ותוך צריך כולו טבילה זה ודאי אינו אלא לשטת המפרשים א"צ טבילה אלא אחורים וה"נ ס"ל לר"מ בהני כלים דמתני' ואתי ר"ש למימר דבהני צריך להטביל כולו דלענין טבילה סבר כר"י. ולשיטתנו לר"מ אפי' אחורים א"צ טבילה ור"ש מצריך טבילה לאחורים או לכולו. וההוא דרובע וחצי הרובע שמטביל כולו חומרא בעלמא הוא ודלא כהרב משנה למלך ז"ל וכתבנו עוד במ"ה. ועוד הוכחנו בפי"א דפרה מ"ה דכשנטמא אחוריו לבד א"צ טבילה כלל

מ"ד הרובע וחצי הרובע. הני לא דמי למדות היין ושמן דמתני' דלעיל לפי פי' הרב שם כדפי' שם. ולמאי דפי' שם פשיטא דמעיקרא ל"ק דהתם אין תשמיש לתוכן בלא אחוריהן ששוקען כולו במשקה ול"ד להך דרובע וחצי רובע אינם עשוין למדה וכל חד תשמישו לעצמו הואיל וחצי הרובע אחורים לרובע. דאינהו סברי דלעולם הקטן טפל לגדול. ור"ע א"ל כיון דזה מיוחד לתשמיש כמו זה אין בידנו להכריע איזהו טפל ושמא הרובע טפל. ומספיקא אזלינן לקולא בדרבנן ואין שום אחד מהן מביא טומאה לחבירו כדפי' בר"פ. ומיהו י"ל דהכא ר"ע לפי דבריהם השיב להם דמאי דפשיטא להו דחצי הרובע הוה אחורים אמר להו די"ל נמי איפכא דשמא הרובע הוי אחורים. אבל לקושטא דמילתא ס"ל דאין אחד מהן חשוב אחוריים אלא כל חד כלי לעצמו הוא כיון דתשמישו בפ"ע דיינינן להו כאלו אין מחוברין ולא שייך הכא תוכו ואחוריו כלל. וגדולה מזו מצינו לקמן פכ"ו מ"ב כיס לתוך כיס נטמא א' מהן במשקה לא נטמא חבירו. אע"ג דהפנימי מבטל תוכו של חיצון לא אמרי' דהפנימי הוה תוכו והחיצון אחורים דכיון שאין צריכין זה לזה חשובין כשני כלים לגמרי. והיינו דוקא לטומאת משקין דרבנן אבל לטומאה דאוריי' נגעה טומאה באחד מהן נטמא כולו כדלעיל פ"ב מ"ז בטבלא מלאה קערות וכמ"ש הרב שם. וה"נ גבי כיס לתוך כיס כדאיתא בתוספתא. ומיהו אפי' בטומאה דאורייתא כל שאין צריכין זה לזה בחבור זה מדאורייתא לא נטמא האחד בטומאת חברו אלא מדרבנן והארכנו במקום אחר בזה: כלי שנטמאו אחוריו לא נטמא תוכו. מ"ש הרב וכשנטמא הרובע אחוריו של חצי רובע טמאין כו' לא ידענא מאי הוא דבמשנה דלקמן מפורש דחצי רובע ואחוריו טהורין. וצ"ל דהרובע עצמו טמא שהוא אחוריו של חצי רובע

מ"ה חצי הרובע ואחוריו טהורין. מ"ש הרב דדופן המפסיק טהור הצד שכלפי חצי רובע. ותמה תיו"ט דלית הילכתא כריב"נ דספ"ב. ולעד"נ דכוונת הרב כאן על פני הדופן האמצעי היינו השטח כולו שהוא תוכו של חצי רובע ממש ופלוגתא דריב"נ וחכמים הוא בעוביו של הדופן למעלה. והיינו דהדר הרב וכתב בסוף המשנה ודין דופן האמצעי מפורש לעיל כו' כלומר דין עוביו מפורש לעיל דפליגי בי'. ומכלל דעד השתא לא מיירי בעוביו. והיינו נמי שהאריך הרב כאן לפרש אחורים דמתני' שהם הדפנות המקיפות מבחוץ ובכולי' פרקין לא נחית לפרושי הכי ועוד דאמאי לא כתב נמי דשוליו הם בכלל אחורים אלא דודאי מילתא דפשיטא הוא דהדפנות והשולים הם אחורים דכולי' פרקין אלא שכאן בא להוציא הדופן האמצעי שצד אחד שבו הוה בתוכו והשני הוה אחוריו ולכך כתב דהדפנות כולם הם אחורים מלבד דופן אמצעי. ובחנם תמה הרב משנה למלך על הרב בזה: אין חולקין את הגביים. וצריך טעם מ"ש רישא כשנטמאו האחורים מחמת תוכו דחולקין את האחורים כדקתני חצי רובע ואחוריו טהורין. ומ"ש הכא כשנטמאו אחורים עצמן אין חולקין. ומן הסברא הי' נראה דבשניהם חולקין. דכי היכי דאם נטמאו אחורים מחמת תוכו האחורים של השני טהורים שאין הטמא צריך לאחוריו של שני וכשני כלים דמו. ה"נ אחוריו של זה שאין בו צורך לאחוריו של חברו לאו כמחוברין חשיבי ואי משום דחיישינין דלמא אתי למיטעי וישתמש במקום טמא ויסבור שזה הוא משל טהור כיון דליכא היכר והפסק בין האחורים א"כ רישא נמי ניחוש להכי. ונ"ל דהיינו טעמא דאחורים לאו בני תשמיש נינהו וכל טומאתן חומרא בעלמא הוא דחיישינין שמא לפעמים בשום זמן יפלו עליו אוכלין או משקין ויטמאו והלכך לא חיישי' לה אא"כ נטמאו האחורים לבד ולא נטמא תוכן דמתוך שלא נטמא תוכן אינו חושש לטובלו מיד כיון דתוכו טהור ומותר להשתמש בכוס שאחוריו טמאות ואיכא למיחש שמא ברוב הימים יפלו אוכלין ומשקין על אחורי הכוס ויטמאו ולכך אמרו כשנטמא אחורים של אחד כל האחורים טמאין שא"א לצמצם עד מקום הטהור כיון דליכא היכרא ואין הפסק ביניהם. אבל