משנה אחרונה קלג

הך בבא קמ"ל דלא תימא דוקא רישא קבעו ובנה עליו טמא דתו ודאי לא שקיל לי' דלא עביד דסתר ביתא אבל מעזיבה שהוא דבר מועט ואינו חשוב אפי' קבעו ובנה לא בטל. קמ"ל כיון דליכא גילוי דעתא דלא שייר בבנין מסתמא מבטל לי': קערה שקבעה בשידה: הו"מ למיתני קבעה בכותל אלא דכבר תני כותל גבי עשאה אבוס וקמ"ל הכא דכל הדברים שאין מקבלין טומאה המחובר להן דינו כמחובר לקרקע ולהכי תני כלונס וכותל ושידה. ונראה דהא דנקט הכא שקבען בשידה תיבה ומגדל לאו דווקא דה"ה אם חברה לכלי המקבל טומאה שלא כדרך קבלה טהורה כיון שביטלה מתשמישה הוה כנשברה והכא עיקר טהרתה משום ביטול תשמישה היא אלא משום דכדרך קבלתה טמאה הוי רבותא דאפי' מחובר לדבר טהור טמאה נקט הכי ולא כתיו"ט שכתב דדווקא שידה ותיבה הטהורים. ואפשר דאם קבעה לכלי טמא נהי דהקערה עצמה טהורה כיון שקבעה שלא כדרך קבלתה מ"מ שייך בה טומאה מצד חיבורה שהמחובר לטמא טמא. ולמאי דפי' במ"ג דדבר שאינו מקבל טומאה אפי' מחובר לטמא טהור לא שייך זה. ולכך נראה דשידה תיבה טהורים לאו דווקא וכדפי'. ודע דקערה שקבעה שלא כדרך קבלתה טהורה אפי' מטומאה דלמפרע דהוה כנשברה וכן קבעו ובנה עליו דלעיל שבטל ממלאכתו לגמרי טהור אף מטומאה דלמפרע כמו סדין שעשאו וילון דבסמוך

מ"ו טהור מן המדרס. אם הי' טמא מדרס טהר משנעשה וילון כדתנן לקמן פכ"ז וגם להבא אינו מיטמא מדרס אבל טמא מת בין למפרע ובין להבא ולא אמרי' משקבעו בכותל ובמזוזות הפתח לוילון מחובר לקרקע הוא וטהור. דאין מחובר מטהר אא"כ בטל תשמישו כדאמרי' לעיל וזה לא בטל תשמיש כלי ממנו שגם עתה השמש מתעטף בו. ונראה דסדין דמתני' אינו לא של צמר ולא של פשתן דאלו צמר ופשתן אין טהורין אפי' מחוברין לקרקע כדתנן בפ"ב דשבת כל היוצא מן העץ אין טמא טומאת אהלים אלא פשתן כלו' שהפשתן אפי' חברו לקרקע טמא האוהל עצמו כמ"ש התוס' שם וה"ה צמר ועור דינם כפשתן כמ"ש הרמב"ם והראב"ד פ"ה מהט"מ. ומזה יש לתמוה על התוס' במס' ביצה די"ד שהקשו פרוכת שבמקדש אמאי טמא דלא שייך השמש מתעטף בו שאסור בהנאה ע"כ. ומאי קושיא הא של מקדש צמר ופשתן הוא והם טמאין במחובר בלאו טעמא שהשמש מתחמם בו וכתבנו עוד מזה בפכ"ד מי"ג: מאימתי הוא טהרתו: דכל הכלים שעולין מטומאתן בשינוי מעשה היינו שינוי צורת הכלי ובסדין פשוט מאי שינוי צורה שייך בי' דאפי' יקרענו ויעשנו קטן ממה שהי' אין זה שנוי צורה דמעיקרא סדין והשתא סדין. ותפירת לולאות ג"כ לאו שנוי צורת הסדין היא. ולכך בעו ב"ש תרווייהו כהדדי דחשיב כמו שנוי צורה. ואפשר דס"ל דזה שאמרו אין עולין מטומאתן אלא בשנוי מעשה משום דכל דלא עביד בי' מעשה שמא ימלך ויחזור בו שלא לשנותו מתשמישו הראשון אבל כיון דעביד בי' מעשה תו לא מימלך. וס"ל לב"ש דה"נ כיון שקרעו ותפר בו לולאות תו לא מימלך. וב"ה ס"ל לולאות לחוד כשנוי מעשה דמי כדאמר בפ' הגוזל עצים שינוי השם כשנוי מעשה דמי וע"י הלולאות נשתנה שמו דמעיקרא סדין והשתא וילון. ור"ע ס"ל דכל הני לא חשיבי שנוי כיון דליכא שנוי צורה והלכך לא נטהר עד שיקבע דבטל תשמיש המדרס

מ"ז: מחצלת: עשוי' מחלף וסיב וקנה וגמי וכיוצא בהן וכמ"ש הרב בפכ"ד מ"י. וכשעשוי' לשכיבה טמאה מדרס. ואם אינה ראוי' לשכיבה כגון דאית בה קנים הבולטין ומזיקין לשוכב טהורין ממדרס. ואף משאר כל הטומאות דגריעי מפשוטי כלי עץ שעומדין לסיכוך כדאמרי' פ"ק דסוכה ד"כ וכן העשוי' לגתות טהורה מכלים כדלק' פכ"ד מ"י. והיינו דאמר הכא שאם עשה לה קנים טהורה שביטלה ממדרס ודמי למתני' דלעיל סדין שעשאו וילון אלא דהתם טמאה טמא מת והכא טהורה מכל טומאה כדפי': לאורכה טהורה: דרך המחצלת שהיא ארוכה הרבה אבל רחבה אינה אלא שיעור קומת אדם וכמה בני אדם שוכבין עלי' קומתן לרוחב המחצלת ואם עשה לה קנים אורך הקנים לאורך המחצלת מזיקין לשוכב והלכך מטהר ת"ק. וחכמים ס"ל כיון דאכתי חזי לשכיבה ע"י הדחק בכפיפת רגלים אין זו שנוי מעשה להעלותן מטומאתה אא"כ עשאן כמין כ"י שימשוך הקנים באורך וברוחב בענין דלא חזיא לשכיבה אפי' ע"י הדחק. והכא לא מחלק אם נשאר בין קנה לחבירו ד' טפחים כדמחלק לענין רוחבה בסמוך משום דאין דרך אדם לשכב לאורכה כיון שרוחב המחצלת מועט הוא ודרך השוכב להתהפך ונוח ליפול על הארץ: נחלקה לרחבה השתא מיירי במחצלת סתם שלא עשה לה קנים