משנה אחרונה קלב

שאני התם דכופת חתיכת עץ בעלמא היא ומעולם לא נעשה בו שום מעשה לא לשם כלי קבול ולא לשם פשוט ועכשיו הוא בא לעשותו כלי דר"ע סגי לי' במעשה זוטא וחכמים בעי מעשה רבא אבל הכא שמתחלה נעשה לשם כלי קבול ואפי' בטל קיבולו מ"מ מעשה קמייתא מהני לי' לר"ע דליהוי כפשוט ולא צריך לו עכשיו מעשה חדש. אלא שקשה דלק' פכ"ז מ"ה הדר ותני הך פלוגתא דר"ע וחכמים דהכא גבי בלויי נפה וכברה ותרתי למה לי. ומה לי כלי עץ או עור. ויש לפרש בענין אחר דלאו לענין לשווי' כלי פליגי. אלא דתרווייהו ס"ל דכל כלי הראוי לתשמיש אין דרך כלל ליחדו לישיבה ואם ישב עליו הזב אינו טמא שאומרים לו עמוד כו' אבל זו שנפחתה מרמונים שאינה ראוי' עוד לתשמיש דאפי' יחדו לגדול מרמון לא מהני כדמוכח רפי"ז ס"ל לר"ע דמהני בה יחוד למדרס. וחכמים ס"ל דאפי' נפחתה מרמונים לא מהני בה יחוד למדרס דעביד דמימלך ומתקן לה לסתום הפחת וכל שיכול לתקנה לתשמיש אין דרך לייחדו למושב עד שיקצע דעביד בה מעשה לבטלה מקיבול תו ודאי לא מימלך. והשתא ניחא דתני לה תו גבי בלויי נפה דהתם שבלה ונרקב העור ואין לה תיקון סד"א דמודו חכמים קמ"ל דהדפנות של נפה וכברה מסביב הם של עץ ועביד דמימלך לעשות עור אחר לדפנות הללו והדר הויא נפה כבתחלה ולא מהני בה יחוד למדרס עד שיקצע. וקיצוע דהכא ודהתם היינו שיחתוך ממנה הדפנות ותהא כמו לוח פשוט וכ"מ מפי' הרמב"ם.. ומיהו נראה שצריך ג"כ לעשות מעשה בו אח"כ לשם פשוט שיקצענה במדה לצורך כלי פשוט. ור"ע דסגי לי' במחשבה סבר דמעשה קמא מהני לי' כדפי' לעיל א"נ משום דאע"ג דנפחתה מרמון נהי דלענין טומאה לא הוי כלי מ"מ שם כלי עלי' לכל מילי שהרי מצלת בצ"פ כדפי' ספ"ט וה"ה דלמדרס חשוב כלי. אבל אין נראה לפרש כן דלא אשכחן מידי דטמא מדרס וטהור משאר טומאות דכל המיטמא מדרס מיטמא במת): עשאה אבוס לבהמה. לאו בערבה שנפחתה איירי דההיא טהורה משאר טומאות לגמרי אעפ"י שלא קבעה בכותל. אלא בערבה שלימה איירי וקמ"ל דקביעותה לכותל אין מטהרה וכדתנן נמי במתני' דלעיל בדיוסטר וכסא שקבען בכלונס טמאים. דמחובר לקרקע או לעץ יש להן דין אחד כדפי' פי"א מ"ב. וכולן אין מטהרין הכלים הקבועין בהם אא"כ מחוברין לפן מתחלתן והיינו שחברן ואח"כ חקקן שלא נקרא עליהן שם כלי אלא במחובר. או שנעשו מתחלתן כדי לחברן כמ"ש הרב. ויש עוד ענין א' שאפילו לא נעשו מתחלתן לקרקע אלא משנעשו כלי חברן ואפ"ה טהורין. והיינו אם ביטלן ע"י חבורן מתשמישן כדלקמן קערה שקבעה שלא כדרך קבלתה אלא מתני' דהכא בכדרך קבלתן איירי דעשאה אבוס היינו כדרך קבלתה

מ"ה: כופת שקבעו בנדבך: לכאורה נראה דקבעו ולא בנה עליו טמא משום דלא בטלו מישיבה שראוי הוא לישב עליו במקום שקבעו וכן בנה עליו ולא קבעו לא ביטלו שיכול ליטלו משם. וכ"כ הראב"ד הביאו בתיו"ט פכ"ב מ"ד. ולפ"ז בבא דרישא לא צריכא דהא דקבעו טמא כבר תני לה לעיל בדיוסטר וכסא שקבען בכלונס ואבוס שקבעה בכותל. וכ"ש בנה ולא קבעו דלא צריכא כיון דיכול ליטלו אין זה אלא כמו הניחו בחלון ופשיטא דטמא. וכולהו לא תני להו אלא משום סיפא דקבעו ובנה עליו טהור וקמ"ל דקביעות המבטלו מתשמיש מבטל לי' מתורת כלי ויש לפרש דרישא נמי איירי שמבטלו מתשמישו דקבעו בראש הנדבך בגובה ואין דרך אדם לקבוע ישיבתו בראש הנדבך. וסיפא נמי בנה עליו בענין שאין יכול ליטלו ודלא כפי' הרב. וקמ"ל דאפ"ה טמא דאין זה ביטול גמור דודאי מימלך שמעשיו מוכיחין שקבעו ולא בנה עליו אעפ"י שצריך הוא לבנות את ביתו. אלא שאינו רוצה לבנות על הכופת לשקעו ודעתו ליטלו. וכן בנה עליו ולא קבעו מדלא קבעו גלי דעתי' כדי שיהא נוח לו ליטלו אחר זמן עושה וכך משמע מדברי הרמב"ם דמפרש קבעו דהכא במסמרים ובכל הני דלעיל גבי דיוסטר וכסא ואבוס שקבען לא כתב במסמרים אלא דלא ניחא לי' בנה עליו ולא קבעו היכי משכחת לה והרי ממילא הוא נקבע ע"י הבנין שעליו אלא שדרך כלי עץ שנותנין בנדבך לקבעו במסמרים וזה שנמנע מלקובעו שעתיד ליטלו והיינו דשני תנא הכא למיתני נדבך ולא תני לה בכלונס ובכותל כדלעיל משום דבשעת הבנין נקרא הכותל נדבך. ובשעת הבנין איכא הוכחה וגילוי דעתא שאין דעתו לשוקעו שם לעולם וכדפי'. ובהכי מיושב מה שהקשה הראב"ד דכסא שקבעו בערבה ב"ה מטהרין בפכ"ב מ"ד והכא לא מהני קביעות לטהר. ולמאי דפי' לק"מ דהכא איכא גילוי דעתא שאינו מבטלו משא"כ התם: מפץ שנתנו: הך