משנה אחרונה קטו

אהל להציל דלא אתי אוהל עראי ומבטל אוהל קבע אבל כשעומדת בשדה הוי שפיר אוהל. י"ל דהכא כשהיא בבית הקברות חשיבא אוהל. ומצינין לאוקמה כמי בעומדת בבית אלא שמוקפת צ"פ דנהי דבתורת אוהל לא מצלא בצ"פ מיהו מצלא ובמס' אהלות הארכנו בזה:

ואין גוררין אותה בשבת:

אמוכני קאי דבה איירי ואסור לגרור המוכני שהיא כלי לעצמה והוה בסיס אבל השידה בלא המוכני נראה דמותר לטלטלה דהא היא ככלי בפני עצמה ולא נעשית בסיס מעולם. ותדע דבאינה נשמטת אפי' המוכני גופה שרי לטלטל דלא נעשית בסיס כיון שאינה עיקר הכלי. וכ"ש בנשמטת דכל חדא כלי לעצמה ואין השידה נעשית בסיס מחמת המוכני אלא שרא תי במגן אברהם ס"ס ש"י כתב דבאינה נשמטת עכ"פ המוכני נעשית בסיס. ובנשמטת אין גוררין השידה בזמן שיש מעות על המוכני עיי"ש. ולא ידעתי מנין לו זה והרא"ש בפירושו כאן כתב בהדיא באינה נשמטת מותר לגרור המוכני וכן משמע פשטא דמתני' וכ"כ התוס' בשבת. ועוד תנן בהדיא בפ' במה טומנין נוטל את הכיסוי והן נופלות ופירש"י דהכיסוי תורת כלי עלי' ולא נעשית בסיס לגיזין שאין עשוי' אלא לכסות הקדרה ע"כ. והיינו ממש הך דהכא דכל שאין המוקצה על עיקר הכלי אלא על הטפל לא שייך כאן בסיס ומותר לטלטל אף הטפל שהמוקצה עליו כי הכא שמותר לגרור המוכני עצמה אלא דבכיסוי אין חילוק דאפי' אינה מחוברת לקדרה לעולם מינכר שהיא טפלה שאינה עשוי' אלא לכסות הקדרה. ומן התימה על המג"א דגבי כיסוי קדרה כתב ג ג"כ ר"ס רנ"ט טעם אחר שאין הכיסוי נעשית בסיס דאין הכיסוי תשמיש לגיזין אדרבה הצמר משמש לקדרה לחממו עכ"ל. ומה לו לבקש טעם אחר וכי כעורה זו ששנה רבי במשנתינו דהכא דכל שהמוקצה מונח על הטפל כמוכני שאינה נשמטת מותר לטלטל אף המוכני ולא שייך בסיס. וטעמו של המג"א לא מתיישב לפענ"ד דנהי דהצמר משמש לקדירה מ"מ הכיסוי ודאי משמש לצמר ולמה לא הוה בסיס. וגם על הב"י ס"ס ש"ט קשה דכתב דלכך נוטל את הכיסוי דלא נתכוין להניח הגיזין על הכיסוי אלא על הקדרה ע"כ. ותיפוק לי' דאפילו נתכוון שרי וכדפי' והמגן אברהם עצמו ר"ס רע"ז כתב בשם הג"מ בנר הקבוע בדלת שבבית מותר לפתוח הדלת ולנעול שאין הדלת בסיס שהיא טפלה לבית ואשכחן נמי במלאכה דאורייתא המוציא את החי במטה פטור אף על המטה שהמטה טפלה לו אלמא דהטפל לעולם בטל אגב העיקר וכמאן דליתי' והלכך ה"כ אם אינה נשמטת לא נעשית מוכני בסיס דכמאן דליתי' חשוב ושניהם מותרין וכן נראה מתוך המשנה כאן דאם נשמטת המוכני אסורה בטלטול והשידה שרי. ובאינה נשמטת שניהם מותרין בטלטול. אלא שבפי' הרא"ש כתב באינה נשמטת מותר לטלטל המוכני ובלבד שלא יזוז השידה ממקומה עכ"ל ואיני יודע מקום לזה דאם המוכני מותר כ"ש השידה וכ"כ המג"א שם בהדיא דמותר לגרור השידה. ועוד אם אינה נשמטת אלא לטלטל זה בלא זה ואולי יש ט"ס בדברי הרא"ש:

ודע שהפוסקים בסי' ש"י שם מדמין כיס התפור בבגד ומעות בכיס למוכני המחוברת לשידה ואינה נשמטת ואם הכיס קשור בבגד ואיני תפור דמי למוכני הנשמטת ולכך פסק המג"א שם לפי שיטתו דבתפור עכ"פ הכיס אסור להניח ידו לתוכו. ובקשור אסור לטלטל הבגד עיי"ש. ומיהו לפי שיטתינו הי' נראה דבתפור מותרים שניהם בטלטול ובקשור הכיס אסור והבגד מותר. אמנם לולי שאיני כדאי לדבר נגד מלכים נלע"ד שאין הדמיון עולה יפה דדוקא מוכני שהיא משמש לשידה שהשידה נישא עליו הלכך שייך למי' שאין המוקצה על עיקר הבגד וכשהמוכני מחוברת שניהם מותרין דלא שייך בסיס אבל הכיס אינו משמש לבגד כלום שכל אחד תשמיש לעצמו הכיס למעות והבגד ללבוש ואפי' מחוברין ותפורין יחד אין כאן עיקר וטפל ולעולם הם כשני כלים והכיס אסיר והבגד מותר וצל"ע:

הקמרון שלה בזמן שהוא קבוע חבור לה כו' משמע דקבוע דהכא היינו אינה נשמטת דלעיל ואינו קבוע נשמטת. ולפ"ז צריך טעם אמאי שביק הכא דין דמצלת עמה באוהל המת וגוררין אותה בשבת. ואין לו' דהכא תני תרתי וה"ה לכולהו ותני ושייר. דא"כ ליערבינהו וליתנינהו המוכני והקמרון שלה בזמן שהם נשמטין כו' כדלעיל ואמאי תני לקמרון באפי' נפשי' כיון דשוין בכל דיניהם ונראה דגבי קמרון אין חילוק לענין הצלה באוהל המת וכן לענין לגרור אותה בשבת דבין נשמטת ובין אינה נשמטת לעולם מציל לעצמו באוהל המת שהקמרון עיקרו למכסה הוא על השידה להגין מפני החמה והגשמים כמ"ש הר"ש וכ"כ הרמב"ם וכ"כ הרב לעיל פט"ז מ"ז. וקיי"ל בכלי עץ העשוי לכסוי טהור לעיל ספט"ז וא"כ אפי' נשמט ואינו קבוע לשידה חוצץ בפני הטומאה שאינו מקבל טומאה