משנה אחרונה קלז

עמוד וב"ש ס"ל דאין הכלים עולין מטומאתן אלא בשנוי מעשה והכא ליכא שנוי מעשה בגוף הכסא דהא חזי לישיבה אלא שהעריבה מונעת ואין זו שנוי מעשה. וב"ה ס"ל דקביעותו לערבה חשוב שנוי מעשה. ומה שהקשה הראב"ד מכופת שקבעו בנדבך ומפץ שקבעו בקורות דאין הקביעות מבטל. נ"ל דדווקא מהני קשיא לי' משום דודאי נדבך הבנין חשוב לי' טפי מכופת וכן קורות ביתו חשובי ליה טפי מן המפץ ואפ"ה לא אמרי' דמבטל להו לכופת ולמפץ והכא נהי דערבה נמי דהוה לתשמיש חשוב לי' טפי מכסא לישיבה שכבר אפשר לו שישב ע"ג הקרקע וע"ג האבן. מ"מ לא עדיף ערבה זו מחשיבות דבנין וכיון דהבנין לא מבטל לכלים אמאי אמרי' דערבה מבטלא טפי ולהכי לא רמי הראב"ד מכסא אכסא כמ"ש תיו"ט. משום דכסא דפ"כ מיירי שקבעו בכלונס ובקורת בית הבד שאינם כלים אלא עצים פשוטים ולגבייהו ודאי לא בטל הכסא. ולגבי ערבה דכלי היא בטל ולכך דקדק הראב"ד ורמי להו מכופת ומפץ. ואמנם מה שתי' הראב"ד דהתם בדוכתייהו נמי לישיבה קיימי כו' לא אוכל להבין דאי אפי' קבעו ובנה אכתי לישיבה קיימי א"כ אמאי טהורין דכלל גדול היא דמחובר לקרקע אינו טהור אא"כ בטל תשמישו כדמוכחי משניות דפ"כ כדפי' שם. ואי מפרש דמתני' דהתם ה"ק דקבעו לחוד לא מהני כיון דלא בטלה ישיבתו. וכן בנה לחוד דלא בטלה ישיבתו נמי לא מהני. עד שקבעו ובנה עליו דאז בטל תשמישו. גם זה לא יתכן כלל דאמאי פסיקא לי' דקבעו לא בטל תשמישו והרי אם קבעו שלא כדרך ישיבתו ודאי בטל וכן בנה עליו וא"כ ליפלוג וליתני בקבעו לחוד או בנה לחוד אי בטלה תשמישו טהורין ולולי פה קדוש נראה דהתם ודאי כולהו בבטל תשמישן איירי ואפ"ה קבעו לחוד לא מטהר משום שדרך הדברים שקובעין בבנין בקביעות גמור שקובעין אותם במסמרים וגם משקעין אותם בתוך הבנין והיינו בנה עליו. וכל כמה דלא עביד תרווייהו איכא גילוי דעתא דלא מבטל להו התם והלכך אמרי' דלא בטלי. אבל הכא דליכא גילוי דעתא בקביעות לחוד בטלי. ועוד יש לחלק דכל הני דלעיל פ"כ שקובע דבר הקל ומיטלטל לטל אל דבר הכבד וגדול וקביע כמו כסא שקבעו בכלונס ובקורת בית הבד ומפץ וכופת שקבען בבנין. ואיכא למימר דלשמירה עביד שמתירא שלא יגנב הכסא או המפץ דומיא דשלשלת הסיטונות דרפי"ב ולא מבטל להו התם. אבל כסא וערבה שניהם קלים ונוחים להטלטל ואין זו לשמירה אלא ודאי מבטל לי': שמאי אומר אף העשוי בה. ופליג אדב"ש ואב"ה דתרווייהו מודו דהעשוי בה טהור דאפי' בקבעו דמטמו ב"ש היינו משום דבעו שינוי מעשה להעלותו מטומאתו. אבל העשוי בה מעולם לא בא לכלל טומאה שלא הי' עליו שם כסא מעולם. ושמאי ס"ל דאדרבה העשוי בה חמיר טפי דבשלמא העשוי לעצמו וקבעו לערבה אח"כ איכא למי' דנמלך שלא להשתמש בו עוד בכסא ומבטלו לגבי הערבה אבל זה שעשוי בה ע"כ לשם כסא עשאו ומספקא לן שמא מבטל הערבה לגבי הכסא והלכך טמא

מ"ה שכן דרכו להיות מטהו. ואי לאו שכן דרכו לא הי' טמא עד שיחשוב עליו כמו בשלחן לעיל מ"ב

מ"ו ר"ש אומר אם הי' רחב טפח. ומשמע דלת"ק פחות מטפח נמי טמא. והא דבפכ"ז מ"ד מוכח דלכ"ע אין מושב פחות מטפח. היינו בתחלתו אבל שיריו בכל שהו סגי. ומיהו אם נטלו שנים זה בצד זה ולא כשאר אלא אחד מן החיצונים משמע דטהור אפי' יש בו רחב טפח דלא פליגי אלא באמצעי אבל בחיצונים לכ"ע לא סגי בפחות משנים והטעם דהיושב בצדו מכריע הכסא ונופל הלכך לא חזי כלל. והא דבמתני' דבסמוך תנן דר"ע מטמא ענין אחר הוא כמו שנפרש בסמוך

מ"ז כסא שניטלו שנים מחיפוייו זה בצד זה: לכאורה נראה דאדלעיל קאי דאיירי התם בניטל האמצעי ובניטלו חיצונים דטמא והכא בניטלו זה בצד זה פליגי. אבל הלשון לא משמע כן דלא הו"ל למיתני כסא שניטלו מכדי בכסא איירי ועלי' קאי ליתני ניטלו שנים זה בצד זה ועוד אי לענין מדרס פליגי מאי אתי ר' יהודה למי' אף כסא של כלה כו' ומה ענין זה לרישא דאיירי במדרס. ובאמת בפ"ב דעדיות אעפ"י שהרמב"ם והראב"ד מפרשים למתני' דלענין מדרס פליגי אבל הרב שם נטה מדרך זה ומפרש דלענין שאר טומאות פליגי וכגון שיש לכסא זה בית קבול ג"כ דר"ע מטמא במת ובשאר טומאות משום כלי קבול וחכמים מטהרין שעיקר הכסא עשוי למושב והקבול הוא טפל וכשבטל העיקר בטלה הטפלה. והשתא א"ש דתני כסא שניטלו ולא קתני ניטלו דהכא מילתא באפי נפשי' קתני ולא מדין מדרס. וא"ש נמי דאתי ר"י ואמר דגבי כסא של כלה שניטלו חפוייו כמי אמרי' דבטל העיקר דסד"א