משנה אחרונה קכט

נשענין עלי' ג"כ. ובר"פ דלק' מוכח דכלים שעשויין מתחלתן למדרס ולקבלה ואין אחד מהם טפל אם בטל האחד טמא מפני השני ועיי"ש

פ"כ מ"א:

הכרים והכסתות וכו'. הני דרישא עשויין מתחלתן לשני תשמישים לסחורה ולשכיבה ולא שייך בי' בטל העיקר שזה עיקר כמו זה. ואפי' לסברא שכתבנו ס"פ דלעיל דלאו בעיקר התשמיש תלי אלא בשם כלי וא"כ ה"נ כשבטל הקיבול בטל שם כלי ומאי מהני שעשאו או למדרס מתחלתו כיון שבטל שם כלי. ממילא בטל המדרס דלא שייך מדרס אלא בכלי לאו קושיא היא דבאמת גם פשוטי כלי עץ ועור מיקרו כלים לענין מדרס. אלא כשנעשו מתחלתן לשם כלי קבול ונתבטל קיבולן בטל שם כלי ממנו לגמרי אעפ"י שהוא כמו פשוט כיון שלא נעשה לשם פשוט. אבל הני דמתני' שנעשו מתחלתן גם לשכיבה כיון דלשכיבה א"צ לבית קיבול הרי נעשה גם לשם פשוט. וכשבטל קיבולו נשאר עליו שם הפשוט וכלי היא. אלא שצ"ע דכרים וכסתות משמע בכל דוכתא שאין עשויין לשם תשמיש אחר אלא לשכיבה וכמ"ש הרב כאן וא"כ פשיטא דלא שייך בהו בטל העיקר כיון שאין להם תשמיש אלא המדרס. וצ"ל דקמ"ל דאעפ"י שעיקר עשייתן לשכב עליהן במילואן שממלאין אותן צמר או מוכין. וכשנפחתו ואין ראויין למלאותן סד"א דלאו ראויין לשכיבה הן והוה כמו בטל עיקר קמ"ל ולפ"ז כרים וכסתות דקתני לאו מענין שקין ומרצופין נינהו דשקין ומרצופין עשויין לשני תשמישים וכרים וכסתות אין להם אלא תשמיש המדרס ובכל חד סד"א דשייך בטל העיקר קמ"ל דלא ומיהו הא כדאיתי' והא כדאיתי' (כך צ"ל לפי שיטת המפורשים ז"ל אבל לפענ"ד נראה דשקין ומרצופין נמי דומיא דכרים וכסתות הן שאין עשויין אלא לשכיבה ומ"ה לא הוי בטל העיקר אם נפחתו וכמו שנפרש בסמוך) ואיכא למידק דכרים העשויין להניח תחת מראשותיו היכי שייך בהו מדרס הא משכב אינו מטמא עד שינשא רובו עליו כדתנן פ"ד דזבים מ"ד ושמא משכחת לה בספק אם נתהפך כדאמר התם הקלוסטר ארבעה קבין:

כל הני דחשיב הכא נראה שהיתה מדתן ידוע להם שדרך הקלוסטר לעולם להיות מחזיק שני קבין או שלשה. וכשעשאו בן ארבעה גילה דעתו שהוסיף בו כדי להשתמש בו גם לשכיבה וכן התורמל אין דרכו אלא ארבעה קבין וכשעשאו לחמשה משום שכיבה עשאו וכן כולם ולכך כל זמן שלא נפחתו טמאין מדרס כיון שמתחלתן נעשו גם לשכיבה. וקשה א"כ נפחתו אמאי טהורין הא ברישא אמרי' כשנעשו גם לשכיבה אפי' נפחתו טמאין ועוד עיקר הך מילתא קשה הקלוסטר שתולין בפי הבהמה האיך אפשר שיהא משמש שכיבה עם מלאכתו והי' נ"ל דרישא הכרים והכסתות ושקין כולם עשויין לשכיבה לחודי' שממלאן צמר או מוכין או תבן לשכב עליהן ועיקר רבותא בהו דכשנפחתו ואין ראויין למלאותן לא אמרי' בטל העיקר אע"ג דעיקר השכיבה אינה אלא במילואן מ"מ כיון שעיקר עשייתן למדרס לבד לא בטל העיקר דהשתא נמי חזו קצת. אבל בבא דסיפא מיירי ודאי שעשויין לשאר תשמיש וגם לשכיבה כגון הקלוסטר שעשאו ארבעה קבין ודאי עשאו נמי לשכיבה. ומשכחת לה כגון שיש לו שעה מיוחדת לשכיבה ושעה מיוחדת להאכיל בו לבהמה כמו בדרך משתמש בו לבהמות ובביתו שוכב עליו. או ביום מאכיל בו ובלילה שוכב עליו. וכיון שבאותו זמן ששוכב עליו אין אומרים לו עמוד הוי כמיוחד למדרס ודרך תשמישו הוא תמיד במילואו כשמאכיל בו לבהמות ממלאו מספוא וכששוכב עליו ממלאו מוכין והשתא א"ש דכ"ז שלא נפחתו טמאין מדרס אבל נפחתו דאיכא תרתי לריעותא דמאכיל הבהמות שבו בטל לגמרי. ותשמיש השכיבה נמי בטל מקצתו שהרי אין דרכו לשכב עליו אלא במילואו הלכך הא ודאי בטל העיקר מיקרי דנהי דבכרים וכסתות דרישא אע"ג דנפחתו לא אמרי' דבטל העיקר משום דהתם תחלתן לא נעשו אלא לשכיבה כדפי' אבל לפי פי' הרמב"ם והמפרשים ז"ל דרישא כמי בעשויין לשני תשמישין נינהו צ"ע מאי בינייהו דרישא וסיפא:

ר"י אומר אף הרבצל והמזודה כל שהן:

צ"ע מאי כל שהן אי אפי' קטנים מאד אין בזה טעם דמ"ש מכל הני דדווקא גדולים. ועוד דקטני' משמע אפי' אין ראויין לשכיבה ולא לישיבה ולאו בני מדרס נינהו. ואי כל שהן אפי' גדולים ביותר פשיטא דכל הני דת"ק נמי אם הם גדולים יותר כ"ש דטמאין מדרס כמ"ש הרב ולמאי דפי' לעיל דכל הני דת"ק מיירי דווקא שעשאן בתחלתן גדולים יותר מכדרכן קב או שני קבין דבזה מינכר שעשויין גם לשכיבה א"ש דברבצל ומזודה ס"ל לר"י דאם עשאן גדולים כל שהן יותר מכדרכן איכא הכירא. ולת"ק כל שהו לא הוי הכירא

מ"ב: חמת חלילין: נראה דמשום דתני לעיל כ חמת של שבעה קבין טמאה מדרס קמ"ל