משנה אחרונה קטז

ועוד דפשוטי כלי עץ הוא והטמא מדרבנן ג"כ חוצץ כמ"ש רפ"י. וזה שאינו עשוי לקבלה אינו אלא כפשוטי כלי עץ. ומה"ט נמי גוררין אותה בשבת אפי' נשמטת כדאשכחן בכסוי הקדרה בפ' במה טומנין שמטלטל הכיסוי אעפ"י שהגיזין עלי' כיון שהכיסוי אינה עיקר הכלי והתם הכסוי נשמטת ואינה מחוברת לקדרה ואפ"ה שרי כיון שמעשי' מוכיחין עלי' שנעשית לכסות הקדרה כדפי' לעיל וה"ה לקמרון שעיקרו לכיסוי נעשה אפי' נשמט גוררין אותה והיא גופה קמ"ל מתני' דהקמרון שוה למוכני בשני דרכים לבד שיש לחלק בין קבוע לאינו קבוע והיינו לענין חבור לה ונמדד עמה. אבל לא לענין להציל באוהל המת ולגוררה בשבת באלו אינו שוה למוכני דהתם יש חילוק בין קבוע לאינו קבוע משום דהמוכני היא כלי לעצמה ויש לה בית קבול כדפי' הרב לעיל ובקמרון אין חילוק כדפי':

ר"י אומר אם אינה יכולה לעמוד כו'. פי' הרב שהשידה אינה יכולה לעמוד בלא הקמרון הקבוע בה ע"כ וכגון שהקמרון רחב ומתפשט חוץ לדופני השידה כמ"ש הרא"ש לעיל ופעמים שמתפשט הקמרון והולך באורכו למטה עד שמגיע לארץ ועומד על הארץ והשידה עומדת ג"כ ע"י הקמרון ומ"מ אינו מיושב כיון שהקמרון קבוע הרי הוא כרגל של השידה והוי כעומדת בעצמה. אבל הרמב"ם פי' בהיפך שע"י הקמרון אין השידה עומדת שהקמרון מכריע אותה ומ"מ אכתי לא מתיישב דמאי אריא דנקט דין זה בשידה דהא גם בכל כלי עץ שייכא הך פלוגתא אם אינו יכול לעמוד בפ"ע לר"י טהור. וכ"ש דמתני' דהכא לא איירי כלל בדיני שידה עצמה אלא במוכני וקמרון שלה ומשום דאיירי בדיני מדידה איזו נמדד עמה אבל בדיני טומאת השידה עצמה לא איירי הכא. ואי לא קאי אדלעיל הו"ל למיתני הכי כלי עץ שאינו עומד בפ"ע ר"י מטהר וחכמים מטמאין וגם הרמב"ם בחבורו לא כתב דין זה כלי עץ שאינו עומד בפני עצמו בלא סמיכה טמא. אלא גבי באים במדה כתבו שאעפ"י שאין מקבלין אלא ע"י סמיכה הואיל ומקבלין מ' סאה מ"מ טהורין. והיינו כדתנן במתני' דלקמן ואי ס"ד דמילתי' דר"י הכא בכל הכלים למה לא העתיקו בחבורו. ויש לפרש דר"י הכא אמוכני קאי דלת"ק יש חילוק בין נשמטת לאינה נשמטת. ואתי ר"י למי' דהיינו דווקא אם המוכני יכולה לעמוד בפ"ע בלא השידה אבל אם אינה יכולה לעמוד אלא עם השידה ניכר הדבר שהיא חלק מן השידה ואפי' נשמטת טהורה כמו השידה עצמה שמחזקת מ' סאה וזו אעפ"י שאינה מחזקת הרי היא כשידה. והא דנקט טהורה ולא תני הרי היא כשידה לענין כל הדינים דתני ת"ק לעיל. היינו משום דדווקא לענין טהרה פליגי חכמים שאינה חיבור לה להיות דינה כמקבלת מ' סאה. וכן להציל עמה באוהל המת דלת"ק נשמטת אינה מצלת דמקבלת טומאה ואינה חוצצת ולר"י טהורה וחוצצת. וכן לענין נמדד עמה לר"י נמדד עמה וטהורה אבל בהא דאמר ת"ק אין גוררין אותה בשבת ומחלק בין נשמטת לאינה נשמטת נראה דבהא מודה ת"ק לר"י דאם אין עומדת בפ"ע אפי' נשמטת גוררין אותה בשבת דהכי אמרי' גבי כיסוי של קדרה בפ' במה טומנין דנוטל הכיסוי אעפ"י שהגיזין עלי' דבכיסוי אין חילוק דאפי' נשמטת הכל יודעין שנעשה לכיסוי וטפלה היא כדפי' לעיל. וה"נ אם אין המוכני עומדת בפ"ע הכל יודעין שנעשית לשמש לשידה וגוררין אותה בשבת לעולם. ואי קשיא לך אי מילתי' דר"י אמוכני מהדר אמאי לא תני לה לעיל בתר דין המוכני ואפסיק בינייהו בדין הקמרון. לא קשיא שגם דין הקמרון בתר דין המוכני גריר כדפי' לעיל דקמ"ל שהמוכני חלוק בארבעה דברים בין נשמטת לאינה נשמטת אבל הקמרון אין חלוק אלא בשני דברים. ולהכי סמיך דין הקמרון לדין המוכני ולבתר דמסיק לכולה תני עלה פלוגתא דר"י

מ"ג: השידה והתיבה והמגדל שניטל אחת מרגליהן. לפי' הרב משמע דבאינם מקבלין מ' סאה איירי וכ"כ הר"ש בהדיא ולא דמי להא דפסק הרב סוף מתני' דלעיל אין הלכה כר"י וטמא אפי' אינו יכול לעמוד. דהתם איירי בעשוי כך מתחלתו. והכא שניטל הרגל הוי כשבר כלי וכמ"ש הרב דכשבורים דמי. ומ"מ יש לדקדק דאמאי תני שידה תיבה ומגדל דווקא ליתני כלי עץ סתם. ולפי גי' הרמב"ם דגרס בסיפא ושאינן מקבלין כו' כמ"ש הרב ניחא דרישא נמי דווקא במקבלין מ' סאה איירי. ומשום דאמרי' בפט"ו דמחזיקין מ' סאה אין טהורין אא"כ יש להן שולים דוקא והכא דניטל רגליהן סד"א דהוי כאין לו שולים קמ"ל דלא בטלו השולים וטהורין וכ"כ בחבורו ספ"ג בהדיא. ודבריו אלו נעלמו מבעל תיו"ט בפ"ט דאהלות מי"ג כדפי' רפט"ו: שאינם מקבלין כדרכן. וגירסת הרמב"ם ושאינן כמ"ש הרב דלר"י טמאין ולחכמים טהורין הואיל ומקבלין מ"מ