משנה אחרונה יב

שכתב הרב דחבית שאין לה שולים בכ"ח טמאה לא ידעתי פירושו אם מתחלתו נעשה חבית זו בלא שולים פשיטא דטהורה דהא לקמן מ"ג תנינן בהדי' דאפי' סילונות כפופין ומקבלין וטפי שהתקינו לענבים וחבית דפונה טהורים והני הא יש להן תוך וגם בית קבול אלא משום שאין עשויין לקבלה טהורים. ופשיטא דכ"ש חבית שאין לה שולים דטהורה. ואם ר"ל בחבית זו שעתיד לעשות לה שולים ועדיין לא נגמרה מלאכתה ואפ"ה טמאה גם זה צ"ע מנין לו ופשוט דקודם גמר מלאכתו אין שום כלי מטמא והכי מוכח בהדיא ספ"ד. ונראה כוונת הרב דחבית זו שנפתח' וניטלו שולי' איירי והיא מקבלת על דפנותי' כאותה ששנינו רפ"ד וכך נראה שהבין תיו"ט דמייתי לי' טעמא מהתם. אבל לא א"ש הא דיהיב הרב טעמא דבתוכו תלי רחמנא אף ע"פ שאין לו בית קבול. והא אנן שיש לו בית קבול אמרינן שמקבלת על דפנותי' ומ"ה טמאה דהוי כעוש' מעין מלאכתו הראשונה שמתחילתו נעשה להיות מטה על צדה וה"נ אמרי' לקמן מ"ב דקרקרותיהן ודפנותיהן כשמקבלין שיעור מועט טמאין. אבל הרב דמייתי לי' לענין פשוטיהן משמע דאתי למימר דלא בעי בית קבול כלל אלא אתוכו קפיד ומשום שמטמא מאוירו וזה דבר תמוה. ואפשר שהרב הוציא זה מדין התנור שגם הוא אין לו שולים וכתב הרב רפ"ה ג"כ טעם זה דבתוכו תלי רחמנא כו'. וגם זה לא יתכן דתנור שאני הואיל ומתחילת עשייתו נעשה להעמידו ע"ג קרקע ורצפת הקרקע הוא שולי' הוה כיש לו שולים כדאמרי' גבי שפוד בס"פ וכן בשולי קורפיות דספ"ד ובכמה דוכתי ובדוחק י"ל כוונת הרב כדפי' לעיל שניטלו שוליו איירי ומקבלת על דפנותי' ומשום דבכלי עץ וכלי עצם לא מצינו שיטמאו בקבלת דפנותי' אלא בכ"ח דוקא והיינו משום דכ"ח בתוכו תלי רחמנא אע"פ שאין לו בית קבול. כלומר אע"פ שנתבטל עיקר בית קבול שלו אפ"ה חשוב כמקבל ובשאר כלים הוה כפשוט

מקבלין טומאה מכאן ולהבא. פי' הרב אבל למפרע לא דלא גזרו טומאה ישנה אלא בכלי מתכת ע"כ. וצ"ע דלמה לי' למתני הא דכל כמה דלא תני בהו שחוזרין לטומאתן ממילא ידעינן דאין חוזרין. ועוד דהו"ל למיתני בהדי' אין חוזרין לטומאתן דהא דמקבלין טומאה להבא פשיטא הוא. ולולא דברי הרב ז"ל נראה דאדלעיל קאי נשברו טהרו כלומר טהרו לגמרי ואפי' טומאת פשוט דרבנן לית ליה כגון כלי שהי' לו לבזבזין ונשבר ונפלו לבזביזו, ונשאר טבלא חלקה סד"א שיש לו תורת פשוט ומטמא מדרבנן קמ"ל דלא כיון שלא נעשה לשם פשוט דכל כלי פשוט אינו טמא אלא אם עשה בו צורת כלי כדפי' לעיל וזה משנעשה פשוט לא אחשבי' לשם כלי והיינו דקתני חזר ועשה מהן כלים כלומר שעשה לשבר זה שם כלי שהחליקו או סרקו לשם כלי פשוט מקבל טומאה מכאן ולהבא מדרבנן. והשתא ניחא דלא תני הך דחזר ועשה מהן כלים נמי גבי כלי נתר וחרס דבסמוך דהתם לא שייך למיתני מקבלין טומא' מכאן ולהבא דהא פשוטי כ"ח אין להם טומאה אפילו מדרבנן

ומטמאין מאחוריהן פי' הרב היינו חקק שמאחוריו ומטמאין שם במגע ולא באויר עיי"ש ומשמע דטומאת מגעו נמי אינו אלא מדרבנן דמדאורייתא לא חשוב תוך שהרי אין מטמא באוירו אבל גזרו במגעו מדרבנן ובאוירו לא גזרו וכ"כ הר"ש

מאחוריהן היינו חקק שמאחוריו. והא דקתני בת"כ מרובה מדת לטמא מליטמא שמטמא אחרים מאחוריו ואינו מיטמא מאחוריו התם אחורים היינו גבו ולא החקק כדהכא כ"כ הר"ש. והתוס' בשבת תירצו עוד א"נ אינו מיטמא מאחוריו מדאור' אלא מדרבנן ע"כ. ותירוץ זה אינו נוח לי דלמה לי' לתנא דת"כ לאתויי חומרא דלטמא בדוחק שזה מדאורייתא וזה מדרבנן ואמאי לא מייתי מגבו דמטמא אחרים ואינו מיטמא אפי' מדרבנן אלא העיקר כתי' הראשון דהיינו גבו והרב משנה למלך ספ"א מה"כ דקדק שתירוץ הראשון דוחק למיקרי גבו בשם אחורים והר"ש שהשמיט תי' השני שסובר דמגע אחורים טמא מדאורייתא ע"כ. ולא נהירא דאי חשיב תוך דאוריי' לענין מגע אמאי לא מטמא באויר אלא ודאי דמגעו נמי אינו אלא דרבנן ומה שהשמיט הר"ש תי' זה היינו מטעם דפי' דאדמייתי לה מחומרא דמדאוריי' ודרבנן טפי הו"ל לאתויי מגבו. ולכך ניחא לי' כתירוץ הראשון דמגבו הוא דמייתי ואין זה דוחק לומר דאחורי' היינו גבו דהא לקמן פכ"ה בכולי פירקא קרי לגבו אחוריו וכן בסוגיא דבכורות דף ל"ח

ואין מיטמאין מגביהן, והא מגכיהן,תנן פ"ה מ"ב האבן היוצא מן התנור חבור. משמע מדין יד שמכניס ומוציא טומאה והאיך מכניס טומאה כיון דאין מיטמא מגבו ומי עדיף יד מגבו צ"ל דחיבור דהתם אינו אלא להוציא ולא להכניס והרב שם אסברה נמי להוציא וכן דקדק הרב משנה