משנה אחרונה יא

איירי דא"כ תקשי אמאי לא תני נמי שתויי יין ותני ושייר לא שייך הכא דמאי שייר תו דקרועי בגדים לא שייך כשנכנסין לתקן כמ"ש הר"ש ושמא משכחת לה שנכנס לצורך עבודה ונאנס ולא עבד דאכניסה לא חייב ומשום שלא רחוץ מיחייב אלא דמפשט דברי הרמב"ם בהלכות ביאת מקדש מוכח דשלא רחוץ אינו חייב אביאה ריקנית אלא אם עבד וכמ"ש שם רפ"ה בהדיא (וכ"כ רש"י בפירוש החומש בבואם אל אהל מועד להקטיר קטורת כו') ולפ"ז צ"ע ליישב משנתינו ואפשר י"ל דאולם גופי' נמי בכלל בין האולם ולמזבח הוא וכדאמר ביומא ד' מ"ד אולם ובין האולם חד הוא והשתא מיירי מתני' שפיר לצורך עבודה ולא קשיא דא"כ במזבח נמי דאין ה"נ והא דנקט היכל היינו לאפוקי אולם גופי' דבאולם ליכא עבודה

בשעת העבודה הך לאו מענין הקדושה הוא שהרי אף בהיכל אסור ליכנס שלא בשעת עבודה ולוקין עלי' כדפי' לעיל אלא עיקר הקדושה היא שלא נמסר עבודה בקדשי קדשים בכל השנה אלא לכה"ג ביוה"כ ושלא בשעת עבודה אף כ"ג ביוה"כ אסור כמו בהיכל

פרק ב' משנה א' כלי עץ כתב הרב דפשוטיהן טהורין דתנן הכא היינו מדאורייתא אבל מדרבנן טמאים כדמוכח בגמרא דב"ב וכ"כ הרמב"ם. ובאמת משנה שלימה הוא ברפכ"ז טבלא שאין לה לזביז בכלי עץ טמאה וכ"מ עוד בפט"ו מ"ב והרא"ש כ' דפשוטיהן טהורין אפי' מדרבנן, דאי יש להן טומאה מדרבנן לא הוי תני טהורים דהא כלי זכוכית אע"ג דאין טומאתן אלא מדרבנן תני להו. ומיהו יש מהן שטמאין מדרבנן כמו שולחן וטבלא ודולבקי שרחבין וראוי להניח עליהן שום דבר ונשאר עליו דהוו כמו מקבלין וכ"כ התוס' בסוכה דף ה' (ונראה בכוונתם דאם ראוי להניח עליהן דבר אז הוי משמשי אדם וכלים ואם לאו הוי משמש אדם לבד וטהור אפי' מדרבנן כדאיתא בתוספתא כתבה הר"ש בפי"ב מ"ב וכ"כ הרמב"ם בפ"ד מה"כ ואם משמשין הכלים לבד יש חילוק בהן כמ"ש הרמב"ם שם וכדלקמן פט"ז מ"ז): ודע דהא דשייך טומאה בפשוטין בכלי עץ מדרבנן ובכלי מתכות מדאורייתא דוקא שיש עליו שם כלי כמו שולחן וטבלא שתקנו והחליקו דאל"כ אינו בכלל כלי אלא נסר בעלמא ולא שייך בי' טומאה וכ"כ הרב בהדיא פט"ו מ"ב וכ"כ התוס' בב"ב דס"ו. ולפ"ז הי' נרא' דאפי' הי' כלי ונשבר ובטל מתורת כלי לא שייך בי' טומאה דכלי בעינן וזה אינו כלי אפי' ראוי להניח עליו שום דבר הוה כנסר בעלמא וכ"מ נמי מדקתני לקמן פי"א בכלי מתכות נשברו טהרו משמע דלא מטמא אפילו בתורת פשוט והיינו משום דבטל שם כלי ממנו. אבל המגן אברהם סי' תרכ"ט ס"ק י"א לא כתב כן וצ"ע ומ"ש הרב עוד דפשוטיהן מטמאין במדרס מדאורייתא אם ראויין לכך ע"כ ור"ל אם יחדן לכך ואף במדרס בעינן נמי שתיקנן ועשה להם בית מושב כדתנן פכ"ב מ"ט עד שיחוק בו וכ"כ הרב פ"ג מ"ג כלי ולא אבן ולא קורה

וכלי עור קא פסיק ותני דפשוטיהן טהורין בין גדול ובין קטן ולקמן בפכ"ז תנן העור טמא בחמשה על חמשה וע"כ בפשוט איירי דאי במקבל אפי' בכ"ש טמא ומשמע דמדאור' מיירי התם דומיא דשלשה על שלשה דבגד ושלש ע"ש דמרבינן להו מקרא י"ל דהכא בעור שלוק קשה שאינו ראוי לקפלו ולהניח בו שום דבר והתם ברך דהוה דומיא דשק וכ"כ התוס' בשבת דס"ג וניחא דלא חשיב הכא נמי בגד לומר דפשוט טהור דאיהו נמי איתקש לשק אלא משום דבגד לעולם רך הוא

וכלי זכוכית. כ' הרב הואיל ותחלת ברייתן מן החול שוינהו ככ"ח ופשוטיהן טהורין אפי' מדרבנן דעבדו היכרא וכו' ע"כ. והוא שלא בדקדוק דבלאו טעמא דעבדו היכרא מן הדין שיהיו פשוטיהן טהורין אפי' מדרבנן דעיקר טומאתן משום דדמי לכ"ח וכ"ח גופייהו נמי פשוטיהן טהורין אפילו מדרבנן כדתנן לקמן רפכ"ז טבלא שאין לה לזביז בכ"ח טהורה וכ"כ הרמב"ם בהדיא רפי"ח מה"כ. ובגמ' דשבת לא אמרו משום היכרא אלא לפום טעמא דבעי למימר התם דעיקר טומאת כלי זכוכית משום דדמי לכלי מתכת עיי"ש

עוד כתב הרב דכלי חרס אע"ג דפשוטיהן טהירין לא מצי למתני בהדי הנך משום דכל הני טהורין כשיש להן תוך אעפ"י שאין להן בית קבול כגון חביות שאין לה שולים ומפולשת בכלי עץ טהורה ובכ"ח טמאה דבתוכו תלי רחמנא והרי יש לה תוך אעפ"י שאין לה בית קבול ע"כ ולא עמדתי על סוף דעתו בכל דבריו דעיקר קושייתו אמאי לא חשיב כ"ח בהדי הנך לאו קושיא הוא כלל דהנך פשוטיהן אין טהורין אלא מדאורייתא אבל מדרבנן טמאים. וכ"ח אפי' מדרבנן טהורים כדפי' לעיל ובכמה דינים משונים כ"ח מכל הכלים והלכך ראה התנא לסדר דיני כ"ח לעצמן ומסדר והולך בכל הפרק והתירוץ