משנה אחרונה קלו

יתקלקל ומחלוקת של ב"ש וב"ה תלי באשלי רברבי דתניא בת"כ ובפ' מרובה דס"ו משכבו ולא הגזול שאם גזל משכב מחברו ושכב עליו והוא זב אינו מטמאו דלאו משכבו הוא וכן גזרת הכתוב כמו שפירש"י ז"ל שם. והוא סברת ב"ה הכא בכסא של כלה שמקפידין שלא לישב עליו שום אדם והכלה ג"כ שניטלו חפוייו אין דרכה לישב עליו ונמצא שאין זה מיוחד לישיבה כלל שהרי ההקפדה מבטלת מדין משכב שאפי' בא זב וישב עליו אינו מטמאו דגזול הוא אצלו כיון שמקפידין. וב"ש מטמאין דס"ל כשיטת התוס' בפ' מרובה דמשכב שגזל אדם מטמאו ולא מיעט קרא אלא גזל עור ועשאו משכב דגזלן אין מחשבתו מטמאת. ולפי, סברא זו כסא של כלה אעפ"י שמקפידין עליו אם עבר הזב וישב עליו מטמאו ואכתי שם מושב עליו ולא בטל ממדרס. ומיהו אם לא ניטלו חפוייו וחזי לכלה פשיטא דהוי מושב גמור. אלא כשניטלו חיפויו דלכלה לא חזי ולכל אדם מקפידין מלישב עליו בהא פליגי דלב"ש אין ההקפדה מבטלת דין מושב ולב"ה ההקפדה מבטלת ולא חזי וטהור בין ישבה עליו הכלה והיא נדה ובין זב אחר ואם לא ניטלו חפוייו נהי דלאחרים טהור ע"י הכלה מיהת מיטמא. ובהכי מיושב הא דתנן פכ"ג מ"ד כסא של כלה לר' יוסי אין בו משום מושב וכתב הרב שם וכן הר"ש דפליג אב"ה דהכא. ולמאי דפי' לא פליגי, דר' יוסי מיירי ע"י אחרים אינו טמא מושב וע"י הכלה מודה כב"ה דהכא:

ודין זה דמשכבו ולא הגזול. משמע לכאורה דדוקא גזול ממעט אבל שאול מטמא מדלא קאמר משכבו ולא שאינו שלו. וכ"כ הרב משנה למלך פכ"ד מה"כ. ובאמת צ"ע דגבי לולב ממעטי' שאול כמו גזול וכן גבי ציצית דכתיב כסותך ממעיט נמי שאול ובמשכבו דהכא לא מיעטו אלא גזול ולא שאול. ומה ראו חז"ל לחלוק מדותיהן אם לא שנאמר דהלכה הוא כך במשכב. אבל באמת עיקר סברתו של הרב משנה למלך שכתב דהכא בהקפדה תליא ודוקא גנוב וגזול שהבעלים מקפידין ממעט קרא אבל כל שאין הבעלים מקפידין מטמא אפי' משכב שאינו שלו והלכך כמה משניות דמס' טהרות דמוכחי דמטמא משכב שאינו שלו כגון מפקיד אצל ע"ה ומניח ע"ה בתוך ביתו וגנבים שנכנסו לתוך הבית כולהו משום שאין הבעלים מקפידין על דריסת הכלים ולא דמו לגנוב וגזול עכ"ד ולע"ד אינו מובן דא"כ גבי לולב וגבי ציצית נמי נימא דשאול שאין הבעלים מקפידין כשלו דמי אלא נראה דהכא הא דממעטי' גזול וגנוב משום שכל שהבעלים מקפידין אינו ראוי למשכב ומדיני המשכב היא שאינו טמא עד שיהא מיוחד לכך מדכתיב אשר ישכב ואשר ישב המיוחד לישיבה יצא סאה ותרקב שא"ל עמוד וכו' כמ"ש הרב בפ"כ מ"ג. וה"נ כשהבעלים מקפידין בישיבתו של זה אינו מטמאו שהרי א"ל עמוד. ומיהו אי לאו דגלי קרא משכבו ולא הגזול מקרא דאשר ישכב ואשר ישב לא הוה ממעטי' גזול אלא סאה ותרקב שמצד עצמו אינו מיוחד למשכב ומושב אלא עומד למלאכה אחרת ואין שם משכב ומושב עליו. אבל כל שמצד עצמו מיוחד למשכב לעולם מטמא אפי' שכב עליו הזב שלא ברצון הבעלים מ"מ קרינין בי' משכב אשר ישכב עליו להכי איצטריך משכבו למעט גזול שגם זה מיקרי אינו מיוחד למשכב וממילא שמעינין שכל שאין הבעלים מקפידין לא אימעוט. והא דלא ממעט שאול ה"נ כמו גזול כדאמרי' גבי לולב וציצית. משום דהכא סתמא דמילתא אי הוה ידע דהשואל הוא זב לא הוה מושיל לי' דלא ניחא לי' שיטמא כליו ונמצא דשאול דהכא הוי ממש כגזול. אם לא שידע שהוא זב ואפ"ה מושיל לי' ואינו מקפיד. ובכה"ג בלולב וציצית נמי חייב כמ"ש הרא"ש דאדעתא דהכי משאיל לי' דליהוי כשלו. ונ"ל דלהכי הקשו התוס' בפ' מרובה דס"ו מהך דגבאים וגנבים שנכנסו בתוך הבית דשמעינין דמטמא אפי' משכב שאינו שלו. משום דפשיטא להו דהתם נמי כגזול דמי דנהי דאין אדם מקפיד על הדריסה בזב ודאי מקפיד שלא יטמא את כליו וכגזול דמי ודלא כסברת הרב משנה למלך. וניחא נמי הא דקאמר ולא הגזול ולא אמר משכב שאינו שלו דא"כ הוה משמע דשלו ממש בעינין ובאמת אינו כן דאפי' שאול זימנין דטמא כשידע שהשואל הוא זב. ובלא"ה נמי י"ל כדמשני רבא ר"פ לולב הגזול דלא מבעי' קאמר לא מבעי' שאול דלאו שלו הוא אלא גזול סד"א סתם גזילה יאוש בעלים היא וכשלו דמי קמ"ל:

שמאי אומר אף מלבן של כסא טמא:

אכסא של כלה שניטלו חיפוייו קאי וס"ל כב"ש דהכסא טמא דהקפדה אין מבטל דין מדרס ומוסיף עוד דאפי' המלבן טמא אעפ"י שהמלבן גם הוא מצוייר ומפותח בגוונים ויש הקפדה מלישב עליו וגם דבאפי נפשי' לא חזי למושב אלא בצירוף הכסא ואפ"ה טמא. כסא שקבעו בערבה. נראה דקבעו כדרך ישיבתו אלא שהערבה מונעתו מישיבה שמחמת הלישה א"ל