משנה אחרונה קנב

הו"ל למתני' השולחן והדלפקי וטבלא שאין לה לזבז. ואמאי תני לה לבסוף בתר מילתי' דר"מ אלא דמתני' גופה אתי לפרושי טעמא אמאי גזרו טומאת משקין בפשוטין דאפי' במשקה זב אין להן טומאה ואמר שהרי הן דומין לטבלא שאין לה לזבז דנהי דשלחן ודלפקי לא חזו למדרס דלמלאכתן קיימי הטבלא ראוי' היא למדרס כדאמרינין לק' רפכ"ז טבלא שאין לה לזבז בכלי עץ טמאה והיינו משום מושב כדמוכח התם והלכך גזרו הני אטו הני. ולהכי תני להו בתר מילתי' דר"מ דאיהו משוי להו לגמרי

מ"ב המרדע יש לו אחורים ותוך: פי' הרב אם כפלו משקין על החרחור אין טמא אלא שבעה וכו' עס"ה ומשמע דוקא לענין טומאת משקין הדין כן דאלו בטומאה דאורייתא בין נגע תוך שבעה וארבעה ובין חוצה להם הכל טמא שאין שיעור ליד החרחור והדרבן ואפי' ארוך יותר משבעה וארבעה הכל הוה יד. ומה ששנינו בפכ"ט מ"ז ומ"ח שירי החרחור והדרבן לזה ארבעה ולזה שבעה דווקא לענין שירים איתמר דאם נשבר שיעור השירים שבעה וארבעה והיינו הא דא"ר מאיר הכא לא הוזכרו אלא לשירים כמ"ש הר"ש: ופליגי הכא לענין משקין דר"י סבר כמו דלשירים סגי בשבעה וארבעה ה"כ בטומאת משקין הקילו דחוץ לשבעה וארבעה הוי כאחורים ואם נפלו המשקין שם לא נטמא מה שלפנים. ור"מ סבר דלא הוזכר אלא לשירים אבל טומאת משקין דינם כטומאה דאורייתא כדין כל הידות שאם נטמא תוכו טמא כל היד אף חוץ לשבעה וארבעה. ומיהו אם נטמא המרדע חוץ לשבעה וארבעה מודה ר"מ דלא כטמא החרחור והדרבן דהא בכל טומאת משקין אין היד מביא טומאה לכלי כדלק' מ"ו. ולא פליגי אלא בנטמא החרחור והדרבן דלר"י אין טמא אלא שבעה וארבעה וחוצה להן טהור ולר"מ הכל טמא. והיינו דמפרש הרב לר"י אין טמא מן המרדע אלא שבעה ולדרבן ארבעה ולא ניחא לי' לפרש דלר"י הכל טמא כמו בכל אחורים ותוך דפרקין שאם נטמא תוכו כולו טמא. דהכא אין לפרש כן דאי לר"י הכל טמא במאי פליג ר"מ דאי בנטמא המרדע חוץ לשבעה וארבעה ליכא למי' דלר"י הוה כנטמא אחוריו ולא נטמא תוכו ולר"מ לא חשוב אחוריו והכל טמא. דהא פשיטא דלכ"ע במשקין אין הכלי טמא מחמת היד. והא דמשמע שאם נפלו המשקין תוך שבעה וארבעה מביאין טומאה לחרחור ולדרבן צ"ל דתוך שבעה וארבעה חשובי ככלי עצמו וכמ"ש תיו"ט במשנה דלק'. אלא דבאמת לא מצינו זה בהדיא בשום מקום שהמרדע אפי' תוך שבעה וארבעה יביא טומאה לכלים. ופלוגתא דמתני' אינה אלא אם נפלו משקין על החרחור ודרבן עצמן דלר"י אין טמא אלא שבעה וארבעה ולר"מ הכל טמא והכי תניא בתוספתא. ומיהו כ"ז בטומאת משקין אבל בטומאות דאורייתא לא פליגי דאין שם שיעור שבעה וארבעה כלל והכל טמא שלא הוזכרו אלא לשירים כדפי' ודלא כדמשמע מדברי הרב ותיו"ט פכ"ט מ"ז דאפי' בשלימים לא הוו יד אלא שבעה וארבעה וכ"מ מדברי תיו"ט במתני' דלק' וזה לא מצינו בשום מקום

מ"ג מדות יין ושמן: לפי פי' הרב והר"ש כל הני כלים דמתני' יש להן שני תשמישין פנים ואחור וניכר מתוכן איזה עיקר ואיזה טפל. ור"י סבר דאפי' זה שהוא טפל אין דינו כאחורים דהא דהקילו באחורים משום שאין שם תשמיש כלל. אבל זה שיש בו תשמיש הוה כמו תוכו. ור"מ סבר דהטפל לעולם הוה אחוריו אם ניכר מתוך תשמישן איזהו עיקר ודמי לתוברות דר"פ שמוכיחין שזה תוכו. אבל ברובע וחצי רובע שאין ניכר שהחצי רובע אעפ"י שהוא קטן תשמישו מצוי ותדיר כמו הרובע והלכך מודה ר"מ התם והא דברפ"ב גבי טומאת כלי חרס דאין מיטמא מגבו ומיטמא מאחוריו כשיש חקק מאחוריו כמ"ש הרב שם דחשוב כמו תוכו ולא פליג ר"מ התם. היינו טעמא דהתם טומאת תוכו דאורייתא גזור רבנן מאחוריו. והכא תוכו גופי' דרבנן במשקין כך צריך לפרש לפי פירושם של הר"ש והרב ז"ל. אמנם עיקר פירושם דחוק היא דהא משמרת ומסננת אין נראה שיש להם חקק מאחוריהן או שום תשמיש שהרי המשקה מסתנן דרך שם ואיך משתמשין שם. ועוד דגבי כלי חרס ברפ"ב קרי לדפנות הפשוטין גביהן ולתשמיש החקק שמאחוריו קרי אחוריהם והכא דבכולי פרקין תני אחוריהן משמע דאפי' יש שם תשמיש וחקק יש בהן אחורים ותוך לכ"ע. ועוד דצריך לחלק בין תשמישין אלו לרובע וחצי רובע דהתם לא פליג ר"מ. ועוד דר"י דקאמר סתם אין להן אחורים ותוך משמע דבין נגעו משקין בחקק או בתשמיש שבאחוריהם ובין נגעו בדפנות הפשוטים בכולן נטמא גם תוכו דכל אחורים דפרקין היינו הדפנות וגם השולים מסביב. ובשלמא בשולים, ובחקק שפיר דס"ל דקרוי תוכו אבל בדפנות אמאי. ובאמת לולא