משנה אחרונה קלא

דמיטהרת אפי' עשרה פעמים. ובזה מיושב מה שדקדק בתוי"ט דקתני מקבלת מדרס ולא טמאה מדרס: זה חומר בשירי כלי עץ מתחלתן: בכלי חרס נמי מצינו חומר בשיריו בתנור דתחלתו ארבעה ושיריו ברובו בבר שבעה וכן בכמה דוכתי. אלא דבכלי עץ וכלי נצרים הוה חדוש דתחלתן אין בהן טומאה כלל ובשיריהן טמאים: כל שהן טמאין. פי' הרב אעפ"י שלא נשאר אלא כ"ש וכן פי' ג"כ לעיל פי"ז מ"ד י. נגממו במה שהן ושם פי'

מ"ג:

חבור לטומאה בשעת מלאכה:

ודווקא לטומאה אבל לא להזאה דמן התורה אינו חיבור אפי' בשעת מלאכה כיון דעשוי לזורקו כל שעה. כ"כ התוס' בפ' במה טומנין דמ"ט. ומ"מ קשה בשעת מלאכה נמי אמאי הוה חבור לטומאה כיון שאינו קביע הא אמרינין גבי מוכני בפי"ח מ"ב בזמן שהיא נשמטת אינה חבור. וגם קושיא זו הקשו שם התוס' סוף דמ"ח אהא דאמר התם גבי מספרת של פרקים דבר תורה בשעת מלאכה חבור בין לטומאה ובין להזאה וגבי מוכני אמרי' דאינה חבור וכתבו שצריך לחלק ולמאי דפי' בפט"ו מ"ד דיש חילוק בין ידות של כלי עץ ועור לשאר ידות משום דבכלי עץ ועור כתיב בהדיא אשר יעשה מלאכה בהם ולא טמאה התורה אלא עיקר הכלי שעושה המלאכה ולא כיסויין אעפ"י שהם צורך לכלי וה"ה כל ידות שלהם אינם חבור מן התורה אלא מדרבנן ניחא דמוכני שהיא יד לשידה אפי' מחוברת אינה אלא מדרבנן ובנשמטת לא גזרו. והכא ביד הקרדום וכן במספרת דידות של כלי מתכת נינהו דכי מחוברין הוו טומאתן מדאורייתא בנשמטת נמי גזרו רבנן. ודע דהא דמשמע מדברי התוס' דשבת דיד הקרדום אלו הי' קבוע הי' חבור מן התורה קשה דתנן פי"ב דפרה מ"ח ידות כלים החרוקות אינם חבור ויד קרדום מן החרוקות היא שהיד נכנס לתוך הברזל. ונראה דאפי' היא קבוע אינו חבור אלא מדרבנן אלא שהחילוק היא שהקבוע חבור אפי' שלא בשעת מלאכה לטומאה דגזרו אטו שעת מלאכה ובאינו קבוע אינו חבור שלא בשעת מלאכה כלל אף לטומאה אבל להזאה אפי' קבוע אינו חבור דחרוקות היא. ולפ"ז מתני' דפרה דקתני החרוקות אינם חבור היינו מן התורה אבל מדרבנן הוה חבור וכ"כ הרמב"ם בהדיא ספי"ב מה' פרה דחרוקות חבור לטומאה ולא להזאה ע"כ:

ואינו חבור לו:

והא דאמרי' בכל דוכתא דהמחובר לטמא טמא ואעפ"י שאין צורך בחבורן זה לזה כדאמרי' בפי"ט מ"ד ומ"ו. דווקא במידי דחזי לטומאה אבל כלונס לא חזי לטומאה דלאו כלי הוא ויד נמי לא הוה שאין צריך לו טהור לגמרי. וסיפא גבי כסא שקבעו בכלונס אע"ג דלמדרס פשוטי כלי עץ נמי חזי למדרס. מ"מ כלונס גרע טפי. דאפי' פשוטי כלי עץ לא הוי דכל פשוטי כלי עץ. היינו שהחליקו ותיקנו ועשאו בצורת כלי וכלונס לאו כלי היא ולמדרס בעינין כלי כמ"ש הרב בסמוך כלי ולא אבן ולא קורה וכן קורת בית הבד דבסמוך לאו כלי הוא והיינו נמי טעמא דמתני' פ"ט דחולין מ"ו עכבר שחציו בשר וחציו אדמה הנוגע באדמה טהור משום דאדמה לאו בר קבולי טומאה הוא:

קבעו בקורת בית הבד טמא:

ולא אמרי' דמבטל לכסא לגבי הקורה ולא חזיא תו לישיבה שאומרים לו עמור ונעשה מלאכתנו דאין דרך לבטל הכסא שהיא כלי לגבי הקורה שאינה כלי אלא עץ גדול וכבד ומסתמא ניחא לי' בכסא טפי והלכך בכסא שקבעו בערבה לק' פכ"ב מ"ד מטהרין ב"ה דהתם ערבה נמי כלי חשוב היא וצריך לתשמישה יותר מתשמיש הכסא שאפשר לו לישב ע"ג ספסל וע"ג אבן. וס"ל לב"ה דבטל הכסא. אבל הכא ודאי לא מבטלו ועתיד ליטלו ולא שייך בה עמוד ונעשה מלאכתנו. ומיהו מהא דתנן במ"ה כופת שקבעו בנדבך טמא קשי אהך דב"ה דפכ"ב כיון דס"ל לב"ה התם דמבט הכסא לגבי ערבה. ה"נ נימא דבטל הכופת לגבי הנדבך דודאי נדבך שהוא בנין ביתו חשוב הוא לו יותר מן הכופת. וכבר הקשה כן הראב"ד ומביאו תיו"ט בפכ"ב. ותיו"ט נתקשה שם אמאי לא רמי הראב"ד מכסא אכסא אבל כוונת הראב"ד כדפי' ולק"מ

מ"ד: והתקינה לישיבה. האי התקינו היינו במחשבה בעלמא כדתני בתוספתא וכ"כ הרמב"ם ולכאורה הי' נראה דפלוגתייהו דר"ע וחכמים משום דקיי"ל דלמדרס בעינין כלי ולא אבן ולא קורה כמ"ש הרב במתני' דלעיל. וזו שנפחתה ברמונים בטלה מתורת כלי. וס"ל לר"ע דנהי דבטלה מתורת כלי קבול מ"מ לא גרעא מכלי פשוט ופשוטי כלי עץ מיטמאין במדרס וחכמים ס"ל כיון שמתחלה לא נעשה לשם פשוט אין לו אפי' תורת פשוט עד שיעשה בו מעשה לשם פשוט. וכדפי' כה"ג, בפי"ט מ"ט בפלוגתייהו דר"מ וחכמים דהתם. והא דתנן בפכ"ב מ"ט כופת שסרקו וכרכמו ר"ע מטמא וחכמים מטהרין עד שיחוק בו. אלמא ר"ע נמי מעשה בעי