משנה אחרונה קכז

מיוחד למדרס ולא שייך בי' טומאת מדרס. אבל לשאר טומאות שמטמאין במגע בעלמא ובכל הכלים שייך טומאתן והמזרן כלי היא אפי' מאה אמה וכיון שמחובר למטה הרי הוא כמטה. ומתני' דלעיל נמי דיקא הכי מדלא תני פלוגתא דר"מ א ור"י במ"ד אלא לענין משא הזב ש"מ דבשאר טומאו' לא פליגי: פירשו טמאין טומאת שבעה: פי' הרב ולא הוי ככלים שנשתברו וכו'. ומשא"כ לענין טומאת מדרס דאם פירש המזרן הוה כנשבר לענין מדרס דהא כלי העומד ללבישה הוא. והיינו דלא תני הכא נמי טומאת מדרס דלמדרס לעולם טהור בפירש וכשיטת הרב לעיל מ"ד. ומיהו לפ"מ שפי' שם דבמדרס נמי אפי' פירש טמא כמקדם וכסברת הרב משנה למלך שם. צ"ל הא דלא תני הכא מדרס דסמך אדלעיל מ"ד דקתני סתם דהמזרן טמא בטומאת המטה ולא חילק בין פירש או לא. וקצת קשה כיון דמתני' דהכא איירי בנטמאו כשהם מחוברין דומיא דהך דנישא הזב על המטה ועל המזרן במ"ד הו"ל למיתני מתני' דהכא מיד אחר מתני' דהתם ולמה הפסיק ביניהם במתני' דלעיל דמיירי שנטמאו קודם חיבורן: נגע בהן השרץ: וה"ה נגע בו הזב נטמאו טומאת ערב ואפי' הן מאה אמה כולו חבור דלענין מגע אין חילוק בין זב למת ושרץ דכל שהו כלי מיטמא במגע. ודוקא לענין מדרס יש חילוק וכדפי'. ואפי' אם כפלו משקין טמאין על קצתו נטמא כולו כ"כ הרמב"ם בחבורו. מטה שניטלו שתי ארוכות. ויש לתמוה מה ענין זה לכאן והו"ל למתני' בפ' דלעיל דאיירי בדינים אלו. ולמאי דפי' לעיל דלהכי דייק במתני' ותני טומאת שבעה וטומאת ערב ולא תני נמי מדרס משום דלא מצי למיתני פירש טמא מדרס דלא משכחת לי' דמזרן מיד שפירש חזר להיות לו שם בגד ללבישה ופרח מיניה מדרס כיון שאינו עשוי לכך. והשתא אתי לאשמועי' דכל פירש דאיירינין בי' היינו דווקא בפירש סתם דאלו פירש ע"מ להחזירו דינו כאלו לא פירש דהא מטה שניטלו שתי ארוכות ועשה לה חדשות. כל זמן שלא שינה את הנקבים דגלי דעתי' שעתיד להחזיר את הישנות הוה כלא ניטלו והמטה טמאה אעפ"י שחסרה שתי ארוכות. וה"ה נמי בפירש המזרן מן המטה אם עתיד להחזירו טמא עדיין מדרס כאלו לא פירש וכבר כתבנו במ"ד דמתני' דהתם איירי בפירש ע"מ להחזיר: ועשה לה חדשות: וכ"ש אם לא עשה חדשות דלא פרחה טומאתה כיון שלא שינה את הנקבים. אלא דרבותא קמ"ל דאפי' עשה חדשות לא אמרי' שאין דעתו עוד על הישנות. ומיהו י"ל דדווקא עשה לה חדשות איכא גילוי דעתא מה שלא שנה את הנקבים לפי מדה של החדשות. אבל לא עשה לה חדשות ליכא גילוי דעתא די"ל כשיעשה החדשות ישנה את הנקבים ומדברי הר"ש והרא"ש משמע כפי' הראשון: וישנות טהורה: אפי' לר' נחמי' דמטמא בקצרה ושתי כרעים לחוד. דווקא בניטלו דפי"ח מ"ה שסופו להחזירן והכא נשתברו אין סופו להחזיר וכ"כ הר"ש ובפי"ח פי'

מ"ז נפחתה מלמעלן טמאה טמא מת נפחתה מלמטן טהורה: צ"ע הא תני לה לכולה לק' מ"ט ותרתי למה לי. ועוד דלק' תני נפחתה מלמטן בפלוגתא והכא סתם לן כחכמים והא קיי"ל סתם ואח"כ מחלוקת אין הלכה כסתם. ונראה דעיקר הך מתני' לא תני לה אלא משום דין המגורות שבה והכא לא נחית לפלוגתא דר"מ וחכמים לענין מדרס דהכא לא איירי אלא לענין טומאת מת לחוד וה"ק כשנפחתה מלמעלן כולה טמאה היא והמגורות שבה אבל נפחתה מלמטן אעפ"י שהיא עצמה טהורה מטומאת מת בין לר"מ ובין לחכמים המגורות שבה טמאות ואינם חבור לה לו' דהוי ככלי שנשבר חציו. דהמגורות חשיבי באפי נפשייהו כלי. וכ"ש כשנפחתו המגורות דהתיבה טמאה ומיהו נראה דוקא להחמיר אמרי' דאינם חבור לה והיינו אם התיבה נפחתה וטהרה לא נטהרו המגורות. אבל אם התיבה שלימה ונגעה טומאה בתיבה נטמאו המגורות עמה כיון שמחוברין חשיבי כגוף אחד והוי כנגעה טומאה במגורות אעפ"י שא"צ זה לזה בחיבורן מ"מ טמאין זה בטומאת זה מדרבנן כמו שהוכחנו במתני' דלעיל דומיא דבית הפך ובית התבלין דפ"ה מ"ג. ולא דמי להא דתנן בפ"כ מ"ג קבעו בכלונס או בקורת בית הבד דטמא ואינו חבור. דהתם הכלונס והקורה מעצמן לאו בני קבולי טומאה נינהו דאפי' כפשוטי כלי עץ לא הוו שאין מתוקנים לשם כלי והלכך אם נגעה הטומאה בכלי הקבוע ומחובר להן לא נטמאו הם שאפי' נגעה טומאה בעצמן לא נטמאו וקמ"ל דלא חשיבי כמו יד. אבל מגורות דהכא דאינם חבור דווקא להקל אינם חבור שלא נטהרו בשבירת התיבה אבל אם התיבה שלימה ונטמאת נטמאו המגורות עמה דכגוף אחד חשיבי ולא כתיו"ט שהבין דאינם חיבור דהכא היינו דומיא דלק' פ"כ וזה לא יתכן כלל כדפי' טמאה טמא מת וה"ה