משנה אחרונה קכה

מחובר עמה בשעה שנטמאה הא אם היו מחוברין בשעת הטומאה אפי' פירש לא פרח טומאתו ואדרבה נראה דמתני' דהכא לא מתוקמא אלא דוקא בפירש דאי קודם שפירש חוץ לעשרה לר' יוסי אמאי אינו מטמא אלא אחד מכדי הכא לענין טומאת אוכלין מיירי דמטמא אחד דהא ולד הוא ואינו מטמא אדם וכלים אלא אוכלין ואמאי לא מטמא שנים הא כלל גדול הוא דכל נוגע באב עד שלא פירש מטמא שנים באוכלין דהוי אב לגבי אוכלין כמפורש רפ"ה דזבים. ואין חילוק בזה בין אדם הנוגע באב או כלי הנוגע באב ודוקא לטמא בגדים יש חילוק בין אדם לכלי כמ"ש הר"ש שם והכא דלענין אוכלין איירי אמאי לא מטמא שנים. דנהי דחוץ לעשרה לר' יוסי לאו צורך למטה הוא מ"מ מגע מיהא איכא ובמגע אפי' אינו צורך מטמא. ואין לומר דכיון דלאו צורך הוא כמאן דפסיק חשיב דתימה הוא לומר כן ובמ"ו מוכח דלענין מגע טומאות אפי' מאה אמה הוי חיבור וה"נ משום מגע מיהא ליטמי. ועוד אי כפסיק חשיב אמאי מטמא א' הא ליכא מגע אלא ודאי בפירש מיירי דמשפירש אינו אלא ולד אפי' לגבי אוכלין וא"ת נהי דמיירי שהמזרן פירש מן המטה מ"מ המוזרן עצמו כולו מחובר הוא וכיון שהחלק שבתוך עשרה הוי מדרס אמאי חוץ לעשרה אינו מטמא אלא אחד הא נוגע הוא בחלק השני שהוא מדרס ולא פירש. וי"ל דר' יוסי לטעמי' דזה שנוגע בעצמו לא חשיב מגע דבית הסתרים הוא כדאמר פכ"ז מ"ט ומ"י. ואין כאן מגע במזרן אלא מה שנגע במטה עצמה קודם שפירש וכשפירש אינו אלא ולד ומטמא אחד. ומיהו אע"ג דא"ר יוסי מטמא אחד לאו משום דלא פליג אלא בפירש דוקא דודאי עיקר פלוגתייהו שייכא בין קודם שפירש בין אחר שפירש דלר"מ המזרן כולו אב כמדרס ולר"י חוץ לעשרה אינו אלא מגע. בין פירש ובין לא פירש דמתני' סתמא קתני אלא פירש איצטריך לי' לאשמועי' דלא מטמא אלא א' דלא נימא כיון דמזרן עצמו מחובר בחלקיו מטמא שנים דהוה כלא פירש קמ"ל ובהכי ניחא הא דנקט הכא לישנא דמטמא שנים ומטמא אחד דהו"ל למיתני לשון מדרס ומגע מדרס דלר"מ המזרן כולו מדרס ולר"י חוץ לעשרה מגע מדרס כדתני האי לישנא מדרס ומגע מדרס במתני' דלקמן ולא הו"ל למיתני לענין מטמא שנים או מטמא אחד שאין ענינים אלו שייכים במס' כלים אלא במס' זבים ע' במשנה למלך פ"ו מה' משכב ולשון מדרס ומגע מדרס ממילא משמע דזה שהוא מדרס הוי אב ומטמא אדם וכלים ומגע אינו אלא ולד לטמא אוכלין ויש חילוק במגע בין פירש או לא וכ"ז מבואר במס' זבים ואין ענינו לכאן, אבל דבר גדול בא להשמיענו כאן בלשון זה דאי הוה תני לר"י חוץ לעשרה מגע מדרס הי' מקום לטעות בלשון זה לומר דאפי פירש המזרן מן המטה חשוב כלא פירש לגבי חלקי המזרן עצמו שמחובר חלק שחוץ לעשרה למה שתוך עשרה וה"ז נוגע ולא פירש הוא ונהי דבגדים אינו מטמא אפי' עד שלא פירש דכלי הנוגע באב אינו מטמא בגדים. מ"מ לענין אוכלין חשוב אב עד שלא פירש לטמא שנים. לכך הוצרך לפרש דחוץ לעשרה מטמא אחד וע"כ בפירש מוקמת לה וקמ"ל דחלקי המזרן אהדדי לאו נגיעה מיקרי דבית הסתרים הוו והרמב"ם בחבורו כתבה למשנתינו בלשון מדרס ומגע מדרס שכך הוא עיקר הדין ומתני' אגב אורחה קמ"ל מלתא אחריתא ולענין בית הסתרים וכדפי'. והשתא בעיקר פלוגתא דמתני' אין חילוק בין קודם שפירש או אחר שפירש דבתרווייהו לר"מ המזרן כולו אב ולר' יוסי חוץ לעשרה הוי ולד והלכך לא חילק התנא כאן בין פירש או לא כדמחלק בסמוך דהכא ודאי דאין חילוק והא דלא תני לה במ"ו בהדי טומאת מת ושרץ. דלא צריכי דהא תני לה הכא סתם ולא חילק בין פירש ובין לא פירש ועוד דהתם צריך למיתני דבמת ושרץ אפי' ר"י מודה וראיתי להרב משנה למלך פכ"א מה"כ שכתב ג"כ בפשיטות דלענין מדרס נמי אפי' פירש הוי אב כמו קודם וכדלק' לענין מת ושרץ. ומ"מ יש לתמוה שלא הביא דברי הרב שהם בהפך ודברי הרב כאן צ"ע:

ושוב ראיתי שיש מקום להציל את הרב ז"ל דלא ניחא לי' לפרושי דבפירש מיירי נמי מתני'. דס"ל דאם פירש אין סברא כלל שיהא עליו שם מדרס דעיקר טומאת המזרן הוא משום דהוי יד למטה. וכשפירש דבטל מתורת יד פרחה טומאתו ודמי לסדין שעשאו וילון דלק' פ"כ מ"ו והכא אפי' שינוי מעשה לא בעי דמזרן אבנט הוא ועשוי לחגור בו וממילא בטל ממדרס דהוי כמו נשבר לענין מדרס שא"א כל זמן שלא יחדו כיון שא"ל עמוד ונעשה מלאכתנו. והלכך מוקי לה בלא פירש. ומיהו לאו דלא פירש כלל דא"כ אמאי אינו מטמא אלא אחד לר"י בחוץ לעשרה הא קיי"ל דכל שנוגע עד שלא פירש מטמא שנים. אלא לא פירש בענין שבטל מתורת יד ומשכחת לה שפירש ע"מ להחזירו למטה דבכה"ג לא בטל כמו מטה עצמה שפרקה ע"מ