משנה אחרונה קמד

דפ"ד שכתבו דקרא דמדין וכל כלי עץ תתחטאו ילפי' מיניה טבילה לפשוטי כלי עץ וע"כ בהני דחזו למדרסות דאל"כ אין להן טומאה. וכ"מ עוד מדברי התוס' דשבת דס"ו ד"ה רבא אמר וכן מוכח בגמ' דבכורות דל"ח דפריך אמאי גזרו טומאת משקין גבי פשוטי כלי עץ כיון שאין להן טומאה מן התורה ומשני בהני דחזו למדרסות ואי איתא דחזי למדרס כמי לא מיטמו בשאר טומאות אלא מדרבנן אכתי לא מתיישב אמאי גזרו טומאת משקין משום משקה זב וזבה והרי משקה הזב נמי לא מטמו לי' מדאורייתא שאין להן אלא מדרס אלא ודאי דמטמו לי' מדאור' וכן מוכח בספ"ק דסוכה גבי חוצלות דפריך התם מדרס אין מת לא והא כל הטמא מדרס טמא מת ומאי קושיא דילמא מדאורייתא קאמר. וכן משמע עוד להדיא בתוס' דמנחות דל"א גבי שידה עיי"ש ומה שהביא תיו"ט מדברי הרמב"ם שכתב שמתטמאין במדרס מן התורה ובשאר טומאות מדבריהם. י"ל שכל הנלמד מי"ג מדות דרכו של הרמב"ם לקוראו דברי סופרים כידוע גבי קידושי כסף וכמה דוכתי אעפ"י שדינו כדין תורה, ומ"מ לשונו לא משמע כן

מ"ה: שלשה תרבוסין הם: פי' הרב כעין ארגזין ע"כ. ונ"ל דמ"מ אין עשויין לקבלה והוו פשוטין דאי עשויין לקבלה לא הו"ל למיתני שאוכלין עליו טמא מת דתיפוק לי' דמשום כלי קבול טמא כל שאין מיוחד לשכיבה או לישיבה אלא בפשוטין איירי והשתא קמ"ל מתני' דפשוטי כלי עור יש להן טומאה מדרבנן דאכתי לא אשמועי' תנא בהדיא בשום דוכתא ועוד קמ"ל דשל זתים טהור מכלום דאפי' מדרבנן טהור משום שאינו משמש אדם אלא משמשי אדם והיינו ששוטחין עליו זתים ואין הפשוט טמא מדרבנן אא"כ משמש אדם ומשמשי אדם כדאיתא בת"כ הביאה הר"ש לעיל רפכ"ב: ונראה דה"ה דהו"מ למיתני הכא ושל עור הדג טהור מכלום כדלק' מי"א. אלא כיון דמשכח טהרה אפי' בשל יבשה ניחא טפי ומה"ט נמי לא תני הבאה במדה טהורה דהא גם בכלי עור טהורין הבאין במדה כמ"ש הרמב"ם בפ"ג וכמ"ש ג"כ תוי"ט בשם מהר"ם לק' מ"ט אלא כיון דמשכח טהרה אפי' בקטנים ניחא טפי. ולמאי דפי' דהכא בפשוטין איירי (לא] שייך כאן באים במדה

מ"ו שלש בססות הן: נראה דה"נ אתי לאשמועי' דשל דלפקי טמאה משום פשוטי כלי עץ וכאן שנה רבי דיש טומאה לפשוטי כלי עץ מדרבנן שעדיין לא פירש לנו דין זה ומתני' דלעיל בפשוטי כלי עור ומיהו לק' רפכ"ז הדר תני לן טומאת פשוטי כלי עץ והתם אגב גררא. אבל צ"ע דמשום שמניחין עלי' כלים אמאי טמאה הא משמשין כלים ולא אדם אינם טמאין וצ"ל דמשמשת בשעת מלאכה ושלא בשעת מלאכה ככללא דר' יוסי בפט"ז. ויש לפרש מתני' בענין אחר דכל שלש בססות מיוחדין לישיבה אלא כיון שהבסיס אינו כלי לעצמו אלא הוא טפל ומשמש לכלי אחר הולכין אחר עיקר הכלי והלכך אותו שלפני המטה והספרים שעיקר הכלי עשוי לשכיבה ולמזגא עלי' גם הבסיס טמא מדרס ושל דלפקי הואיל ודלפקי אינו עשוי למדרס הבסיס ג"כ טהור אפי' עשוי למדרס דבתר עיקר אזלינין ושל מגדל שגם המגדל אינו עשוי למדרס וגם במגדל שהוא בא במדה איירי כיון שהמגדל טהור מכלום גם הבסיס טהור. וכל הבססות מיירי שקבועין ומחוברין בכלים ודכוותה תנן בפי"ח מ"ב במוכני אם אינה נשמטת הולכין אחר העיקר

מ"ז: האפיפורין. פי' הרב שכותבין בו חשבונות וחזי לישיבה ע"כ פי' שמצד אחד יש שם מקום קבוע שיושב עליו הסופר בשעה שכותב. וה"ז מיוחד לישיבה דאל"כ מאי דחזי לישיבה לא מהני כיון שא"ל עמוד. וא"כ הא דתני ושיש בו בית קבול שעוה טמא מת. הו"מ למיפלג בדידי' שאם אינו עשוי לישיבה טמא מת כדין פשוטי כלי עץ מדרבנן. אלא שדרך כל אפיפורין להיות בו מקום קבוע למושב. והא דתני חלקה טהורה צ"ע אמאי טהורה הא טמא מדרבנן דפשוטי כלי עץ היא ותי' הרמב"ם בפירושו דקטן הוא ומקטנותו אין בו תורת כלי ומ"מ אין כאן חידוש בכולה מתני' אם לא שנאמר דהיא גופה חידוש היא דקטנותו מבטל לי' מתורת כלי. ויש לפרש דחלקה היינו שעתיד לחוק בו בית קבול ועדיין לא חקק וקמ"ל דטהור אפי' מתורת פשוט כיון שדעתו לעשותו כלי קבול ולא נעשה מעולם לשם פשוט וכמו שכתבנו זה לעיל בפי"ט ובפ"כ. וכן יש לפרש הא דאמרי' בפ"ק דחולין דכ"ה כלי עץ מחוסר חטיטה טהור ופריך פשיטא ומשני לא צריכא דחק קפיזא בקבא. התם נמי טהור לגמרי אפי' מתורת פשוט. דאי טמא משום פשוט לא הוה תני טהור סתם

מ"ח: של זגגין. בתיו"ט כתב שהכ"מ תמה מאי שנא מתרבוסין וכו' עיי"ש ולא ידענא מאי