משנה אחרונה קמג

עגלות סתמן עשויין לטלטלן ע"י שורים, לא בעי' בהו מעשה מוכיח קמ"ל דאפי' עגלות בעי מעשה מוכיח כיון דלפעמים מיטלטלין באדם ג"כ

והנה בין לפי' הרב במתני' ובין לפי הפי' שכתבנו ניחא הא דצריך למיתני הך מתני' שאין בה שום חידוש אלא משום דשל אבנים טהורה מכלום חידוש הוא לפי' הרב לאשמועי' דנקובה מתחלתה נמי טהורה כמו שלימה שניקבה ולפי' שכתבנו לאשמועי' דכשיש בה מעשה מוכיח דלאבנים אעפ"י שאינה באה במדה הוי כמו באה במדה

מ"ג שלש ערבות הן. משנה זו אין בה שום חידוש דכולה הא תנינא לה לעיל ולא תני לה הכא אלא לפי שמוצא בה שלשה דינים והא דקתני והבאה במדה טהורה הו"מ למיתני נפחתה במוציא רמון. אלא דבכולי' פרקין לא איירי בפחותים אלא בשלמים שעדיין הס כלים ואפ"ה טהורין ועוד דערבה שנפחתה במוציא רמון חזיא למדרס לר"ע כשהתקינה ולחכמים בקיצוע בפ"כ מ"ד ומיהו נראה דכולה מתני' לא תני לה אלא משום בבא דהבאה במדה ובערבת בעה"ב איירי שנחלקו בה ר"א ור"י ברפט"ו דלר"מ אפי' באה במדה טמאה וסתם לן תנא הכא כר"י: והבאה במדה טהורה מכלום. כאן לא כתב הרב דאאינה מיוחדת למדרס קאי כמ"ש במשנה דלקמן. דהכא פשיטא דבמיוחדת למדרס לא משכחת לה באה במדה שהרי אינה אלא משני לוגין ועד ט' קבין

מ"ד שלש תיבות הן. גם במשנה זו לא מצינו שום חידוש שכבר נשנו כל אלו הדינים במקומן ולא תני לה הכא אלא משום דאית בה שלשה דינים. ואי הוה אמרי' דהבאה במדה טהורה מכלום קאי נמי אמיוחדת למדרס דאף במדרס טהורה כשבאה במדה א"ש דמשום הך חידוש תני לה דמצד הסברא אית לן למימר דטהרת באה במדה לא שייך לענין מדרס דמדרסות לא איתקש לשק וכמ"ש הר"ש והרב כאן וכ"כ התוס' בשבת דפ"ד. אבל מדברי הרמב"ם נראה שסובר דבאים במדה טהורין אף ממדרס שהרי לא הזכיר בחבורו פ"ג גבי טהרת הבאים במדה שבמדרס מיטמאין. ועוד שבטהרת דברים הבאים מן הים ביאר בהדיא שטהורין אף במדרס כמ"ש בפ"א מה"כ והרי טהרת דברים שבים נמי מההוא קרא דמת ושרץ אתי כדאמרי' לעיל בפי"ז מה בגד מן הגדל בארץ אף עור כו' וההוא קרא במת ושרץ כתיב ולא במדרס ואפ"ה ס"ל להרמב"ם דטהורים גם ממדרס וה"ה לבאים במדה. ויש לתת טעם לסברא זו דדוקא לענין פשוטי כלי עץ אמרי' בבכורות דל"ח מדרסות לא איתקש לשק אבל לשאר הטהורין כגון דברים שבים ובאים במדה לא אמרי' הכי וטעמא דהאי ק"ו דמייתי בפ' כיצד הרגל מה פכין קטנים שטהורין בזב טמאין במת מפץ שטמא בזב אינו דין שטמא במת. ובאמת האי ק"ו איכא למילף איפכא לקולא מה פכין שטמאין במת טהורין בזב מפץ שטהור במת אינו דין שטהור בזב ולענין טומאה לא שייך למימר לחומרא ילפינן דחומרא דאתי לידי קולא ששורפין תרומה וקדשים אלא לענין מפץ ליכא למימר דטהור בזב דהא וכל המשכב אשר ישכב עליו כתיב וזה ראוי ועשוי למשכב וכן כל פשוטי כלי עץ אבל לדברים שבים ובאים במדה אהני ק"ו לטהרן ממדרס דכיון שטהורין במת אינו דין שטהורין ממדרס והכי מסתברא דאהני קרא דוכל המשכב לטמא מפץ ופשוטי כלי עץ דראויין לטומאת מת אם יעשה מהן כלי קבול דהעושה כלי קבול מ"מ טמא כדתנן בפי"ז. ואהני ק"ו לדברים שבים ובאים במדה שאין באין לכלל טומאה לעולם. וראיתי להרב משנה למלך פ"ג מה"כ נסתפק בכלי עץ העשוי לנחת ומיוחד למדרס אי מיטמא בשאר טומאות מהכלל דכל המטמא מדרס טמא במת ע"כ. נראה שתופס בפשיטות דעשוי לנחת לא מהני לטה' במדרס כשטת הר"ש והתו' וגם הט"ז ביו"ד סי' קצ"ח אות ל"א כתב כן אליבא דהרמב"ם. ולעד"נ פשוט דלהרמב"ם אף ממדרס טהור וכדפי' ובהא דאמרי' כל הטמ' מדרס טמא מת דמשמע לי' לתיו"ט דטמא מדרס מדל ור' וטמא מת מדרבנן ככל פשוטי כלי עץ ולפעד"נ דפשוטי כלי עץ נמי כל שטמא מדרס יש לו ג"כ טומאת מת דאורייתא דהא מק"ו ילפי' לה התם בפ' כיצד הרגל וכמ"ש התוס' שם וק"ו דאורייתא הוא וכ"כ התוס' בהדיא במס' ב"ב דס"ו ובעירובין דל"א. ועוד ממקומו הוא מוכרע דפשיטא דמפץ לא גרע מפשוטי כלי עץ וכ"כ הרמב"ם פ"א מה"כ דכלים העשויים מגומא והעלים והשריגים כגון המפצות הם בכלל כלי עץ שהכל גדל מן הארץ כעץ ע"כ וא"כ מאי קאמר מפץ במת מנין הא מדרבנן מיהת טמא כפשוטי כלי עץ אלא ודאי דמדאורייתא קאמר ומיהו מדברי הר"ש והרא"ש לקמן מ"י נראה דמפץ של שיפה ושל גמי אינו בכלל כלי אפי' יש לו בית קבול ועלה אמר מפץ במת מנין ויליף לה הואיל ומיטמא במדרס מיטמא במת ואין ה"נ במקום שאין מיטמא במדרס אין בו שום טומאה. וכ"מ מדברי התוס' במס' שבת